ריקנות מקפיאה

שעת לילה מאוחרת, הרחוב היה שקט לחלוטין אפילו החתולים הסתתרו להם בקופסאות ובחורים. הקור העז הרחיק את כולם מהרחובות, כבר שבועות שהרחוב שלימים היה הומה אדם, נותר ריק וזחוח. כל בעלי העסקים מיואשים ומאבדים תקווה לפרנסה כלשהי בתקופה הקרובה, הם כבר התרגלו משנה שעברה לחודשים האלה, אך זה לא הפך את העניין ליותר פשוט. אבי נסע בניידת שלו כמו שנסע בכל יום ב15 השנים האחרונות מרוכז וחד כתער. אבי שהיה בלש בכיר במחוז שי ביורשלים, בעל לא מעט איתורים ותעודות הערכה יצא כל לילה לסיור שטח בניידת ששירתה אותו בתחילת דרכו במשטרת ישראל. הוא עשה זאת על מנת לשמור על רמת מתח מבצעי גבוהה, הוא זכר מה קרה לאביב אחד הבלשים הטובים ביותר שהיו אי פעם במחוז שי הוא ביצע מעל ל150 מעצרים מסובכים של אנשי העולם התחתון הגבוהיים ביותר וניהל עשרות מבצעים שעיצבו את מסגרת הבטחון של מדינת ישראל. אבי זכר שמה שסיים את הקריירה של אביב ז"ל הוא שאננות יתר שנבעה מחוסר מתח מבצעי שנגרם מהתקדמותו של אביב בתפקיד והביא אותו לתפקיד משרדי שכתוצאה מכך העביר אביב את רוב שעות העבודה האחרונות שלו מאחורי שולחן וברגע הראשון שחזר לשטח לחקור מקרה רצח במשפחה, קיבל כדור בראש מאקדח יריחו פולימרי כנקמה על אחד המעצרים שביצע. זה היה יכול להימנע בקלות, כך עלה מן הממצעים בתחקיר לאחר האירוע. לכן אבי לא היה מוכן לחזור על אותה טעות הרי הוא היה באותה דרך שהיה אביב ז"ל לצמרת במערך המשטרתי. השוטרת שישבה לצידו של אבי בניידת הייתה שוטרת צעירה חדשה במערך ועוד לא עברה יותר מידי אירועים במהלך העבודה. קראו לה אורטל רוזנטל היא הייתה צעירה מאוד אולי בת 24 יפהפיה היה לה שיער שחור עם תלתלים מושלמים ראו עלייה שהיא מתעמלת, הגוף שלה היה חטוב ובנוי כמו שצריך עם שרירים ארוכים ויפים השדיים שלה נראו מוצקים ועמדו בצורה מושלמת וישבנה התעגל בצורה שהיה מגרה כל גבר שהיה עומד בדרך. היא הגיעה במקור מחיפה היא עברה לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה העברית קרימנולגיה תוך כדי הלימודים היא התאהבה בעיר והחליטה לעשות מעבר של ממש. היא הגישה את הקורות חיים שלה למשטרת ישראל באפס ציפייה, ואחרי שבועיים בהפתעה מוחלטת קיבלה טלפון שזימן אותה לרעיון מול מפקד המחוז. ברעיון עם מפקד המחוז היא הבינה שהיא בהחלט רוצה להתקבל ולהתקדם במערך המשטרתי וקיוותה שהשאירה רושם טוב על המפקד, מה שלימים התברר כנכון. היא עברה את ההכשרה לא רחוק מבית הורייה בחיפה, בבית הספר לשיטור. הקורס ערך 8 שבועות יחסית אינטנסיבים שבהם היא למדה את חוקי הבסיס ועברה אימוני קרב מגע וכושר ובהמשך דרכה היא אמורה הייתה להמשיך לעבור הכשרות ספציפיות לפי התחום שבו היא תלך שם גם היא הכירה את יעקוב בר-נתן בן זוגה. היא חזרה לירושלים בתחילת החורף בחודש אוקטובר והשתלבה במערך הסיור של תחנת מגרש הרוסים. אבי לא ידע איך בדיוק לפתוח בשיחה עם אורטל הוא הרי היה כמעט כפול ממנה בגיל אז הוא פשוט אמר את הדבר הראשון שעלה לו לראש "אז איך ירושלים את מרוצה?" מה שהוא לא ידע זה שאורטל מאוד רצתה לצאת לסיור איתו הייתה לה הדלקות קטנה עליו הוא בהחלט היה גבר מושך אך לא זה מה שגרם לאורטל באמת להימשך אליו אלא מעשיו ההירואים וניסיונו הרב אז כשפנה אליה היא מעט הסמיקה היא לא ציפתה לזה בכלל "כן מאוד…"
"לא קשה לך להיות רחוקה מההורים שלך?"
"קצת אבל העיר הקסומה הזאת עושה את שלה"
"אני מסכים העיר הזאת בהחלט מיחודת במינה ומה שלום יעקוב? איך הוא מסתדר במוריה?"
