האם לאהבה יש גבולות עונה 2 פרק 4

"היי, אה בקשר לאתמול, אני לא התכ.."
"זה בסדר, עיקר שזה לא קרה."
"כן"אומר, גיא בטון שקט.
"כן"אומרת רונה שיש שתיקה מביכה.
"אני עדיין צריך את העזרה שלך במטמטיקה."
"אה.."
"אני מבטיח שלא יקרה כלום"אומר גיא במהירות."
"אני, פשוט אוהבת את עמוס, אני לא, רוצה למצוא את עצמי, עושה משהו שאני מתחרטת עליו"אומרת רונית בבישנות.
"אוקי, אני מבטיח לך שלא יקרה כלום."אומר גיא, ובראש צוחק.
-פלשבק-
"היי רונית"אומרת נוי בהתלהבות., ונותנת לרונית חיבוק.
וגם רונית מחבקת אותה, מחייכת ואומרת"לא ראיתי אותך כבר כמעט שנה."
"ככה, זה שאת משרתת בצבא באילת, את יודעת"אומרת נוי בהתנשאות.
"כן, טוב כנסי."
-סוף פלשבק-
"אה, האמת שאני לא כל כך יכולה, פשוט דודה שלי אצלי, ולא יהיה נוח שתלמד אצלי"אומרת רונית בטון שקט.
"אז אפשר אצלי, אין אצלי אף אחד בבית ההורים שלי "בחול".
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב"אומרת רונית בחששה.
"אני מבטיח לך לא "יקרה כלום."אל תדאגי"אומר גיא ומרגיש לחץ בגופו שלא תסרב.
"טוב אני יהיה אצלך בשבע"אומרת רונית בחוסר נעימות.
"אחלה שבע קבענו"ומחייך גיא.

"או סוף סוף, חזרת מהלימודים כבר הספקתי להיות בקניון, ולעשות שופינג."
"שמחה בשבילך."
"טוב יאללה בואי לקניון."
רונית מחייכת, ואומרת"אמרת שהיית בקניון ועשית שופינג."
"כן הייתי רק פעם אחת" אומרת נוי ברצינות.
"אה צודקת פעם אחת זה לא מספיק"אומרת רונית בהתנשאות.
"יפה שאת מסכימה יאללה בואי."
"טוב אבל אחרי זה אני הולכת לבקר את עמוס."
"אני באה איתך, אני רוצה לראות כבר איך הוא נראה העמוס הזה."
רונית מצחחקת ואומרת"טוב."

"תגיד עמוס עוד כמה זמן אתה משתחרר?"
"עוד יומיים גג שלוש, למה, אתה מפחד שלא יהיה לך שותף לחדר"אומר עמוס ומחייך.
"משהו כזה כן"ומחייך גם דניאל.
"אל תדאג אני ימשיך לבוא לבקר אותך."
"מה אמרת ששברתה?"
"את הצלעות, מספיק שתגיע לי בהם, ואני יצטרך להישאר פה עוד שבוע, ואז אני יצטרך למצוא שותף לחדר."אומר עמוס בציניות, וצוחק.
מחייך דניאל, ואומר, ואללה עד כדי כך."
"כן, טוב אני יורד לקפיטריה, רוצה משהו?"
"אם אתה מתעקש"אומר דניאל בציניות"אז תביא לי קפה."
"סבבה קפה."
"תודה."
"שטויות כולה קפה."
מהנהן דניאל עם הראש, ומחייך.

"נו למה את לא קונה כלום רונה, תראי איזה חולצה יפה."
"כן באלף חמש מאות שקל."
"במקום אלף שש מאות."אומרת נוי ומחייכת.
"אה אז עכשיו אני בטוח יקנה"אומרת רונית בהתנשאות
שתיהם מצחקקות.
"טוב נו בואי נלך לבקר את החבר הזה שלך."
"את עמוס"ומחייכת רונית.
"עמוס, עמוס יאללה בואי נילך."
"טוב."

"אהלן, אתה עמוס."
"כן"אומר עמוס ומחייך חיוך שהוא קצת נבוך.
כל בית החולים מסתכל על נוי, חושבים שמלכת היופי הגיעה, וממשיכים להסתכל בלי הפסקה, לא מצליחים להוריד את העיינים.
"ואי חשבתי שרונה שיקרה."
"שיקרה על מה?"
"שהיא אמרה שאתה חתיך."
"אהה"אומר גיא מסמיק מעט ומחייך.
"סחתין עליך, טוב חברה, אני צריכה לזוז יש לי עבודה."
"טוב ביי, אני יפגוש אותך בבית."
"ביי."
"יפה הדודה שלך."
"יפה זה לא מילה."אומר דניאל שעדיין מסתכל עליה הולכת, ומתרחקת.
"טוב תירגעו שתיכם."
"אני רגוע, זה הוא שמתלהב."
"אני, עוד שנייה התעלפתה."
שתיהם צוחקים.
"טוב נו, איך אתה מרגיש?"
"בסדר תוך יומיים, שלושה משתחרר."
"יופי אני שמחה, מה השעה?"
"עשרה לשבע."
"מה עשרה לשבע"שואלת רונית בלחץ.
"כן עשרה לשבע מה את בלחץ"שואל עמוס בחוסר ידיעה.
"אה סתם חשבתי שיש לי משהו."אומרת רונית בשקר."טוב אני צריכה ללכת."
"מה כזה מהר?"
"כן נזכרתי שיש לי ללמוד לסיום בגרות מחר."
"טוב ביי"אומר עמוס ומנשק את רונית בפה.

"אני הקדמתי את איחרת."
"סליחה, פשוט ביקרתי את עמוס, אני דואגת לו"אומרת רונית ברמיזה מכוונת לגיא.
"טוב, בוא נתחיל."
"אוקיי, אז ככה..,
נשמע צלצול טלפון.
"דקה אחת"אומר גיא בלחץ.
"דבר מהר דניאל היא אצלי"אומר גיא בלחישה.
"עמוס עומד להשתחרר תוך יומים שלושה."
"לא זה לא טוב, אני חייב שהוא היה לפחות עוד ארבע חמישה ימים."
"מה את רוצה שאני יעשה"שואל דניאל בלחץ.
"אין מצב לעקב אותי לפחות עוד קצת."
"איך מה אני יכול לעשות."ואז נזכר דניאל, שאמר עמוס שאם רק יגעו לו בצלעות הוא ישאר לפחות עוד שבוע.
"אתה בטוח שאין לך דרך לעצור את זה"אומר גיא בייאוש
"תשכח ממה שאמרתי תקבל יותר מחמישה ימים תקבל שבוע, אולי אפילו שבוע וחצי."ומחייך דניאל חיוך ממזרי.
"אתה בטוח?"
"סמוך עלי, תמשיך בתוכנית שלנו, הוא ישאר פה לפחות שבוע."ומחייך דניאל, מנתק את הטלפון, ומסתכל לעבר עמוס, ושוב מחייך."