give your heart a break ~פרק 37~♥

*כמה ימים מאוחר יותר*
~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
קמתי מוקדם בבוקר. לא הצלחתי כמעט להירדם. כל כך התרגשתי. אני מלאה בציפיות. היום התוצאות ואני מאוד מקווה שזה יצא חיובי. אני יודעת שיכול להיות שאני אתאכזב בסוף. אבל משהו פנימי בי אומר שזה זה. לואי כל הזמן מנסה להוריד אותי מהעניין הזה. ובעיקרון אני מבינה אותו. הוא מפחד. אין ספק שזה מרטיט עולמות. לגלות שכל מה שאתה, כל מה שגדלת עליו זה שקר- זה לא פשוט. אני הכי פחות מפסידה כאן.
השתחלתי מידיו החמימות של נייל. אני שמחה שסידרתי את העניינים עם זאין. לא יצא לי יותר מדיי לדבר איתו אחרי שדיברנו במועדון, אבל אני רוצה לקוות שהוא בסדר.
כאב לי נורא שלא סיפרתי לנייל. הוא חבר שלי. כלומר, למי אני אמורה לספר אם לו לא? הוא הכי חייב להיות מודע לכל העניין, הוא זה שצריך לתמוך בי בכל תשובה שנקבל.
התארגנתי ובדקתי את עצמי במראה. לא שמתי לב שהחיוך מתפרש על פניי כשאני מביטה במראה. חשבתי על זה ואין דבר אחר שאני אי פעם רציתי חוץ מזה ופתאום זה מופיע מול עיניי וזה מרגיש נהדר.
הלכתי לחדרו של לואי ניערתי אותו קלות.
"לואי," לחשתי על מנת לא להעיר אביה.
"מה?"הוא אמר ופתח עין אחת כדי לראות מי עומד מולו.
"לואי היום צריך ללכת לאסוף את התוצאות מבית החולים, אנחנו צריכים ללכת." אמרתי.
הוא קם בזהירות כדי לא להעיר את אביה. "אני מחכה לך למטה." אמרתי וירדתי למטה. התיישבתי על הספה והתעסקתי בפלאפון עד שלואי בא לאחר 20 דקות.
הכנתי לשנינו נס קפה כדי שנישאר ערים כי לפי פרצופו של לואי הוא עוד שנייה צנח על הרצפה מעייפות.
הבאתי לו את הנס קפה שלו וגם לקחתי את שלי ויצאנו.

~נקודת מבט נייל הורן~
"אנג'ל?"שאלתי בעיניים עצומות ומיששתי את הצד שלה במיטה. "אנג'ל?"קראתי לה שוב.
"אנג'ל את במקלחת?"שאלתי והתיישבתי על המיטה. כאב לי כל כך הראש מהנגאובר של אתמול. יצאתי עם חברים אתמול ועכשיו אני מרגיש כאילו מישהו בועט לי במוח.
שמתי את נעלי הבית שלי והלכתי באיטיות לשירותים. נאחזתי בקירות על מנת לא ליפול גם מהטשטוש וגם מהסחרחורות שלי שכלולות בהנגאובר.
"אנג'ל את כאן?" דפקתי על דלת חדר האמבטיה. לא הייתה תשובה. לפתע תוך שניות התעוררתי בגלל גל של זעם. פתחתי את הדלת במהירות ואף אחד לא היה שם.
תנשום.
ציוויתי על עצמי לנשום לפני שהראש שלי ייכנס שוב לסרטים שהצלחתי להוריד מעצמי במהלך השבוע.
כל השבוע אני משכנע את עצמי שזה לא יכול להיות, שזה לא מה שאני חושב שזה.
הלכתי לחדר של לואי ואביה. פתחתי את הדלת בבעיטה וראיתי רק את אביה שם ישנה.
"אביה!"הערתי אותה. "אביה!!"הרמתי את קולי והיא קמה בבהלה.
"מה קרה?!" היא שאלה ופיהקה אחרי שבסה"כ ראתה אותי.
"הם הלכו שוב ביחד."אמרתי והתיישבתי על הרצפה.
"אני לא מכירה את לואי ככה בחיי!"היא מלמלה והתרוממה מהמיטה.
"ואנג'ל? היא הבן אדם האחרון שהייתי מעלה בדעתי שיעשה את זה."אמרתי "ועוד שאנחנו יוצאים כל כך קצת זמן." השפלתי את מבטי.