אבי הכיר את יעקוב ממבצע שבו הם השתתפו יחד לפני כמה שנים מבצע שהביא ללכידתם של כמה מהעברייני הצמרת של ירושלים. המבצע שהיה בפיקודו של אבי התנהל בצורה נירחבת ונגע ברוב חלקי ירושלים הוא שלח מסתננים לכמה קבוצות במרכז ירושלים למקומות שידע שבהם מתרכזים נערים ובגירים שמעשנים סמים בסגנון גראס וחשיש (מקומות כמו כיכר החתולות, כיכר הירח, וגן העצמאות) המסתננים נכנסו לתוך קבוצות של אנשים התחברו עימם ולאט לאט הכירו איך הדברים בעצם נעשים. יעקוב (שאותו אבי שלח לכיכר הירח שהיה המקום המורכב ביותר) הבריק יותר מכולם הוא השתלב בצורה כל כך טובה שניהיה לבלדר בעצמו ובכך חשף את המפיץ של אזור ירושלים, ובזכות זה המבצע זכה להכרה גדולה ולהרבה שבחים אחרי המבצע הזה יעקוב בהחלט היה נראה להבטחה גדולה. יעקוב הועבר ממגרש הרוסים למרחב מוריה עקב הצתרפותה של אורטל לתחנת מגרש הרוסים והם לא יכלו לשרת באותה תחנה גם מבחינתם זה היה מקובל לחלוטין.
עכשיו היא הסמיקה עוד יותר "יעקוב מצויין הוא מאושר מאוד במוריה הוא מתקדם מאוד מהר הוא כבר נכנס לתפקיד בלש לפני חודשיים הוא מרוצה מזה מאוד אני קצת פחוט"
"אני יכול להבין למה את דואגת אבל כמו שאני זוכר את יעקוב הוא ישמור על עצמו במיוחד כי הוא יודע שאת מחכה שהוא יחזור"
"נכון הוא סיפר לי שעבדתם יחד, הוא מעריץ גדול שלך הוא מספר לי שבמלא מקרים שקרו לו הוא מנסה להשוות את זה למקרים שהיו לך ומנסה להבין איך אתה היית חושב"
"זה בהחלט מחמיא לשמוע אני חושב שהוא הולך להיות הצלחה גדולה במשטרה הוא עוד יעלה גבוהה" השתררה דממה בניידת לפתע אורטל הבחינה כמה הרחוב קודר וקיבלה צמוררת קלה מה שאבי הבחין ישר אבל הוא לא הגיב לזה ישר הוא רצה לתת לה להרגיש מעט את הלחץ הזה הוא חשב שזה יעשה לה טוב הוא ידע שהרחוב הזה ריק בדרך כלל בשעות כאלו. זה היה רחוב צדדי במרכז העיר, אפילו הנקרקומנים הקבועים שיושבים פה לא מעיזים להיות פה בחורף בלילה.
"אההההה" אורטל השמיעה צעקה בטון כל כך גבוהה שהבילה את אבי עד רמה שהוא בלם בחוזקה, הוא הסתכל עליה בבהלה "מה קרה!?!?" היא לא הוציאה מילה, היא ישבה לבנה כסיד הזיזה את שפתייה אך לא השמיעה צליל. אבי ניסה לראות את מה שהיא רואה אך ללא ההצלחה, השלג הכבד שירד הכביד מאוד על הראות. הוא פנה שוב לאורטל עכשיו הוא הוציא בקבוק מים והציע לה אותו, היא לגמה ממנו וזה הקל עליה מעט עד רמה שהיא הצליחה להשמיע צליל לא מילה של ממש אלא רק צליל "מ.. מ… מ….ת" אבי חשב שהבין וניסה לתשאל איפה היא ראתה את הגופה היא הרימה את ידה והצביעה להמשך הכביש מצד ימין עכשיו הוא שם לב לאיזושהי צורה לא מובנת מן בליטה בשלג שכבר נערם. הוא המשיך לסוע לאט אורטל הגיבה כאילו הוא מתקרב עם הרכב לתוך כבשן היא נכנסה עמוק יותר ויותר בתוך מושבה והבעת פניה הייתה מבועתת. אבי ירד מהרכב שלף את הגלוק שלו מנרטיקו והוציא פנס מגלייט שהיה חלק בלתי נפרד מציוד הניידת. הוא התקרב לאיתו לכיוון הבליטה המוזרה בשלג שאקדחו צמוד לחזהו והפנס מאיר את האזור, ככול שהוא התקרב עלתה בנחיריו הצחנה שמביאה איתה הריקבון הוא כבר הבין שאורטל לא טעתה היא באמת ראתה גופה עכשיו השאלה מה הסיפור מאחורי זה אבי התקרב עד שיכל לגעת בגופה אך לפני שעשה זאת הוא ביצע סריקה סביב לוודא שאף אחד לא עורב לו או שזה לא בעצם איזשהו פיגוע ממוקד נגד משטרת ישראל. (זה איזשהו הרגל שנתמע אצלו מאז שנת 2002, האינטפדה השנייה. באותה תקופה הוא ראה כאלה מחזות שהוא לא