חול מוזר

על השיש במטבח הייתה מונחת צנצנת זכוכית ובתוכה חול חום. פתחתי את הצנצנת. היה לזה ריח של עפר של אתר בנייה, וזה הרגיש נעים ורך כמו חול של ים. החול נקי וטהור, וטעמו מזכיר עפר של אתר בנייה.
"מה אתה עושה?" אחי שאל. "לא אוכלים את זה". אחי הוציא כפית מהמגירה וכוס זכוכית. הוא העמיס על הכפית קצת מהחול ושפך אותו לכוס. הוא הרתיח מים בקומקום, ומזג מים רותחים לכוס עד שמילאה כמעט עד הסוף. הוא ערבב את המים החומים במשך הרבה זמן, כאילו משך זמן, ולבסוף הושיט לעברי את הכוס.
היה לזה ריח של אבא בבוקר, ריח שאהבתי. תמיד חשבתי שזה יהיה הריח שלי כשאני אהיה מבוגר. לגמתי מהכוס. הלשון שלי צרבה מהחום. אני לא מבין למה אחי שאל אותי מה אני עושה בכזאת תמיהה, הרי הטעם של זה לא השתנה. זה היה עפר קודם וזה עדיין עפר עכשיו. תוסיף לחול מים ותערבב כמה שבא לך, זה עדיין חול. זה היה מגעיל. פרצופי התעקם ואחי צחק. הטעם הנורא של הלגימה נשאר איתי עד ארוחת הצהריים.
ביום שלמחרת נכנסתי לשירותים, ומצאתי על דופן האמבטיה שני נרות דולקים, וקופסא קטנה עם דופן מחוספסת, ובתוכה מגירה עם מקלות קטנים עם קצה אדום. החלטתי לחזור למיטה.