הרוצח באחוזה – הקדמה

לונדון, ערב חורפי.
לימוזינה שחורה נעצרה ליד אחוזה גדולה בעלת שלוש קומות. הנהג לבוש מדים שחורים יצא מהרכב וניגש לתא הנוסע כדי לפתוח את הדלת לגברת קריים.
הגברת קריים יצאה מהלימוזינה ופתחה מטרייה שחורה וגדולה. הגשם הלם על מטריתה והיא הורידה את כובע הצמר האדום שלה על אוזניה. היא הודתה לנהג הפרטי שלה והוא נכנס ללימוזינה ונסע משם. עלמה קריים בחנה את האחוזה מכל הכיוונים, "אחוזה יפה, אמורה להיות חנוכת בית מהודרת במיוחד." אמרה לעצמה עלמה.
היא עלתה במדרגות האבן הלבנות, וכשהגיע לדלת הכפולה הגדולה נקשה במקוש הנחש הזהוב. עלמה הידקה את מעילה מהעור האדום, והיא שיחקה במחרוזת האודם שנחה על צווארה. הדלת נפתחה ואישה מאפירת שיער וזעופת פנים פתחה את הדלת.
"יש הזמנה?" שאלה.
עלמה הראתה לה את ההזמנה השחורה ועליה החותמת של מר בלקוויד והגברת הכניסה אותה. עלמה הניחה את מעיל העור שלה על קולב עמוס מעילים וכובעים. היא עמדה בעצמה מבואה גדולה עם גרם מדרגות משיש שמוביל למרפסת גדולה ואנשים עמדו ליד הדלת ושתו שמפניה. הקירות היו צבועים בצבע שמנת ופמוטים מזהב ומכסף עמדו עליהם. תמונות של אנשים ונופים היו מפוזרים על הקירות ורצפת הפרקט השחורה הבריקה. עקביה השחורים של עלמה הלמו על הרצפה המבריקה והדהדו חזק יותר כאשר עלתה במדרגות להיכן שכולם מדברים וצוחקים. לא שהיו כולם, ליד דלת המרפסת השקופה עמדו שישה אנשים שעלמה הכירה מפרסומים וחלק אישית.
מר בלקוויד, בכבודו ובעצמו.
בעל האחוזה, אחד מעשירי לונדון ומבריטניה כולה. לידו עמדה העוזרת בית זעופת הפנים ועל התג הכסוף שעל שמלתה השחורה היה כתוב: ג'ואנין גלימס.
עלמה לחצה יד לפרופסור פיטר בנג'מין, שאותו הכירה אישית כי היא תרמה כסף למעבדתו החדשה.
לידו עמדה אישה צעירה זהובת שיער עם עיניים כחולות מהפנטות.
"היי, ג'ולס ברוק, אשת עסקים מצליחה, אני המלצתי לבלקוויד לקנות את האחוזה." היא לבשה שמלה שחורה שהגיעה לאמצע הירך ושיערה היה אסוף בפקעת הדוקה. עקביה היו בערך בגובה 15 ס"מ.
"עלמה קריים, אני תרמתי אלפי פעמים לבלקוויד, אני מכירה אותו מאז היה צעיר."
שני אנשים שתו שמפניה ליד כד פרחוני, האחד קירח והשני עם שיער לי באורך הכתפיים.
מייק וג'ים וויליאמסון. האחים הממציאים שהיו שותפים להמצאות גאוניות ששינו את ההיסטוריה, וכמו כן משקיעים גדולים בחברות כמו 'אפל'.
ג'ואנין גלומס הציאה לעלמה שמפניה והיא לקחה אותה בשמחה. היא לגמה מהשמפניה הטובה ביותר שאי פעם טעמה וניגשה לבלקוויד.
"מלקולם בלקוויד." אמרה. בלקוויד לחץ את ידה בעדינות וסידר את שיערו השחור.
"עלמה, יקירתי, מה שלומך?" שאל מלקולם.
"שלומי מצוין, ואיתך? נשאר כסף לאחר קניית האחוזה המדהימה?"
"איך שלא יהיה כסף?" שאל אותה בסרקסטיות מלקולם, "בואו, נעשה סיור בבית."
עלמה די השתעממה מהסיור בבית, חדר אוכל מפואר, בקומה הראשונה. בקומה השניה היו משרדים, אולם נשפים, חדרי שינה, ספא, ולבסוף הגיעו לקומה השלישית והמעניינת ביותר, אומנות.