רצה לראות שוב יותר נכון התפלל לא לראות שוב) לאחר שווידא זאת התכופף וחשף את פניה של הגופה זו הייתה גופה של אישה באמצע שנות העשרים לחייה אבי לא רצה לגעת יותר מידי כדי לא להרוס את מעט הראיות שהשלג לא הרס. הוא חזר לניידת וביקש שישלחו לו צוות זיהוי פלילי ושיקפיצו את השותפה שלו מעיין. הוא חזר אל הגופה במטרה לפענח את הדברים הבסיסים שניתן היה לראות גם ללא הזזה של שום דבר. הגופה שכבה בצורה מסודרת כלומר שהיא לא נהרגה במקום אלא מישהו הביא אותה הנה מה שמראה שחייבים להיות עקבות כלשהם של לפחוט עוד אדם אחד הוא חיפש לראות אם יש טבעות על ידיה כדי להבין אם היא נשואה משלא הצליח לראות ניסה לראות עם יש שרשרת על צווערה או סימני שיפשוף לראות אולי היה זה ניסיון לשוד שהלך לא טוב בלשון המעטה, אך גם זה לא נחל הצלחה. הוא שב לרכב לראות מה שלומה של אורטל, האם התאוששה קצת. כשהגיע לרכב הבין שלא כל כך, היא הקיאה לצד הרכב ורעדה, הוא לא היה בטוח אם זה היה מקור או סתם עצם העובדה שראתה גופה (כמובן שהייתה זו הגופה הראשונה שראתה מימייה) לכאן או לכאן החליט שהספיק לה והחליט שברגע שתגיע התגבורת הוא ישלח אותה לביתה עם אחת הניידות. לבנתיים הוציא סרט צהוב משטרתי והחל לתחם את האזור עד שסיים הגיע צוות הזהוי פלילי הראשון הוא הניח שיש לפחות עוד שניים בדרך (זהו מקרה לא רגיל ולא פשוט לבדיקה) מיד אחריהם הגיעה מעיין שוטפתו של אבי. הם עבדו יחד כבר למעלה מ10 שנים גם היא כמו אבי הייתה מוערכת מאוד במערך המשטרתי הכללי ובתחנת מגרש הרוסים במיוחד היא הייתה הבלשית הראשונה שניהלה מבצע נרחב בירושלים וזה עוד היה יחסית בתחילת הקריירה שלה. המצבע שלה נועד למגר את תופעת בתי הבושט בירושלים המבצע הזה ערך קרוב לשנתיים בהם היא גייסה נערות ליווי להיות משתפיות כמובן שתחת איום שיוגש נגדן כתבי אישום חמורים ובעזרת הגיוס שלהן היא הצליחה לתפוס את הסרסורים שהיו בירושלים ווחשפה כמה בארצות הברית ושיתפה את אף.בי.איי במידע הזה. במבצע הזה היא ואבי הכירו ונהפכו שותפים והם מבלים יחד את רוב שעות היום. מעיין גם היא הייתה אישה מדהימה ביופייה גובהה היה מטר שבעים וחמש והיא תמיד הולכת על עקבים היה לה חיוך שהיה ממיס כל אדם שנעמד מולה שערה שטני חלק ומלא ברק כזה כמו שרואים בפרסומות של שמפו עינייה בצבע תכול עמוק מהפנטות ביופיין הייתה לה גזרה מושלמת שהיא עבדה עליה בצורה אינטנסיבית ביותר. לעולם אף אחד לא היה מנחש את גילה, היא הייתה בת 39 אך לא נראתה יום מעל ל30 היא כאילו נישארה בשיא פוריותה ולא התכוונה לשנות את זה. תמיד התפלאו שבינה ובין אבי מעולם לא היה שום דבר רומנטי, אחרי הכול הם כן בילו את רוב מוחלט של היום יחד. פעם אחת לפני 8 שנים במבצע שהם השתתפו יחד בתור זוג נשוי באמת כמעט קרה משהו בינהם. הם ישבו בדירה שניתנה להם מהמשטרה, זה היה כבר לקראת סוף המבצע. הם היו כבר כמעט חצי שנה תחת כיסוי ואבי הכין להם ארוחת ערב, הוא בשלן לא רע בסך הכל, הוא הכין צלי בשר עם תפוחי אדמה ופתח להם בקבוק יין. הם ישבו לאכול ונכנסו לשיחה כל כך עמוקה ששכחו שהם במבצע משטרתי אחרי שסיימו לאכול עברו לספה של הסלון ולאט לאט סיימו את בקבוק היין מה שרק הועיל לחמם את האווירה הרומנטית אך ברגע שהדברים התחילו להתקדם לכיוון ההוא ואבי התקרב כדי לנשק אותה על שפתיה הם קיבלו טלפון שקטע את כל הערב והחזיר אותם היישר לתוך המבצע ומשום ששניהם היו מקצועיים ביותר הם לא שבו לדבר על אותו מקרה.
