סיפור קצר (או שלא?) פרק 2
מה זה? מה קורה לי? למה לא כואב לי כל הגוף כמו מלפני שניה…? אני כאילו מרחפת באוויר… ואיפה אני? לפני שניה הייתי על המיטה ודן הרופא ניסה לדבר איתי ופתאום עכשיו אני נמצאת במקום הזה… היה לי המון שאלות באותו רגע אבל ברגע שהרמתי את הראש מהרצפה נעתקה נשמתי (שלא הייתה קיימת מלכתחילה) הרגשתי שאני חולמת… מולי היה כמו ענן אינסופי, התקדמי לעברו אבל לא הצלחתי לדרוך עליו, התחלתי לצנוח, ניסיתי להוציא קול אבל לא יצא לי כלום מהגרון. ניסיתי להחזיק את עצמי, לגעת לי ביד אבל היד שלי עברה דרך עצמה, הייתי כמו רוח רפאים.
ניסיתי לעצום עיניים והם נעצמו אבל ראיתי מבעד לעפעפיים הרגשתי שאני לא מרגישה…
"אפרת, אפרת לא, תחזרי!" שמעתי כל עמום שחדר לי לאט לאט לתת מודע הקול היה לי מאוד מוכר וניסיתי להיזכר אבל לא הכרתי אותו. מי זאת אפרת? שאלתי את עצמי… פתאום הרגשתי רוח חזקה, הרגשתי שאני מתנתקת מעצמי… שאני מתפרקת. למרות שלא היה לי גוף הוא התפרק, פתאום ראיתי את היד שלי שהייתה מעומעמת עפה לי מול הפרצוף ואז ראיתי רגל מסתובבת סביבי וזאת הייתה הרגל שלי. הרוח נפסקה והכל המשיך לצנוח, לא היה לזה סוף, כבר לא הייתי, הייתי ערימה של איברים מבולגנים שעפים להם באוויר כלא מבינים את משמעות החיים… אבל חיים(?)
תוך כדי הצניחה שמעתי קול, זה היה קול מלטף ונעים לאוזן "יש לך עכשיו אפשרות לבחור, או לא להיות כמו שאת עכשיו לנצח או לחזור לעולם הקודם שהיית בו ולשכוח הכול, למרות שגם עכשיו את לא זוכרת…" בשלב הזה הקול נהפך לנמוך שהרגשתי כאילו הוא מחזיק אותי בכוח ולא נותן לי לברוח, הקול התחיל לצחוק בפראות ואני ניסיתי לענות לו אבל לא הייתה לי אפשרות כי לא הייתי… רציתי לשאול אותו מה זאת אומרת לא להיות, אם אני לא אני אז איך יש לי מחשבות? ואיך יש לי רגשות? אני אומנם לא מרגישה כאב אבל אני חושבת ומרגישה… הצחוק נפסק לפתע והקול התחיל להשתנות בקצב רצחני תוך שהוא מדבר… בקושי רב הצלחתי להבין את מה שהוא אמר "איך את חושבת? איך את מרגישה? מה קורה פה?" ושניה אחרי שהבנתי מה הוא אמר ראיתי מול העיניים שלי את הערימה של האיברים שלי מקבלים צבע ומשלימים אחד את השני כמו פאזל, הרגשתי משיכה עצומה ופתאום…
תגובות (0)