מחברות להרפתקה- פרק 2

היום יצאנו למסע:
לצידנו היה יער ו-3 קילומטרים מלפנינו הייתה עיירה. אני וטלי דברנו ההורים דברו גם הם עד ששמענו צעקות "הצילו!, הצילו!"
רצנו אל היער וראינו שם איש שוכב על הרצפה ומלפניו עמד לא אחר מהפושע הכי מפחיד במדינה: משה ביטון! הוא ברח מהכלא לפני כשבוע וכנראה שהוא הסתובב ביער שהיה לצידינו. היססנו וכאילו ברחנו אך התקשרנו למשטרה, מסרנו פרטים על המקום והתרחקנו משם.
הצרה הזאת נפתרה אבל כמו שאומרים "צרות באות בצרורות" באותו היום הלכנו לישון ליד אותו יער ואני וטלי עשינו לילה לבן- פחדנו.
פתאום שמענו קול לא ידוע ומאוד מוזר מצידי האוהל טלי לחשה באוזני ברעד: "מה נעשה?" אמרתי "בואי נתעלם" היא השתתקה אבל לא הרפתה את ידיה מידי לאחר כמה שניות הרעש הפסיק. למחרת בבוקר גילינו כי כל הפחד היה לשווא, זה היה אווז שנחנק ליד האהל אנחנו ישר ידענו שהרווחנו עוד אוכל! לקחנו זרדים מן היער וטיגנו את האווז.
כשאכלנו את האווז פתאום הרגשתי משהו קשה בפי ירקתי את הדבר הזה והופתענו לגלות יהלום מלוטש! אני וטלי שמחנו אבל רצינו לדעת מה עושה יהלום מלוטש בתוך אווז. המשכנו ללכת והתקרבנו אל העיירה ואז שמענו צעקות מפתח העיירה: "האווז שלי!!!, היכן הוא?! משהו ראה?!, האווז שלי…" ישר ידעו שאווז שייך לאותו איש, אבל אז חשבנו שוב: "מה הסיבה לתקוע יהלום בתוך אווז?" הבנו שכנראה האיש גנב לכן לא נכנסנו אל העיירה ולא נתנו את היהלום לאיש. לאחר כמה דקות פגשנו ביער משפחת שועלים. נתנו להם בשר והלכנו. פתאום לאחר כ- 10 דקותהתחילו ללכת מאחורינו שתי דמויות לא ידועות- לא העזנו להסתכל. טלי אמרה "אני מפחדת" אמרתי לה (מכיוון שאני האמיצה משתינו) "בשלוש מסתובבים". "אחת", "שתיים", "שלוש!"

המשך בפרק הבא!