מעיין ניגשה לאבי לחייה סמוקות מהקור היא לבשה מכנס מחוייט בצבע שחור עם חולצה תואמת אדומה שכוסתה על ידי מעיל צמר ארווך עבה בצבע שחור ונעלה נעלי עקב סולדיות בצבע שחור כך שהייתה נוראה תואמת לאווירה הכללית בלבושה. "אז מה? משעמם לך עם הצעירות אז אתה מעיר אותי?" אבי מסתכל עליה בחצי חיוך "פשוט לא רציתי לתת לך לישון כמו שצריך" וקורץ לה " יש פה מקרה לא פשוט לפנינו… השלג מכסה את הראיות שיכולות לספק לנו תמונה כללית כך שאנחנו פה רצים על עיוור"
" אתה יודע שאני מאוד אוהבת שזה ככה זה מוסיף קצת פלפל לעבודה התחושה היא שכבר מזמן לא היה לנו משהו עסיסי וחוץ מזה עכשיו יצא לנו לשחק במשחק האהוב עלי "נחש מה קרה " "
"זו בדיוק הסיבה שאני לא אוהב שאת עוסקת בספקולציות כי זה תמיד לוקח אותנו למקום הכי רחוק"הוא ידע שהם יכולים לפתח את הוויכוח הזה עכשיו שעות ארוכות והוא ממש לא רצה את זה אז קטע אותה לפני שהספיקה לענות "אולי תיקחי את אורטל לביתה אני באמת חושב שהיא תעדיף שאת תיקחי אותה בתור אישה לאישה ודברי איתה קצת תרגיעי אותה כל הסיפור הזה ממש עירער אותה " מעיין נכנסה לניידת של אבי אורטל ישבה שם עם הבקבוק מים עדיין קצת רועדת אבל עכשיו זה בטח היה מהקור מעיין סגרה את הדלת התניעה ויצאה לכיוון הבית של אורטל היא גרה ברמות כך שלא יקח לה יותר מידי זמן להגיע מעיין שמה לב שככול שהן מתרחקות מזירת האירוע אורטל נירגעת "את בסדר…?" היא שאלה אותה ניראה כאילו השאלה הזאת קצת העירה את אורטל מאיזה טראנס רע "כן בהתחשב במצב…"
"אני יודעת שלראות גופה בפעם הראשונה זה קצת מערער אבל זה תהליך שכל שוטר חייב לעבור זה הופך להיות קל יותר עם הזמן אני מבטיחה לך"
"אין לי כל ספק שזה יהפוך להיות קל יותר למרות שלא ניראה לי שלעולם אני אתרגל לזה. ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר אבל זה פשוט תפס אותי בהפתעה…"
"זה אפילו עדיף שכך זה הופך את זה לפשוט יותר זה כמו לתלוש פלסטר עדיף בתנואה אחת מהירה לא?"
"יש בזה משהו.. האמת שאני די מובכת מאיך שהגבתי במיוחד ליד אבי אני ממש מעריכה אותו ואני לא רוצה שהוא יחשוב שאני חלשה או משהו"
מעיין צחקה חצי צחקוק " את יכולה להיות רגועה הדבר האחרון שאבי יחשוב עלייך זה שאת חלשה הוא מבין יותר מכולם מה זה לאבד את האשתונות ליד גופה במיוחד בהתחלה וחוץ מזה יהיו לך עוד מלא הזדמניות לעבוד איתו יחד ולהוכיח לו אחרת… את רוצה לקחת יום יומיים לנוח אחרי הערב אני אוכל לסדר לך את זה בקלות"
"לא אני חושבת שעדיף לי לחזור לעבודה ישר אם אני אשב בבית הראש שלי יהיה רק במה שראיתי"
"בסדר גמור אנחנו מתקרבים תכוויני אותי לכניסה שלך" הן נכנסו לתוך שכונת רמות שהייתה לבנה וצחה משלג מראה שהיה מדהים אבל נורא הקשה על הנסיעה הן פנו כמה פניות כמה פיתולים והגיעו אל בניין מיגורים לא כל כך גבוהה אולי בן 4 קמות הוא היה במצב לא הכי טוב הוא ניראה ישן למדי האריחים היו מעט שחורים וחלקו העליון ניראה כעומד לקרוס תחת מעמסת השלג שנערם עליו. מעיין לא אמרה על כך מילה רק נפרדה מאורטל לשלום ואיחלה לה ליל מנוחה. לאחר שהורידה את אורטל שמה פעמיה חזרה אל הזירה היא דיי הסתקרנה איך התפתחו האירועים היא שמה גלגלצ ברדיו בווליום יחסית גבוהה וניכנסה לעולם של תאוריות בתוך הראש שלה היא הייתה מאוד כשרונית בהיבט הזה היא הייתה מסוגלת להגיע למקומות שאף אדם לא היה מצליח להגיע לרוב זה היה עוזר לה למרות שפעם זה הוביל אותה למצוד של למעלה מחצי שנה אחרי אדם חף מפשע רק כי התאוריה שלה הובילה אותה לזה אבל זה לא מנע ממנה לחזור ולהשתמש בכלי הזה. היא הגיעה לזירה תוך חצי שעה היא הייתה מגיעה בחצי מהזמן אם לא היה שלג על הכביש שהפך את הנסיעה למסוכנת במיוחד היא תמיד השתעשעה עם העובדה שברגע שיורד שלג בארץ כל הארץ מושבתת העיריות פשוט לא יודעות להתמודד עם המצב הזה. כשהגיע להזירה היא ראתה שכל הכחות האפשריים