חושך על פניי תהום

שש..
אף אחד לא יודע שאני כאן, אף אחד לא יודע שאני קיימת.
זה סוף העולם, זה סוף היקום! מלחמת העולם השלישית! ואם מישהו שומע אותי..שיברח, כי כאן אי אפשר לשרוד. מאות פגרים מסריחים מעשן, אפלה של מערבולות רוח מחרישים את האוזניים. חושך על פניי תהום. הוא מתקרב, הוא בא, הוא לא עוצר.. הוא ממשיך להתקדם. נקישות שפתיו מרשרשים ברחביי העולם, אין ציוץ אין אור, אין תקווה בתבוסה. 'יש כאן מישהו' הוא קובע בקול ערסי מלא תאבה, בקול ערמומי מלא שנאה. אין לי מנוס לנפשי ואני די מודאגת. הוא מרחף מעל פניי בצלליתו האופיינית ..גופו מלא שליטה. רעידות גופי מתגברות, ידיי מתקשות להרפות מהאחיזה האיתנה במוט. המוות קרוב, מסריח ומפחיד. הוא כאן לידי למרות שאנחנו שתיי עולמות שונים, אור וחושך, שמיים וארץ, אהבה ושנאה, רעש ושקט..הגיע זמני. הוא תופס אותי באגרסיביות שיש בה רוגע, יודע שאין לי ביכולתי להימלט. אוטומטית אני צועקת.. שוכחת שרק אני קיימת..זה הוא, הוא לוקח אותי איתו למוות..הגיע זמני, הנה האור הידוע שלפניי המוות, הנה האושר שבכוחו לסחוף את כולם. שלום עולם יקר.