"אנחנו צריכים להפסיק להיות שבורי הלב ואנחנו צריכים להעמיד אותם במקום." היא אמרה. הבעת פניה התחלפה להבעה כועסת.
"אני שומע אותם באים,"אמרתי. סימנתי לה להיות בשקט ולבוא אחריי.
הקשבנו להם מאחוריי הדלת. שמעתי אותה צוחקת מאושר. באותה שנייה הלב שלי נצבט. לא דמיינתי שאגיע למצב כזה בחיים שלי.
אחרי שהיא נפרדה מזאין בשבילי, שברה לו את הלב. אחרי שנלחמתי בעצמי בשבילה.
איך תוך שניות אפשר לשכוח מבן אדם ולרמוס אותו לחתיכות? אני יודע שאביה הרגישה בדיוק את אותו הדבר.
לא יכולתי לשמוע את הקולות האלו מבעד לדלת. רציתי כל כך לראות מה קורה שם בפנים ולהפוך את זה לבושה הכי גדולה שלהם.
פתחתי את הדלת במהירות.
"מה לעזאז-"אמרנו ביחד כשראינו את לואי רוכן מעל אנג'ל במיטה שלנו. אין להם בושה. במיטה שלי! שלנו!
"בן של-" אמרתי ועוד לא סיימתי את המשפט ותוך שניות בלי לחשוב אפילו רצתי אל לואי, העפתי אותו ממנה והתחלתי להרביץ לו.

*שעה לפני כן*
~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
ניגשתי לקבלה והביאו לנו את המעטפה לתוצאות.
"שנפתח?"לואי שאל.
ידיו הזיעו מרוב לחץ ויכולתי לראות את זה.
"לא עכשיו. בבית שנהיה יותר רגועים." אמרתי.
"את יודעת שאני חסר סבלנות,"הוא אמר מרוגז ויצאנו לכיוון האוטו. מרגע זה היינו פשוט בשקט ואף אחד לא העז להגיד כלום. שקעתי בתוך המחשבות של עצמי. מי היה מאמין שהחיים יובילו אותנו לזה? אני כל כך הרגשתי שזה אמיתי, כל כך הרגשתי שזה זה.
נכנסנו אל האוטו והתחלנו לנסוע בחזרה הביתה.
זה היה השבוע הכי מטורף בחיי.
הזזתי את אצבעותיי בעצבנות מהלחץ.
"תגיד לואי, אתה מפחד?" שאלתי. "כי פתאום אני ממש מפחדת." שאלתי כשנעצרנו ברמזור.
"אני לא אגיד שאני מפחד. אני יותר חושש וסקרן."
"כשחושבים על זה, אני לא ממש בטוחה שאני יכולה לשאת בכל זה." מלמלתי.
"וודאי שתוכלי, אם אני יכול את וודאי יכולה." הוא אמר. "חוץ מזה כשחושבים על זה, אם התוצאות באמת חיוביות והרופא הזה צדק- אחרי הכל, אני אהיה ממש שמח." חייכתי אליו ויצאתי מהאוטו.
נכנסנו הביתה וישר עלינו לחדר שלי ושל נייל.
פעימות ליבי האיצו שכמעט ולא הצלחתי לנשום כרגיל.
לואי גם היה כך. לואי הוציא מכיסו את המעטפה ונתן לי אותה.
"תפתח אתה. "החזרתי לו אותה.
"לא, לא את פותחת."הוא אמר והחזיר לי את המעטפה.
"טוב אני אפתח" אמרתי. ידיי רעדו והתחלתי להזיע בידיי שכמעט והמעטפה חמקה מבין ידיי. קרעתי את החלק של הדבק פתחתי את הדף. העברתי את עיניי בדף כדי להגיע שלב החשוב. הבטתי בלואי, הוא קסס את ציפורניו במתח.
החזרתי את מבטי אל הדף, קראתי עוד כמה שורות.
וחייכתי חיוך ענק. הוא הביט כדי להבין אם הוא מנחש נכון. הנהנתי והוא חייך בחזרה אליי.
"חיובי!" אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק ענקי. צחקתי מרוב אושר ודמעות פרצו מעיניי. אני פשוט לא מאמינה!
הוא החל לסובב אותי מרוב שמחה ולפתע הוא עף ונפלנו כשהוא שוכב מעליי. הבטתי בו לשנייה. אני לא מאמינה שהוא אח שלי.