היו שם ולכן ידעה שלא תמצא שם את אבי הוא בטח כבר הסתלק משם מזמן הוא לא סבל את ההתקלהות של אנשי החוק סביב זירה אחת לדעתו זה מה שהרס את כל החקירות ואת כל הראיות היא הסתכלה סביב ואז היא זיהתה ברחוב אגריפס בית קפה קטן מואר באור חלש והלכה לכיוונו היא ידע שאבי יושב שם ככה זה שכל כך הרבה שנים יחד לומדים את כל ההרגלים הכי קטנים של הבנאדם. הבית קפה היה קטן מאוד הוא יכל להכיל לכול היותר 15 איש בו זמנית והייתה בו אווירה ביתית אוטנטית, זה משום שהוא באמת שימש כבית לבעל המקום. המקום היה קיים כבר 50 שנה ועבר בתוך המשפחה היו בו שלחנות עגולים קטנים מגולפים מעץ הכסאות היו בהתאמה והמקום היא מואר על ידי עשישיות ישנות. אבי ישב בפינה הרחוקה עם ספל קפה גדול ופנקס פתוח הוא הרים את הראש ברגע שמעיין נכנס וחיוך עלה על פניו הוא תמיד חייך כשראה אותה היא הסבה לו איזשהו נחת היא חייכה אליו חזרה "היא בבית, תדע לך שהיא מסתכלת עלייך כאל דמות לחיקוי שאני באמת לא מבינה למה" היא אמרה ונגעה בכתפו הוא הסתכל עליה עם חיוך עקום "היא בסדר?"
"כן היא בסדר היא הרגישה יותר טוב ברגע שעזבנו את המקום היא בסך הכל תתחזק מזה היא מבינה את זה גם כן, ראיתי את אסיפת הקופים שם אני מניחה שבגלל זה אתה פה?"
"בהחלט..! ברגע שדוד הגיע נהיה בלתי אפשרי להיות שם" דוד היה מפקד התחנה הוא היה אדם יהיר ושחצן הוא נמצא במשטרת ישראל כבר 25 שנה ובזמנו הוא באמת עשה דבר או שניים אבל זה לא מה שהביא אותו לתפקיד הוא נכנס לתפקיד כי אשתו הייתה הבת של מפכ"ל המשטרה הוא חושב שאף אחד לא יכול לגעת בו ולכן הוא מתנהג בצורה בלתי נסבלת כלפי השוטרים הפקודים שלו כולם בערך אוכלים את החרא שלו אבל אבי לא היה מוכן הוא מתנגש איתו תמיד לכן בכול פעם שדוד היה יוצא לשטח ומגיע לזירה שאבי היה נמצא בה אבי היה פשוט עוזב את הזירה כדי למנוע פיצוצים לא נעימים "דיברתי עם החברה של הזיהוי שהגיעו ראשונים הם אומרים שאין סיכוי שזה מוות מסיבות טבעיות אבל זה גם לא על רקע משפחה ההשארה שלהם זה אונס אבל הם לא רוצים לצאת בהצהרות לפני שהם יקחות את הגופה למעבדה ויבדקו את זה לעומק"
"זה היה ברור שזה מה שיקרה אז מה לדעתך אנחנו צריכים לעשות עם זה?"
" כרגע אין לנו יותר מידי מה לעשות המקום שם רובץ בשוטרים שרודפים אחרי ההכרה שמחריבים את זירת הפשע כרגע מה שיש לנו לעשות זה לזרוק תאריות ולהפריך"
"אוי אני אוהבת את המשחק הזה…" מעיין הזמינה לה ספל גדול של קפה והתיישבה לצידו "בדרך חזרה מאורטל עלתה לי תאוריה שהאישה שנימצאה עברה אונס קבוצתי אתה יודע כמו שתפסנו שנה שעברה בחורף במסיבה הזאת בדירה על רחוב יפו שהתגלה שהם עושים את זה כל חורף כביכול כדי להתחמם"
" זה לא יכול להיות פה המצב כי כל הבחורות שהיו קרבנות של אותם סוטים היו חבולות מכף רגל ועד ראש ועל זאתי לא נראתה חבורה אחת למען האמת אני בכלל לא בטוח שזה היה אונס היא שכבה בצורה מאוד מסודרת ואת יודע שכול השרירים ננעלים חזק מאוד בעקבות מוות אלים אף אחד לא היה מצליח לסדר את זה ככה אני יותר חושב שזה בכיוון של הרעלה אולי איזשהו מועדון הרעיל אותה שם לה משהו במשקה או משהו בסגנון"
"למה שבעלים של מועדון ירעיל מישהי ויזרוק אותה אחרי זה קרוב למקום שלו זה לא הגיוני, ויותר מזה למה בכלל שירעיל אישה כמה איום היא יכלה להביא על המקום"
"יכול להיות שזה לא מועדון במרכז העיר יכול להיות זה מועדון מאזור תלפיות והוא זורק אותה כאן כדי לפגוע במעדונים שקרובים פה לאזור ובכך לעלות את עצמם ובהקשר לאיום אני לא יודע אני עוד חושב על זה"
"טוב יש משהו בקשר לתחרות בין בתי עסק ביוחד עכשיו עם המזג אוויר הם מוכנים לעשות הרבה כדי לעלות את המכירות שלהם" אבי פיהק פיהוק גדול "טוב ניראה לי שאנחנו נסיים את זה להיום אני עייף ומפה אפשר רק לעשות טעיות נחכה למחר בצהריים יהיו כבר בטח תוצאות כלשהם מהמעבדה את עם רכב פה נכון?"
