תקעה לי סכין בגב והמשיכה-פרק הפתיחה

אתם יודעים פעם אמרה אישה חכמה:"למדתי שאנשים ישכחו מה אמרתם אבל הם לא ישכחו איך גרמתם להם להרגיש" במקרה שלי זה לא קרה בכלל ואני אדם של רגשות אבל אני חטפתי ממנה סכין כזה ענק בגב. אחרי כל מה שעשיתי בשבילה היא מעדיפה להיות עם ערסים שעושים ממנה אפסית, איך היא תמיד אוהבת את זה שהם מציקים לה, "מושכים לה בצמה" במושגים של עבר.
היא אמרה לי שאני הסיבה לכך שהיא מחייכת כל יום, הסיבה שהיא התאקלמה בחברה כל כך מהר. הילדה הביישנית החליטה שפתאום היא לא צריכה אותי בכלל,אחרי כל מה שעשיתי בשבילה,היא שכחה איך גרמתי לה להרגיש וזה הכי שובר אותי,אני הייתי הידיד הכי טוב שלה,היינו מדברים על הכל,מי היה מדבר איתה בכלל,אני מהראשונים שבכלל ראה מה יש בה,היא הייתה כזאת ילדה ביישנית שהצטרפה לכיתה שלנו בתחילת שנה,אף אחד לא דיבר איתה,היא הייתה כל היום יושבת מאחורה מתעסקת בפלאפון כל שנייה, הייתי החבר הכי טוב שלה,היא הייתה כזאת ביישנית והיו לה עניים שהעידו על טוב לב כזה ענק. בפעם הראשונה שראיתי אותה העניים שלה סיפרו לי כבר הכל.הביישנות שלה פשוט צפה מעלייה.
לא יכולתי ופשוט ניגשתי אלייה:
"אמרו לך שיש לך עניים יפות?", אמרתי לה במבט עוקץ שכזה.
היא הייתה עסוקה בטלפון אחרי ששמעה אותי נבהלה טיפה וכמעט הפילה את הפלאפון על הריצפה.
"אה אה אה כן", אמרה לי את זה בגמגום ופחד.
"לא צריך להיבהל אני רק רוצה להכיר אותך קצת, אני ליאם! מה שמך?", אמרתי לה והייתי שקוע בענייה."אה סליחה שמי הילה", חיוך מיד עלה על פנייה.
אני הייתי היחיד שבכלל פנה אליה,הערסים ללא שמו עליה בכלל עין וזו הייתה הזדמנות שלי להכיר ידידה שהיא גם כמוני ביישנית ומופנת כזו.
"אני מאמין שיהיה לנו המון במשותף", קרצתי לה והסתלקתי מהמקום.
ידעתי שהיא הבאה שתיזום איתי שיחה.