וואן שוט – אמנדה & הארי

"זה או זה?"
הראיתי את השמלות לשירז.
"אמ…" היא בחנה את השמלה הוורודה. "את השחורה", אמרה לאחר הרהור קצר.
"טוב," אמרתי ונכנסתי לתא המדידה.
"וואווו!" קראה שירז כשיצאתי, לבושה בשמלת סטרפלס שחורה.
"כל כך זה!" צעקה שירז והמוכרת הרימה לעברה גבה.
החלפתי לבגדיי הרגילים ומיהרנו לקנות את השמלה.
"הארי מחכה," הודעתי לשירז לאחר שניתקתי את השיחה עם הארי. "הוא אמר שאני יגיע עוד 10 דקות כי אז מתחיל הסרט."
המוכרת העבירה את השמלה במכשירה בקול ציפצוף קטן.
"תהנו," אמרה לנו המוכרת בקול משועמם, כאילו הכריחו אותה לומר זאת. הנחתי שזו האמת.
ביקשתי מהמוכרת רק להחליף לשמלה בתא המדידה והיא הסכימה בניגוד לרצונה. (לשירז יש חוש שכנוע מדהים)
לאחר שלבשתי את השמלה ונעלתי נעלי עקב תואמות רצנו אל האוטו.
שירז נהגה, אז התאפשר לי להתאפר מול המראה. שמתי אייליינר וסומק קל.
סרקתי את שיערי החום והנחתי לו לגלוש על כתפיי בעוד הפוני מכסה את עיניי הירוקות.
שירז הורידה אותי איפה שאני והארי קבענו, אך המקום היה שומם.
הוצאתי את הטלפון וסימסתי להארי 'נו, איפה אתה?'
צפצוף.
'כבר בא,' הוא ענה.
לאחר כמה דקות הרגשתי ידיים מכסות את עיניי.
רציתי לצרוח, אבל הנשיקה המוכרת הרגיעה אותי והארי הסיר את ידיו מעיניי.
הוא פשט את ידו, ואני חייכתי והושטתי את ידי.
התרחקנו אל עבר הקולנוע מחובקים.