"כן, אתה צריך שאני אקפיץ אותך?"
"אני אתן את המפתחות של הניידת לאחד השוטרים שיחזיר אותה לתחנה ונזוז" הוא שילם את החשבון והם יצאו לרחוב המקפיא אבי נתן את המפתחות לאשר, שוטר מהסיור שהיה במשמרת, והוא ומעיין התקדמו לכיוון הרכב שלה. היא החנתה על רחוב קינג ג'ורג' ממש לא רחוק מאיפה שהם היו אף אחד מהם לא הוציא הגה בזמן שהלכו היה קר מידי לדבר הם רצו לשמור את האנרגיות שלהם. הם נכנסו לרכב ויצאו לדרכם לכיוון ביתו של אבי.
אבי גר במעלה אדומים עיר לא גדולה סך הכל חמישים אלף תושבים מה שהקנה לה תחושה של ישוב וזה שבכניסה לעיר הייתה גם כניסה לכפר ערבי עוין ומחסום בטח לא עזרה. אבי עבר למעלה אדומים רק לאחר שהתחתן, אריק שוטפו הקודם ממחוז תל אביב המליץ בחום לעבור לשם ולגדל שם את הילדים שלו. הוא סיפר שהוא במקור משם ושהוריו עדיין גרים שם ושני אחיו עברו גם כן לשם אחרי שהתחתנו והיו מרוצים עד מאוד אז הוא שמע בעצתו ואכן היה מרוצה שעשה כך. הנסיעה למעלה אדומים הייתה לא ארוכה רבע שעה אם לא היה פקקים עכשיו הייתה בעיה גדולה אף יותר הכבישים היו מכוסים שלג אז זה לקח ארבעים וחמש דקות בדרך דיברו אבי ומעיין על שטויות בעיקר, על אלינה גרושתו של אבי (שכרגע מטרת החיים שלה הייתה להרוס לאבי את החיים מתוך טענה שהוא הרס את שלה ) על הילדים שלו היו לו שני ילדים דניאל ב ה13 ילדה חכמה במיוחד עם ראש חריף כמו אבא שלה (ככול שגדלה והגיעה לגיל הטיפשעשרה פחד אבי יותר ויותר ממה שהיא הולכת לעשות) ודוד בן ה16 היה ילד יפה וחרוץ אך לא הכי מבריק בכיתה השילוב של המראה המזרחי בקצת של אבי והמראה הרוסי של אלינה הביאו לילד מראה מיוחד במינו היה ברור שהוא הולך לשבור כמה לבבות. ועל קובי בנה של מעיין גם הוא היה בן 16 והוא כמו אמא שלו היה חד לשון וקצת שובב הוא ודו לא ממש הסתדרו הייתה בינהם טינה קלה היא נבעה כנראה בגלל קנאה של קובי על הדרך שדוד עם הבנות ובגלל שלא היה מצליח היה מתנקל לו ועושה עליו כל מיני מתיחות זה תמיד היה משעשע את אבי ומעיין. הם הגיעו לביתו של אבי הוא הציע לעולת לשתות קפה לפני שהיא ממשיכה לביתה אבל היא סירבה בנימוס בטענה שהיא עייפה אבי נשק לה על לחייה ויצא מהרכב מעלה אדומים הרבה יותר נמוכה מירושלים לכן שם לא ירד שלג אבי עמד בחוץ וחיכה עד שלא ראה את פנסיה האחוריים של ניסן קפריאו של מעיין ואז ניכנס לביתו. הוא נכנס לביתו הוא גר בבית דו קומתי ברחוב שקט הילדים קראו לרחוב הזה זקן אבי אהב את זה זה נתן לו את השקט שהוא היה צריך בכניסה לבית הייתה מבואת הכניסה עם מתקן תלייה למעילים ושידת נעלים גדולה אבי חלץ את נעלייו ופשט את המעיל המשטרתי שלו והלך למטבה המטבח שלו היה גדול יחסית אבי מאוד אהב לבשל הוא אף פעם לא למד את זה באופן מקצועי אבל הוא השתדל לא לפספס אף תוכנית בישול ומה שהוא לא הספיק לראות כשזה