שקיעת האדם הבודד פרק 8

ג'ון הקשיב מרוכז לדבריו של ברוס, אף מילה לא נשמטה מאוזניו של ג'ון, בפרצוף ילדי, בעיניים פקוחות ובפה פעור, המשיך להקשיב.
טוד הסתכל אל השמיים, השמיט את עיניו לצדדים, אך גם הוא רצה לשמוע את זיכרונו החד של ברוס בפעולה, כשהוא מדבר על עברם הפרוע, ולכן הקשיב גם הוא.
ברוס המשיך לדבר.
"ידעתי שהדרך לצאת מזה היא לנצל את ההזדמנות הראשונה שנקרתה לנו, לנצל אותה ולהאמין, לקוות שהיא תצליח".
"האנשים המאיימים הורידו אותנו לקומתה התחתונה של ג'ולי, שם להפתעתם של טוד וברוס, היה רק חדר קטן, נעול במספר מנעולים מיוחדים, שמעתי ששני גברים הורו לפתוח את הדלת, ההוראה צוותה על ידי אותו אדם עם הקול המחוספס והמגעיל, הבנתי שיש שרשרת פיקוד והוא בראשה, כלומר אם אני רוצה לערער את ביטחון הקבוצה ולגרום להם להסס אני צריך לחסל קודם כל את האדם שבראש, כלומר הוא".
"שני הגברים פתחו את הדלת, ולהפתעתנו היה זה חדר עצום, מלא בנשק ומכשירי עינויים, הבנו שיש לנו עסק עם אנשים רעים מאוד ומקצועיים מאוד".
"תמהתי למה הם לא קשרו לנו את העיניים, אתה תבין בהמשך", (בהתייחסו לג'ון).
"נכנסנו לשם, כששלושה אקדחים ורובים מופנים על העורף של כל אחד מאיתנו, ידעתי שאנחנו חייבי םלהישאר רגועים ולחכות להזדמנות הנכונה לברוח".
"הם הושיבו אותנו על כיסאות עץ חזקים, מהניסיון שלי הכיסאות תמיד חזקים מאוד, כדי שלא ישברו במהלך החקירות המלוות בעינויים, הבנתי שיש לפעול באופן מידי".
"הם קשרו את הכיסאות לרצפה ואותנו לכיסאות, הקשר היה חזק מאוד, ידעתי שיש לנו עסק עם אנשים שיודעים מה הם עושים".
"לפתע ג'ולי, הנערה שהסגירה אותנו, ביקשה ממפקד המבצע הדוחה לנהל את החקירה, היא הידקה עוד יותר את החבלים, עד שהם שרטו לנו את העור ואף פצעו אותנו, היא שמה את ברכה על כיסאי, ודיברה".
"היא אמרה: "אז הנה ברוס וטוד האגדיים" וגיחחה מעט, "סוף, סוף הארגון הזה הצליח לתפוס אתכם, אחרי כל הצרות שעשיתם לנו", היא אמרה, הסתכלתי היישר לתוך עיניה הריקות, היא החלה לשאול על משימות קודמות על דרכי פעולה, ועל שמות הארגונים שעבדנו בשבילם, לא אמרתי כלום, והיא לקחה החלה להכות אותי באגרופיה, בינתיים טוד הסתכל מהצד, היא בעטה בעוצמה, והשתמשה באגרופיה בצורה מהירה והרסנית, ראיתי שיש לה לא מעט ניסיון בתורת הלחימה".
"הייתי שותת דם, אפי היה שבור, עין אחת הייתה מנופחת לגודלו של כדור טניס, אך לא אמרתי כלום, פשוט המשכתי להסתכל בעיניה, ולשתוק".
"מתוך הצללים, בעיקר בעיני כנראה, משום שדם מילא את עיניי ולא יכולתי לראות נכון, הגיע מפקד המבצע, יותר ויותר דם החל לזלוג על עיניי".
"מפקד המבצע הדוחה, אמר לג'ולי שהוא ימלא את מקומה, הוא כיוון אקדח לראשי, הוא אמר לי שאם אני לא אגלה לו את מה שהוא רוצה באותו הרגע ממש הוא ילחץ על ההדק".
"אמרתי לו שאם הוא יילחץ על ההדק, לא יהיה לו את המידע הדרוש, "אז אני פשוט אקח אותו משותפך המבועת", הוא אמר".
"הגיע הרגע הגורלי, הבנתי שאם אני לא אעשה משהו באותו הרגע ממש אני אמות במקום, הוא החל לספור לאחור, כל שנייה שעברה הרגשתי איך ליבי בוער בכאבים, כל גופי צרח, אך אני לא צרחתי, באותו הרגע חשבתי, "אחרי כל הזמן הזה, כאן אני עומד למות? בחדר בודד ומלוכלך, בגלל טעות אחת שעשיתי?" הוא הגיע כבר לחמש, ולארבע, באותם רגעים הדם מילא את עיניי לחלוטין, המחשבה היחידה שחשבתי היא, שאם לפחות אני אמות, לפחות אני אסתכל בעיני הרוצח ברגע המוות, הוא הגיע לשתיים, לא ראיתי כלום רק רקע אדום, הוא הגיע לאחד, תאי גופי צעקו, לא יכולתי לנשום, עוד לפני רגע הרציחה הרגשתי כבר שאני טובע, לפתע הכול נהיה חשוך".
"שמעתי יריות חזקות, ואת טוד צועק, "ברוס תברח", הרגשתי שאני יכול לזוז עוד פעם, שהחבלים שתפסו בי כמו מלקחיים חמות, השתחררו, ניגבתי את עיניי וראיתי את ג'ולי הנערה שבגדה בנו, יורה על הגברים שחטפו אותנו, היריות הפסיקו, היא הגיעה אליי ואמרה מילים שלעולם לא אשכח: "מצטערת על מה שעשיתי לך, הייתי חייבת להיות נאמנה לתפקידי, ולקנות את אמונם", רצנו שנינו לעבר הדלת, לפתע נשמעה ירייה".