לירז בחושך האפלה
"והנה לירז הולכת בסמטה החשוכה והאפלה שלפתע היא רואה בי"הס נטוש."
"היא נכנסת אליו ורואה קרשים משומשים, כלבים עם כתמי דם, סבתא זקנה בעלת תותבת שיינים וחור ענק בצבע שחור והא מתחילה להיכנס אליו בהתחלה לירז מסתבכת עם הדרכים והתעלות המסוכנות ולאחר מכן היא רואה ניצוץ קטן של אור היא מתחילה להתקרב אליו וכאשר היא יוצאת ממנו פתאום היא מגלה מול עייניה את השלד של אמה".
היא מתחילה לגעת בו, למשש אותו, ולהרגיש אותו.
כאשר היא נוגעת בו היא רואה איש שפגשה לפני שנים רבות אבל הוא לא הכיר בה.
היא ניגשה אליו מאחור שמה יד על כתפו הוא הסתובב אליה ושלף לה חרב פניה של לירז היו ניראות מבוהלות ואז היא התחילה לברוח ממנו וכל פעם רצו לה מחשבות והוא רדף אותה. ואז הוא פתאום התגלה שוב מול עיניה ובבת אחת לירז נעצרה בבהלה ואז הוא אמר לה:את מוכרת לי מאיפה שהוא
לירז ענתה לו בבהלה ובהרבה מאוד לחץ:מה מאיפה?
ואז הוא ניסה להרגיע אותה אבל לא הצליח לו.
ואז אמר רגע את לא הבת שלי?!….
תגובות (7)
קצר וקולע? יותר בכיוון של מייגע.
בכנות, מה נסגר עם סימני הפיסוק? יש פה שימוש נוראי בסימני פיסוק ושלא נדבר על זה שחסרים לך המון.
חוץ מזה, נושא נורא משעמם ונדוש. לא יכולת לחשוב על משהו יותר מקורי?
ורק שתדעי, לא הצלחת להעביר רגש בכלל.
עזבי פיסוק ורעיון בצד רגע, למה זה בסיפורי אימה? סיפורי אימה אמורים להפחיד. העלילה רצה \הרבה יותר מדי מהר\ בשביל לשמור את הקורא שלך במתח, ובכללי היא מונעת מהקורא להבין מה לעזאזל קורה. ואת צריכה לתאר לנו הרבהההההה יותר ממה שתיארת. מה מפחיד אותנו בסיפורי אימה? \מה יקרה לגיבור בהמשך, איך, למה, מה, כמה\
המתח- הוא מה שמפחיד. הוא מה שמכניס אותנו לסיפור.
ואת צריכה להשתמש בתיאורים.
כדי שזו תהיה אימה, אנחנו צריכים בעצמו להיות בתוך הסיפור. יקירה, הקורא קורא את הסיפור, לא את הראש שלך. את צריכה להפוך את הסיפור למילה במילה מה שמתחולל בראש שלך. במיוחד בסיפורי אימה. היה קר? היה חם? היה חשוך? איך המקום נראה? איזו תחושה שררה בו? איך נראו כתמי הדם? האם הדם היה טרי, מטפטף? או שזה היה דם ישן, קרוש שהתכהה במרוצת השנים? האם עמד ריח מיוחד במקום? האם יללות זאב נשמעו במרחק על גלי הרוח שציננה את הגיבורה שלנו עד לשד עצמותיה?!
תתארי כל דבר ודבר, יקירה, כל דבר שיכניס אותנו אל תוך הסיפור. באימה זה חובה, בכל ז'אנר אחר זה גם חשוב אבל אימה הוא הז'אנר הכי מסובך, שזקוק להכי הרבה רגש.
אני נורא נורא מצטערת אם התגובה שלי נראית פוגענית או לא מובנת. מכל הלב.
כאילו שאתם יותר טובים נו
אני פשוט נתתי לך איך לשפר, לא צריך לצאת עלי. תכתוב ברציתי להוסיף שאתה לא בקטע של ביקורת בונה או משהו, אתה חושב שזה כיף להקליד חצי שעה בשביל זה?
תקשיבו זה לא אני כתבתי את הסיפור והתגובות האלה אני בעד ביקורת זה אח שלי כתב את זה מהמשתמש שלי מצטער אם נפגעת אני כותב רק את האם לאהבה יש גבולות
מסכימה עם ליזה ובאיזה שהוא כיוון עם harmazon למרות שאני עדין בטוחה שאתה יכול לנסח את מה שאתה רוצה לומר בצורה יפה יותר ולא מעליבה.
לדעתי זה היה יכול להיות מרתק ממש ואפילו סיפור בהמשכים שכזה אם היית מאריכה [רגשות, תיאורים ועוד] ואז זה היה יכול להיות נפלא.
הסברתי לכם שזה לא אני שהגבתי ככה ולא אני כתבתי את הסיפור אלא אח שלי העלה את זה מהמשתמש שלי