צרחה שקטה

צרחה שקטה

היא עלתה במעלה המדרגות אשר חרקו במעט, אך היא הייתה כבר רגילה.
שיערה המתולתל היה מרוסן בקוקו גבוה ומהודק.
השקיות האפורות אשר בלטו תחת עיניה היו ההוכחה היחידה לכך שלא ישנה טוב בלילה.
היא נכנסה לחדרה ופשטה את בגדיי העבודה שלה.
היא הייתה שונה בכל המובנים מנשים אחרות, לאורך כל ההיסטוריה.
היא הייתה בין הנשים היחידות אשר הרשו לעצמן לעבוד עד אחת בלילה ויותר, כשיש לך ילד בן חמש בבית.
היא הדליקה את הטלפון החדיש שלה
ובדקה את ההודעות האחרונות שלה.
הילד שלה, כמו כמעט ובכל לילה, ישן אצל אמה.
היא ירדה אל הסלון, כשהמדרגות חורקות תחתיה, ונכנסה אל המטבח.
לפתע הבחינה כי המקרר פתוח, והאור הזהוב בוקע ממנו.
היא כיווצה את גבותיה בבלבול וניסתה להזכר אם השאירה אותו פתוח, אך לשווא. היא לא הצליחה להזכר בדבר.
היא סגרה אותו והלכה לכיוון הקומקום החשמלי.
היא לחצה על המתג אשר הורה לקומקום לחמם את המים והוציאה ספל לשתיה חמה מהארון.
היא הכינה לעצמה תה, וכשבאה להוציא את החלב מהמקרר, ראתה כי המקרר פתוח. היא זכרה שהיא סגרה את המקרר, זכרה זאת בוודאות.
היא התקדמה באיטיות לכיוון המקרר, כשרצפת העץ חורקת תחתיה.
אם להגיד את האמת, כל הבית חרק. הוא היה בית כה ישן, אשר עבר מדור אל דור שנים רבות ועייפות.
היא סגרה את המקרר במהירות, שפכה את כל תכולת הכוס אל תוך הכיור ורצה לחדרה. היא כשלה מעט במדרגות, אך לא נגרם לה נזק, ולא נחבלה.
היא הייתה אחוזת אימה.
היא נכנסה לחדרה ושקעה אל תוך מיטתה החמימה.
האור היה מכובה, ורק אור הירח אשר נשקף מהחלון האיר את החדר במעט.
היא סרקה את החדר בעיניים חוששות, אישוניה מרצדים מצד אל צד באימה ופחד.
לפתע ראתה צל של אדם, ככל הנראה, חולף במהירות על הקיר אשר היה מולה. קיר צבוע בטפטים צבעוניים ןשמחים, אשר עכשיו, בלילה, היה נראה כה מאיים ומפחיד.
"הו, אלוהים…" היא לחשה, קולה רעד.
היא הייתה מפוחדת.
היא הכריחה את עצמה לעצום את עיניה בחוזקה, ולהרגיע את עצמה שהיא חרדתית והוזה דברים.
אך זה לא עזר.
עכשיו היא הרגישה אותו קרוב אליה.
הנשימות שלו דגדגו על לחיה, מה שהפחיד אותה עוד יותר.
לפתע היא הרגישה יד על לחיה, ואז על פיה.
צרחה שקטה נפלטה מפיה.
צרחה שאף אחד לא שמע.