"מה לעזאז-"שמענו אביה ונייל. שניהם עמדו בדלת בשוק והביטו בנו.
"בן של.." נייל עוד לא הספיק לסיים את המשפט ותוך שניות רץ אל לואי, העיף אותו מעליי, הפיל אותו לרצפה והחל להרביץ ללואי. הוא לא ריחם אפילו לא לשנייה.
"נייל!" צעקתי וניסיתי להפריד ביניהם אך לא כל הצלחה.
"הרסתם לנו את החיים! אתם פשוט חלאות!" היא צעקה ודחפה אותי לאחור.
"אביה מה יש לך?!" שאלתי בשוק מההתנהגות שלה.
"מה יש לי את שואלת?! מה פאקינג יש לי?! אני כבר לא יודעת מה יש לי!" היא צעקה.
לפתע הארי וסם נכנסו בריצה לחדר. סם הפרידה ביני לבין אביה. יותר נכון הרחיקה את אביה ממני והארי את נייל מלואי.
"מה לעזאזל עובר על שניכם?!" לואי צעק כשהוא מחזיק בפניו החבולות בכאב. הושבתי אותו על המיטה והבטתי בפניו כדי לראות מה נייל עשה לו.
"יודעים מה? תתאבדו." נייל אמר והוא ואביה יצאו מהחדר.
"אתה בסדר?" שאלתי אותו והבטתי שוב בפניו.
"כן." הוא הנהן. "מה הלך פה עכשיו?" הוא אמר והביט במראה בצד שמאל של פניו שהפך לגוון סגול-כחול.
"את לא הולכת לברר מה הלך פה עכשיו ומה עובר עליהם?" לואי שאל.
"אני אתן לו זמן להירגע. זה לא יהיה טוב עכשיו."אמרתי.
"את חושבת שהוא כעס בגלל מה שקרה פה?" הוא שאל.
"אין לו על מה! לא עשינו משהו אסור." משכתי בכתפיי.
"טוב את יודעת.."הוא אמר.
"שיתבשל במיץ של עצמו."אמרתי.
לאחר חצי שעה יצאתי מהחדר ונייל גם יצא בדיוק.
אני הייתי צריכה לשירותים והוא למדרגות יצא שנצטרך לעבור באותה הדרך. הלכתי כאילו כלום לא קרה. אם אני אתחיל לבקש סליחה- זה יצור רושם שבאמת קרה כאן משהו.
כשהלכתי בטעות נדפקתי בכתף שלו, אבל המשכתי ללכת.
לפתע הוא תפס בידי באגרסיביות וסובב אותי אליו.
"מה הפאקינג קטע שלך?!" הוא צעק. "מה זו כל הגאווה הזו שיש בך?! את לא יכולה לבקש סליחה ולקוות שאני אולי אחשוב על לסלוח לך אחרי מה שעשית לי?!"הוא אמר.
"סליחה?" שאלתי לא מבינה. "על מה אני צריכה לבקש סליחה בדיוק? לא עשיתי כלום."אמרתי.
"לא עשית כלום?! את פאקינג צוחקת עליי." הוא אמר בזלזול. "יום בהיר אחד הלכת ללואי, בגדת בי איתו, את בהיריון ממנו ואת עוד אומרת שלא עשית כלום?!"
הייתי בהלם.

