אמה פרוסט-פרק 2- לאתגר של האלק סמאשינג

כך התפרסמה לה ביום למחרת כותרת מרעישה בעיתון, "נערה דיווחה על בריונות חמורה, הנערים נשלחו לכלא", גם אמה הצעירה לא האמינה שכך עשתה, במקום להביא אותם על מקומם היא בחרה ללכת על הדרך החוקים והשלווה למרות הכוח העצום שבידיה, ביום למחרת נשמעו דפיקות בדלת ביתה, היא הייתה היחידה בבית, היא פתחה את הדלת ומאחוריה עמדו אותם נערים שהכו אותה, היא הלכה אחורנית בבהלה וניסת לטרוק את הדלת אך אחד מהם עצר אותה ופתח אותה לרחווה ושלושתם נכנסו פנימה, הם סגרו ונעלו את הדלת אחריהם, אמה הלכה אחורנית מבוהלת, מעדה ונפלה על הריצפה,
"מה…" היא גימגמה, המילים לא יצאו מפיה "מה אתם רוצים?" היא שאלה בקול רועד ומלא אימה,
"אנחנו נישלחים עכשיו למוסד לעבריינים צעירים" אמר אחד מהם, שיערו חום ארוך ופרוע,
"באנו לתת מתנת פרידה" אמר אחד מהם והעביר את עצבעו כל צאוורו כסימן לכך שיהרוג אותו, היא הסתכלה עליו וקראה את מחשבוית וזו היתה הכוונה, להרוג אותה, השלישי שלף אולר מכיסו וכיוון אליה, היא זחלה אחורנית ונתקע בקיר, הוא כיוון אליה את אולרו וניסה לדקור אותו, אמה שמה את ידיה על רכתה והסתכלה על הסכין, הוא עצר ועף על הקיר, הנער קפץ אחורה בבהלה,
"מה את?" הוא שאל וצעד אחורה,
"אני…" היא התחילה, כל הפחד נעלם מפניה והוחלף בעיינים חסרות רגש ובחיוך קטן וערמומי,
"אני מסיימת את זה, נוקמת" היא אמרה והרימה את ידיה, הם ריחפו באוויר וזהרו בצבע כחול, אמה כיווצה את ידיה כאוחזת בכדור, היא הרגישה את ליבם פועם בתוך ידיה העדינות, ככל שכיווצה את ידיה הדופק נחלש, עכשיו היו הבריונים אלו שפחדו פחד מוות, לפתע דלת הבית עפה ממקומה ונשברה על הקיר שממול, מולה עמדו אותו מורה צ'ארלס ועוד חבר שלו שהיה בא רבות לבקרו בבית הספר, לראשו של חברו היתה קסדת מתכת כסופה,
"אמה שחררי אותם" ציווה צ'ארלס,
"לא!" התנגדה אמה, היא עוד לא הרגה אותם, "שניינו יודעים שזה מגיע להם!" היא צעקה,
"נכון, אבל את לא האחראית לדאוג שהם ישלמו" ענה חברו,
"אם לא תורידי אותם אני אוריד אותך" אמר צ'ארלס, הוא לא היה נשמע חברותי ונחמד כבדרך כלל, קרן אור צהובה יצאה מראשו והתנגשה בראשה של אמה, היא נפלה על הריצפה וכך גם הנערים, הם קמו על רגליהם ורצו מהמקום כל עוד נפשם בם,
"אתם יצורים!" צעק אחד מהם תוך כדיי הריצה,
"מה אתם?" צעק אחר בפחד,
צ'ארלס ניגש לאמה ושם את ידו על מצחה,
"אני נועל בתוכך את יכולת הטלקינזס אמה, את בחרת בזה" הוא אמר, שנייהם זהרו לכמה רגעים ואז הוא פנה ללכת משם,
"מה עשית לי?" שאלה אמה בצרחה,
"את לא תוכלי להרים דברים בכוח המחשבה, כמו כן לא תוכלי להרוג בטלפתיה, סליחה אמה, אבל אני לא ארשה לך להפוך לסכנה לציבור" הוא אמר ושנייהם הלכו משם,
"אמרתי לך שאי אפשר לעשות שלום עם בני אדם, הם חושבים שאנחנו מפלצות" שמעה אמה את חברו מרחוק,
"דיי כבר אריק!" אמר צ'ארלס, הוא נאחז בגדר מתכת, חברו ששמו כניראה אריק פתח את ידו לרווחה והגדר נעטפה סביב רגליו של צ'ארלס ושנייהם התרוממו לשחקים ונעלמו בין העננים הלבנים. מאז לא ראתה אמה את שנייהם, אך אם רק היתה מבינה לאן צעדה הבא יוליך אותה לא היתה מבצעת אותו מעולם…