את דלתות לבבי אנעל, המפתח הימה אזרוק – פן חרוד יחרד הלב לקראתך, לקולך מרחוק.

היא מביטה בו והתשוקה בוערת בעצמותיה, עיניה מהופנטות ממראהו, היא נושכת את שפתייה וכל חלק בגופה זועק לעברו, חושק בו. היא כמהה למגע שלו.
הוא מתקרב אליה, מרפרף בידיו על בטנה, ואז עולה אל צלעותיה, הוא נושק על כתפייה, אוחז בצווארה ומצמיד אותה לקיר. היא כנועה, מוכנה לכבישה מצידו.
הוא מתקרב אל שפתייה, כבר ונוגע בהן ואז מתרחק, הוא יודע שזה מוציא אותה מדעתה.
הוא יודע שזה לוקח אותה למקומות הרגשיים הכי גבוהים ובו זמנית משאיר אותה מרוסקת מבפנים, שזה מעורר בה סערת רגשות בין האושר לאומללות, אז הוא עושה זאת שוב, ושוב והיא כבר מתחרפנת לגמרי, משחילה את אצבעותיה בין שערות ראשו ואוחזת בו בחוזקה, אך לא מכאיבה לו, כי היא לא מסוגלת. הוא אוהב את זה, הוא אוהב אותה לוחמנית, הוא לא רוצה שתיכנע לו בין רגע.
הוא מעלה חיוך קטן על שפתיו ונושק לה, אבל לא באהבה רבה מדיי.
אך היא לא מסתפקת בנשיקה קטנה ועלובה שכזו.
היא מצמידה את שפתייה אל שפתיו שלו בחוזקה ונאנקת.
היא מסתחררת מטעמו המשכר כל כך, משפתיו הרכות כל כך, היא מחדירה את לשונה אל פיו והוא משתף פעולה.
הוא חופן את ישבנה ומעביר את שפתיו אל צווארה, הוא נושק, מלקק, מוצץ ונושך את הצוואר הרך, הרגיש, העדין שלה ולא חדל מלסחרר אותה. הוא יודע שהיא מכורה אליו ושהוא מעין סם פרטי משלה, הוא מודע לכך שהוא החולשה שלה, והוא מנצל את זה, ואת זה, גם היא יודעת.
היא גם יודעת, שאחרי שהוא ילך היא תהיה מרוסקת. היא יודעת שאחרי שהוא ילך לא יישאר לה כלום, כי היא כבר נתנה לו הכל, היא יודעת שזה היה טיפשי מצידה אבל עכשיו כבר מאוחר מדיי.
אז היא ממשיכה לנשק אותו.
שניהם יודעים כי מגע ידיו כה מרפרף, כה מהיר, עד כדי כי איש אינו חושד בכוונת האהבה שבו אך המגע הזה מחזק אותה, את שניהם.
היא יודעת כי מוטב לה לומר כי היא אוהבת אותו, אך את עצמה יותר, ולכן, היא לא מוכנה להקריב יותר. אך היא לא מסוגלת. כי בתוכה, היא יודעת את האמת- היא הייתה מקריבה הכל למענו מבלי לחשוב על כך פעמיים.
אז היא מנשקת אותו עוד נשיקה אחת קטנה ומתנתקת ממנו.
הוא לא היה מוכן לכך, וגם לא היא. אבל זה הכי טוב בשבילה, אחרת היא תשקע בתוך בועת האובססיביות שלה והלב שלה יישבר והאיפור שלה יימרח, אז היא מנשקת אותו עוד נשיקה קטנה, אחרונה ודי.

"משום שלא לתוך אוזניי לחשת, אלא אל תוך לבי. אלה לא היו שפתיי שנישקת, אלא נשמתי."
-ג'ודי גרלנד