-הגרסה הישנה-

~יום למחרת~
~נקודת מבט אנג'ל~
6:30 בבוקר
קמתי מוקדם בבוקר השתחלתי מידיו החמימות של נייל התארגנתי והכול כי היום התוצאות אני מאוד מקווה שזה יצא חיובי כי אין דבר אחר שאני רוצה חוץ מזה הלכתי לחדרו של לואי ניערתי אותו קלות "לואי"לחשתי "מממ"הוא אמר ופתח עין אחת "לואי היום התוצאות אנחנו צריכים ללכת"אמרתי לואי קם בזהירות כדי לא להעיר את אביה "אני מחכה למטה"אמרתי וירדתי למטה התיישבתי על הספה ושיחקתי בטלפון לואי לאחר 20 דקות ירד למטה הבאתי לו את הנס קפה שלו וגם לקחתי את שלי ויצאנו
~נקודת מבט נייל~
"אנג'י?"אמרתי בעיינים עצומות "אנג'י?"שאלתי שוב "אנג'י את במקלחת?"שאלתי והתיישבתי על המיטה כאב לי כול כך הראש שמתי את נעלי הבית שלי והלכתי באיטיות לשירותים שפשפתי את עייני "אנג'ל את כאן?"שאלתי בקול חלוש "נייל תנשום"אמרתי לעצמי ראיתי איך אני ניהיה אדום מרוב עצבים על לואי הלכתי לחדר של לואי פתחתי את הדלת ראיתי רק את אביה שם ישנה "אביה"אמרתי "אביה"אמרתי "אביייייייייייייייייייייייה"צרחתי "מה ?למה?כמה?איך?מתי"היא אמרה בבהלה "הם הלכו שוב ביחד"אמרתי והתיישבתי על הריצפה "אני לא יודעת אני לא מכירה את לואי ככה בחיי!"היא אמרה "לא ואנג'ל?אחת שבוגדת?בחיים לא.."אמרתי "אבל יש לנו הוכחות מוצקות ו…ו…."היא גימגמה והתחילה לבכות על כתפי "אנחנו צריכים להתגבר"אמרתי לה וליטפתי את ראשה "הנה הם באים"אמרתי וסימנתי לה להיות בשקט ולבוא אחרי הקשבנו להם בדלת היא הייתה כול כך מאושר שהיא כבר שכחה מה אני מרגיש אהבה זה דבר חרא פותחים את הדלת ב3,2,1
"וואט.דה.פאק."אמרנו ביחד ראינו את לואי מעל אנג'ל במיטה שלנו
~נקודת מבט אנג'ל~
הביאו לנו את המעטפה לתוצאות "יאאלה פותחים?"לואי שאל נלהט "לא עכשיו בבית"אמרתי "נוו את יודעת שאני חסר סבלנות"הוא אמר "אבל הבית פה קרוב"היא אמרה "טוב אמא"הוא אמר "הייתה מאמין שזה באמת נכון?"שאלתי אותו "לא יודע בשביל זה יש את הרופאים שיחליטו אבל אני מקווה מאוד מאוד שכן אני יהיה מאושר"הוא אמר "אוו גם אני יהיה מאושרת אם זה יהיה נכון"אמרתי וחיבקתי אותו כשהגענו ירדנו מהאוטו נכנסנו לבית ונכנסנו לחדר שלי ושל נייל התנשפתי בכבדות פעימות ליבי האיצו ליבי דפק בחוזקה לואי גם הוא היה ככה "יאלה תפתח"אמרתי והגשתי לו את המעטפה "לא לא את פותחת"הוא אמר והחזיר לי את המעטפה "טוב אני יפתח"אמרתי ידיי רעדו קרעתי את החלק של הדבק פתחתי את הפתק חייכתי חיוך ענק הוא הבין וחייך גם הוא אבל לא היה בטוח עדיין "התוצאות חיוביות"אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק ענק "אני לא מאמינה"אמרתי והתחלתי לבכות "לואי תיזה…"אמרתי וכבר לא יכלתי להזהיר ונפלנו על המיטה כשהוא מעליי "וואט.דה.פאק"שמענו אביה ונייל היו בדלת בשוק הסתכלו עלינו וברחו כול אחד לחדר שלו "שיט"אמרנו ביחד והתיישבתי לידו במיטה "את לא הולכת לבקש סליחה?" לואי שאל "למה אני צריכה?הרי עשינו משהו אסור?"שאלתי "טוב את יודעת.."הוא אמר "שיתבשל במיץ של עצמו"אמרתי לאחר חצי שעה יצאתי מהחדר ונייל גם יצא בדיוק אני הייתי צריכה לשירותים והוא למדרגות וזה בדיוק באותה דרך הלכתי כיאלו כלום ונדפקתי בכתפו המשכתי ללכת והוא תפס את ידי וסובב אותי אליו "תגידי מה הקטע שלך?! את יותר מידי אגואיסטית שאת לא יכולה לבקש סליחה ולחכו עד שאני אולי יחשוב על לסלוח לך אחרי מה שאת עשית לי"הוא אמר "סליחה על מה אני צריכה לבקש סליחה לא עשיתי כלום"אמרתי "אהה כן לא עשית כלום?! סתם ים בהיר אחד הלכת ללואי בגדת בי איתו ואחרי זה את בהיריון מימנו ואת עוד מסתירה את זה?!?!"