שודר הקליט וראה אחרי זה הוא גם למד הרבה מתכונים מהאינטרנט המטבח היה מאובזר בכל הכלים המתקדמים ביותר היה באמצע אי עם שיש קיסר בצבע חום עדין. אבי פתח את המקרר בהה מעט וסגר אותו הוא הלך לסלון הסלון היה פתוח מעוד הרצפה הייתה רצפת פרקט המרוקבת בצורת שתי וערב, במרכז היה ספה ושתי קורסאות גדולות נוחות ורכות מעור לבן ועל הידיות עץ מהגוני בצבע קרמל בהיר, היה אח בצד המערבי הוא ניגש עליו והדליק אותו כדי לחמם את החדר את שאר הקירות הסתירו ספריות גדולות, הוא מאוד אהב לקרוא עוד מגיל צעיר היה ממש תולעת ספרים (בצעירותו אהב ספרי בלשים זה גם מה שהוביל אותו למשטרה בסופו של דבר) ובקיר המזרחי עמד בר קטן היו בו כל מיני משקאות (בעיקר כל מיני סוגים של וויסקי) אבי ניגש לבר מזג לעצמו מנה כפולה של גנטלמן גק והתרסק על אחת הקורסאות הפעיל מוזיקה שקטה (הייתה לו בסלון מערכת סראונד מתקדמת) ושקע לתוך מחשבות עמוקות הוא לקח לגימה מהוויסקי שלו והרגיש גל חום עובר אותו מה שהרגיע אותו אף יותר הראש שלו רץ ממחשבה למחשבה ממה שראה הערב הגופה של אותה אישה צעירה השרויה כך על המדרכה מה הוביל את הדברים שהיא הגיעה למצב הזה? האם היא הייתה המטרה התחלתית או שהיא נזק משני? האם זה רקע מיני או לאומני? ועד לילדים שלו (שהערב היו אצל אמם) על הפחד שזה מה שהם היו רואים לעיתים תכופות חשב על הזה שהעולם בחוץ מפחיד מאוד ואיך הוא יתן לילדים שלו לצאת לעולם הזה.
אבי התעורר בוקר למוחרת במיטתו מצלצול הטלפון הוא הסתכל על הצג השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר זו שעה שהוא בדרך כלל כבר לא ישן בה כנראה היה ממש עייף לפתע הבין שהוא בכלל לא זוכר שעלה מהסלון לחדר כנראה הוויסקי השפיע עליו יותר מבדרך כלל המתקשר היה לא מזוהה אבי ענה בקול צרוד של בוקר "הלו.."
"בוקר טוב.. אבי?"
"כן… מי מדבר"
"אופיר מועלם חוקר מז"פ ראשי של המחוז, יש לך רגע?"
"כמובן כמובן…" אבי לא ציפה שיחזרו אליו כל כך מהר בדרך כלל זה לוקח לפחות יום יומיים
"בקשר לגופה שנמצאה אתמול אתה היית זה שמצא אותה נכון?"
"כן אני עם עוד שוטרת מהסיור למה?"
"נגעת בגופה? הזזת אותה? "
"לא! ממש לא! אבל יכול להיות שנגעו בה התגבורת שהגיעה אני הלכתי משם, למה אתה שואל? "
"כי זו אחת הגופות הכי מוזרות שאני ראיתי מיימי ותאמין לי אני ראיתי דברים שלא ברא השטן" הלב של אבי התחיל לפעום בחוזקה ההרגשה שלו שהסיפור פה לא פשוט לא הייתה סתם
"מה בדיוק מוזר בה כל כך? "
"עדיף שתגיע לפה ותראה את זה מתי תוכל להגיע? "
בוא נקבע לעוד שעתיים..?" אבי היה קובע עוד לפני אבל הוא היה צריך לקפוץ לביתה של אלינה לפני כן לסדר משהו בשביל הילדים והוא רצה לקפוץ לתיכון של דוד המנהל התקשר אליו כמה ימים לפני כן ואמר שהוא רוצה לשוחח איתו
"אני עוד שעתיים לא אוכל נקבע לארבע אחר הצהריים?"