פסלים ניצבו ברחבי הקומה ותמונות מקוריות הוצבו על הקירות. ארוניות ספרים עתיקים והיסטוריים עם מידע רחב על כל עת בהיסטוריה ניצבו על הקירות ועלמה פשוט נדהמה.
רוב המוזמנים לא התעניינו בקומה כמו ג'ולס, ג'ים וג'ואנין. אבל לעומת זאת מייק ופיטר ממש התעניינו באומנות ובספרות, אין פלא שמייק הקים מוזיאון על שמו ושפיטר הקים עשרות בתי ספר לאומניות בכל רחבי בריטניה ובאמריקה הצפונית. לאחר הסיור כולם ירדו אל חדר האוכל הגדול והתיישבו לשולחן החום הגדול והעבה. על השולחן היתה מפה צחורה ועליה שני פמוטים, צלחות, קערות אוכל, וכוסות בדולח. כמה בקבוקי שמפניה ויין עמדו על השולחן ומלקולם פתח אחד הבקבוקים.
"לחיי האחוזה!" אמרה ג'ולס והרימה כוס מלאה יין.
"לחיי האחוזה!" אמרו כולם פה אחד והרימו את כוסותיהם.
המוזמנים לאחוזה אכלו רוסט ביף, תפוחי אדומה אפויים, צלעות, מרקים, ולקינוח פאי דובדבנים.
מלקולם נקש בכפית נקייה על כוס הבדולח שלו והתחיל לומר, "יש לי בקשה מכל אחד ואחד מכם."
האנשים שישבו אל השולחן נראו מסוקרנים,
"כולנו תורמים, כולנו משקיעים, כולנו ממציאים. אני מציע שנקים קרן השקעות ברעיונות קטנים ונהפוך אותם לגדולים, כולנו נגור באחוזה הזאת ונעבוד בקומה השנייה, קומת המשרדים."
המוזמנים הנהנו בשמחה. לפתע כולם התחילו למלמל ולומר שזה רעיון מקסים ונהדר.
"טוב, אורחים נכבדים, תחזרו לביתכם, תביאו את רצונכם ותחזרו לכאן ונתחיל לעבוד." המוזמנים התחילו לקום מהשולחן ולקחת את חפציהם.
אורות האחוזה כבו לפתע, וקולו של מלקולם נשמע מעל כולם, "לא לדאוג, זוהי הפסקת חשמל שיגרתית. אנשי הולכים לטפל בבעיה זו." שקט שרר באחוזה. כמה מהאנשים קמו מהשולחן והתחילו לגשש באפלה את הדרך לחדרים אחרים ולמקומות שונים באחוזה. עלמה ניגשה לסלון הגדול המפואר והתיישבה על ספת העור הלבנה. לאחר כמה שעות של דיבוים וחשש האורות והחשמל חזרו.
למה האורחים לא יצאו מהאחוזה?
י האחוזה עובדת על חשמל, הדלת נפתחת בקוד מיוחד שרק עובדי האחוזה יודעים.
"תודה רבה, מלקולם, נחזור בקרוב." אמר פיטר, "איפה בלקוויד?"
עלמה צרחה למראה מלקולם המדמם מתחת לשולחן החום העבה שבחדר האוכל. היא ניגשה אליו וירדה אל מתחת לשולחן ובדקה את דופק ליבו, "הוא מת!" אמרה עלמה.
"איך זה קרה?" שאלה ג'ואנין והבעת פניה השתנתה למבוהלת.
שומרים נכנסו לחדר ואחד מהם אמר בקול נחוש: "כולם לספרייה, יש רוצח באחוזה ולא ננוח עד שנמצא אותו ונשלח אותו לתחנת המשטרה."
כל האורחים ניגשו בבהלה לחדר המקביל ופתחו את דלת העץ הלבנה שמובילה לספרייה. קירותיה של הספרייה היו עשויים מארונות ספרים ואח גדולה ובוערת עמדה מתחת לארון ספרי היסטוריה. מול האח היו שתי ספה לארבעה אנשים ושלושה כורסאות. המשקיעים והממציאים התיישבו וכך גם עלמה. החלונות היו רטובים מגשם הזלעפות שירד ורעם התגלגל בשמי הלילה.
טלפונה של עלמה קריים צילצל, זה היה באסטר, הנהג שלה.
"באסטר, יקירי, זה יקח קצת זמן, יש עיכוב קטן בלוח הזמנים."