The moonlight sonata (חלק ב')

פתחתי את התרמוס ויצקתי ממנו לתוך פי מעט מן הנוזל החם, אך מכיוון שהנוזל היה חם מדי, קפצתי ושמינית מתכולת הנוזלים בתרמוס נשפכה על הרצפה.
"אוי, נו באמת!" אמרתי ופסעתי לכיוון המטבח כדי לקחת מטלית, איתה אוכל לנקות את הכתם שנוצר. שפשפתי בחוזקה את הכתם, שלבסוף התנתק מהרצפה.
"מה לעשות, מה לעשות…" אמרתי ללא קול. להעיר את אנדרו? אני לא עד כדי כך נואש. אבל אולי אני כן…
התקרבתי בשקט למיטתו של אנדרו, וצרחתי בקול הכי רם שהיה יכול לצאת מגרוני:
"ביפ!" הצעקה הדהדה בכל רחבי הבית. אנדרו התמתח, התהפך, וחזר לנחור.
"אנדרו, אתה חתיכת עצלן מקצועי…" סיננתי.
"רגע, אני יודע מה לעשות!" לחשתי. זה היה רעיון מטומטם לחלוטין אך כנראה הוא יכול להפיג את השעמום. גררתי את אנדרו מהמיטה והעברתי אותו למטבח. הדלקתי את האור, והתחלתי לאפר את אנדרו. ציירתי לו שפם ענקי וזקן, וגבות כועסות. סידרתי לו את השיער בצורת קוץ אחד ענק, ותליתי אותו במהופך מהתקרה, כך שקצה חבל אחד נקשר היטב סביב רגליו, וקצה חבל שני התחבר בחוזקה לתקרה. המראה היה מטופש, אבל זה היה שווה את זה.
"אני חושב שבקרוב אני אצטרך להסתלק מכאן," אמרתי בעודי מגחך בקול רם. כנראה אנדרו התעורר מהגיחוך, או מכמות הדם במוחו.
"מה לעזאז-" הוא כמעט סיים את המשפט, ואני מיהרתי לצרוח.
"אההההההההה!" צרחתי וברחתי מהבית. אנדרו הביט במראה והבין אז למה ברחתי.
"אתה עוד הולך לשלם על זה…" שאג בקול, אך אני לא שמעתי אותו כבר.