"כן סגור אני רק מודיע לא אגיע לבד אגיע יחד עם שותפתי"
"אין בעיה שיהיה יום טוב לבנתיים" הוא ניתק את השיחה התיישב על המיטה שיפשפ את פניו וחשב לרגע מה כבר יכל להיות עם הגופה ולא הצליח לעלות בדעתו שום דבר הוא קם הלך למקלחת צחצח את שיניו ושתף את פניו כל זה בזמן שהוא מהרהר בשאלה מה כבר יכול היה להיות הוא סיים להתרענן לבש על עצמו איזה מכנס קצר וטי שירט וירד למטבח להכין לעצמו ארוחת בוקר ואז החליט שיזמין את מעיין לאכול איתו כך יחשבו יחד. הוא הרים את השפורפרת ואז הבין שאין סיכוי שהיא תענה עכשיו היא תישן עכשיו עד לפחות שתים עשרה בצהריים הניח את השפורפרת חזרה הוציא מחבת שני ביצים קצת ירקות חתך קצת בצל פטריות גמבה ועגבניות זרק אותם למחבת ולבנתיים הלך לטחון קפה כדי שיהיה לו קפה טרי באמת אחרי כמה דקות שהירקות הטגנו מעט קשקש את הביצים וזלג אותם לתוך המחבת הכניס שתי םרוסות לחם למצנם הוציא גבינה לבנה ,חמאה וגבינה צהובה מזג לעצמו קפה הביא את העיתון ידיעות מהכניסה שם את החביתה על הצלחת ליד הניח את שני הצנמים והיישב לאכול זהו היה השלב היחידי ביום שהיה שלו לחלוטין הוא היה מתנתק מהכל ומעניק לעצמו כמה רגעים של נחת אחרי עשרים וחמש דקות של שלווה מוחלטת יצא אבי מביתו לכיוון ביתה של אלינה היא ביקשה ממנה שיבוא לעזור לה להרכיב את המיטה החדשה שהוא הזמין לדוד (ביקשה זו דרך יפה להגיד שהיא גערה בו שזה הילד שלו ושהוא צריך לעשות את זה) היא גרה בגבעה הצרפתית כך שהוא הגיע אליה יחסית מהר זו כבר לא הייתה שעת העומס. אבי שנא להגיע אליה לבית של אלינה הוא ידע שכל הזמן שהוא ירכיב את המיטה היא תמיד לו מעל הראש ותתלונן והוא לא יכול לעשות עם זה שום דבר. אבי נקש על הדלת שלוש פעמים אלינה פתחה לו לבושה בשום דבר חוץ מתחתונים וחזייה שהייתה חצי שקופה היה לה גוף משגע רגליים ארוכות עם ישבן חצוף קצת בולט עגול היא הייתה מגלחת את ערוותה למשעי הייתה לה בטן שטוחה לחלוטין עם חור טבור שקוע בפנים זוג שדיים שעמדו זקורים כנראה שהיה לה גם קצת קר (או שפשוט הייתה חרמנית מאוד) כי הפיטמות הוורודות הקטנות שלה זדקרו כל כך שהיה אפשר לחתוך איתן זכוכית לראשונה אבי הבין שיש דבר אחד שהוא כן מתגעגע לו בה הוא הסקס אבל הוא לא הבין מדוע פתחה לא ככה את הדלת הוא רגיל שהיא עושה דברים בצורה קיצונית אבל מה זה אמור להגיד לו היא להתנצלה על לבושה "טוב שבאת" אמרה בטון חמוץ
"אמרתי לך שאבוא אז באתי"
"יופי אתה יכול לגמור עפ השטות הזאת של המיטה כבר נמאס לי שזה עומד לי ככה"
"בשביל זה באתי את יודעת" אמר עם חצי איוות בפנים "את מוכנה לשים על עצמך משהו לא נעים לי שאת ככה " היא הסתכלה עליו במבט מזלזל הסתובבה ונעלמה לתוך החדר שלה אבי נכנס לחדר של דוד פירק את הקופסאות והרכיב את המיטה בזריזות זו הייתה עבודה פשוטה למדי רק להבריג כמה ברגים ולסדר כמה קרשים בשורה הוא הופתע שאלינה לא ישבה לו על הראש הוא תהה אולי קרה לה משהו כשסיים הוא דפק על דלת חדרה פתח לו את החדר גבר גדול ממידים הוא היה מטר תשעים גוף מרובע ניראה שיכול היה אם היה רוצה לפוצץ את ראש של אבי כמו פצעון הוא היה רק בתחתונים זה הסביר לאבי את הסיבה שאלינה יצאה בלבוש מינימלי אבל אם יש לה אותו למה היא צריכה אותו כדי להרכיב את המיטה את זה הוא לא הבין הוא הושיט יד כדי ללחוץ את ידו של הענק "אבי.."
"ולאדימיר נעים מאוד" הוא לחץ את ידו כל חזק שאבי חשב שאולי הוא שבר לו שם איזה משהו
"בהחלט נעים מאוד אתה יכול למסור לאלינה שאני סיימתי ואני אזוז לי שיהיה יום מוצלח" הוא אמר והסתובב לכיוון הדלת ושמע את הדלת של החדר נטרקת מאחוריו הוא יצא מהבית של אלינה קצת לא בטוח מה אירע עכשיו אבל מבחינתו זה בסדר כי הוא ידע שזה שיש לה גבר אחר זה פחוט כאב ראש בשבילו. אבי ניכנס לרנו מגאן שלו התניע ו/שם פעמיו לכיוון בית הספר התיכון רנה קסיין שהיה בגבעת התחמושת כדי לדבר עם מנהל בית הספר הוא קפץ בדרך לאיזה מכולת כדי לקנות משהו כדי לפנק את דוד. אבי נכנס לבית ספר ושאל את המאבטח בכניסה איך מגיעים לחדר המנהל משהכווין אותו המשיך אבי לחדר המנהל מתפעל מאיך שניראים בתי הספר היום הוא לא היה כבר הרבה שנים בבתי ספר לא באסיפות הורים ולא בפגישות עם מורים לא היה לו הרבה זמן לזה בשל תפקידו הוא התפלא לראות את כמות הטכנולוגיה שיש בבתי ספר הילדים בכיתות יושבים עם אי-פדים אין מחברות ויש מסך פלאזמה במסדרון ואז לפתע צלצל הפעמון אך שזה לא היה צלצול שאבי זיהה זה היה שיר של איזו זמרת אמרקנית עכשיוית אבי לא להתבולל