אגדת הפיות והמלאכים-פרק 3

אפריל ורובין יצאו אל היער הגדול ,לחפש מעט פירות יער.
אפריל הבטיחה לו שתכין את עוגת פירות היער המפורסמת שלה.
היא גם סיפרה לו שפירות היער אהובים עליה כי משהם מכינים שיקוי מרפא ללב שבור.
כפי שערך לה סיבוב ביער שלו,היא לקחה אותו למחוזותיה.
היה שם מעיין מים שופע.שטיח פרחים יפייפה.
"וואו,"הוא אמר,מתמוגג,"כל כך יפה כאן!"
אפריל הראתה לו את ביתה מבחוץ,כאשר מהחלון הציצה לפתע אחותה,לטיסיה.
היא הייתה יפיפיה. היה לה שיער תכלת שופע ועיניים בהירות יפות.
שפתיים ורודות בשרניות.
רובין הבחין בה מהחלון,והיא בו.
הם לא הסירו את עיניהם זה מיזו.
באותו רגע היה נדמה כאילו הזמן קפא.עצר מלכת.
כאילו כל מה שמסביב נעלם.לא קיים.
ליבו של רובין הלם בכוח.הוא יכול היה לשמוע אותו,הולם.
הוא שתק,מוסיף להביט בה כשהיא מחייכת אליו מין חיוך מבוייש.
אפריל הבחינה במבטים שלהם,מחייכת לעצמה,נבוכה.כשלטיסיה סוגרת את החלון.
גם ליבה הלם בחוזקה כשהביטה בו.כשרובין,עצוב מכך שהחלון סגור.
הוא לא אמר מילה על כך,אך רצה לראותה עוד.
כן,הוא היה מוכן להביט בה עוד ועוד..
"היא יפייפיה.."אמר לה רובין,מתנשם.."מי זו?"
"..זו אחותי.לטיסיה."הסבירה לו.
"אפריל.."הוא אמר בפניה.
"נאכל את ארוחת הערב כשלטיסיה תסיים.."היא אמרה,גוררת אותו אל תוך הבית.
אפריל הראתה לו את הבית.כשמספר רגעים לאחר מיכן,היא הציגה אותו בפני אחותה.
"לטיסיה,"היא פנתה אליה,"זה רובין.."
"רובין,זו אחותי,לטיסיה.."היא הציגה אותה בפניו.
"נעים מאוד.."הם חייכו זה אל זו.
אפריל הרגישה נבוכה ודיי מיותרת שם.