סיפורים מהרכבת-השחצנית

כל יום, שעות שונות אך אותה רכבת לאותו יעד. היא עלתה על הרכבת בציפיה שכל העיניים יהיו עליה. היא כמעט איחרה את הרכבת מרוב שהשקיעה הרבה זמן על איפור, בחירת לבוש. היא בחרה ערב לפני, כדי לחסוך זמן, אך שינתה את דעתה ברגע האחרון.

היא תמיד דואגת לצאת במיטיבה. גם אם היא קופצת סתם לסופר, היא חייבת להיראות טוב. היא אוהבת להיות במרכז תשומת הלב, אוהבת שמסתכלים עליה.

היא התיישבה ברכבת, ענתה לחברה ששלחה לה הודעה, והרימה את ראשה. סקרה את כל האנשים שישבו בסביבתה ברכבת. אף אחד לא הביט, לא בהה בה. פה ושם ראתה פרצופים מסתכלים, אך זה היה למאית השניה, גם הם כנראה סקרו את הסביבה. היא חשה אכזבה. שעתיים של התארגנות הלכו לפח. היא ניסתה לעודד את עצמה בכך שעוד ממש מוקדם בבוקר ואנשים חצי ישנים.

חשוב לה שאנשים יסתכלו עליה ויחשבו לעצמם כמה היא יפה. היא אף פעם לא התעמקה למה זה כזה חשוב לה. אבל זה חשוב לה. היא ידעה שהיא יפה יותר מהרוב, ותמיד כשהיתה עולה לרכבת היתה סוקרת את האנשים בתוכה בחיפוש אחר מישהי יותר יפה ממנה. נדיר שהיתה מוצאת כאלו, ואם היתה מוצאת היתה בוהה בהן עד שהוא מרגישות לא בנוח והולכות לקרון אחר. אם היא לא הכי יפה ברכבת, לפחות שתהייה הכי יפה בקרון.

היא הגיעה ליעדה, ירדה מהרכבת, מאוכזת שעוד נסיעה ברכבת עברה ואף אחד לא התפאל מיופיה. היא נכנסה לתוך הבית מלון, החליפה למדי העבודה והתחילה לנקות את החדרים.