אחרי הכל ננצח- פרק 16

נקודת מבט ליעד:
קמתי בבוקר מלא אנרגיות. יום ראשון, יום חדש, בית ספר, רואים את כוכב.
הילדה הכי יפה והכי מיוחדת שיש בעולם. ילדה שבזכות החיוך שלה אתה לא יכול להישאר אדיש. נכנסתי למקלחת, שטפתי פנים, צחצחתי שיניים. סידרתי את שיערי מעט בעזרת ג'ל, לבשתי את מדיי בית הספר. נעלתי נעליי אדידס, עמדתי שרשרת מגן דוד על הצוואר והשפרצתי בושם על הצוואר. כוכב אוהבת את הבושם שלי, הוא מיוחד כזה.
ירדתי למטה, שישי שבת מבאס אותי כי לא רואים אותה אבל ראשון זה אח כי הוא מודיע על שבוע שלם שרואים את כוכב.
לקחתי קוראסון שוקולד ולגמתי מהנס שלי בעודי יושב על הכיסא ומעמיס בורקסים על הצלחת. אוריאן כרגיל מגחכת לעברי וממשיכה לשתות מהשוקו מוקו שלה.
"ילדותי" אוריאן זרקה לעברי כשראתה את המבטים שנעצתי בה.
"אני ילדותי?! תשתי עוד מהשוקו קוקו שלך" אמרתי בחיוך מתגרה, היא צחקה ולגמה עוד שלוק.
קמתי מהכיסא ויצאתי החוצה אחריי אוריאן שמובילה, בנות קודם.
אחרי 20 דקות נסיעה הגענו לבית הספר, נתתי לאוריאן נשיקה והתקדמתי לשער, עיניי סרקו את הכניסה, חיפשתי את הילדה היפה ביותר, כוכב.

*כוכב אברהמי.
בת 17 וחצי כיתה יב.
שיער בלונדיני, עיני שקד חומות עם ריסים ארוכים שמעטרים כל עין. שפתיים בשרניות ורודות ונקודת חן קטנה מעליהן.
גבוהה ורזה.
מקובלת מאוד.
אהובה על כולם. גם על הבנים, גם על הבנות ובעיקר על ליעד.
ילדה טובה, לא שותה ולא מעשנת, ההורים שלה זה הדבר הכי חשוב לה בחיים, הכי חשוב לה זה לרצות אותם ושיהיו מאושרים.
אוהבת את ליעד מאוד, מוכנה לעשות הרבה בשבילו.
מתנדבת בהמון מקומות, ילדה חייכנית ושמחה. היא אוהבת לבלות, תנו לה לרקוד על הרחבה והיא תהיה מאושרת… :)

נקודת מבט אוריאן:
עמדתי מול השער, נשמתי עמוק ונכנסתי לבפנים. השישי שבת עבר בסדר, לא היה הרבה שיחות של אלין לסנן או בכי בלתי פוסק על הכאב שיהב השאיר לי בלב כי ליעד לא הניח לי לרגע. אבל עכשיו, אני לבד.
ליעד לא פה כדי להרים לי את הראש או את המצב רוח, אלין? אני מעדיפה להתרחק ובו זמנית להתקרב לשאול על שלומו של יהב.
הלב שלי תיסבך את עצמו בטנלובלה שלו. אני אוהבת את יהב אבל אסור לנו להיות יחד.
הנחתי את התיק על השולחן והתיישבתי על הכיסא. לפחות כשלמדתי בבית לא היה לי את הכאבים בלב האלו, את הסיבוכים במי לבחור ומה להחליט.
המורה למתמטיקה נכנס לכיתה והתחיל ללמד, אני לא יודעת מה הוא לימד, הראש שלי היה במקום אחר. יהב.

נקודת מבט יהב:
קמתי מהמיטה הלבנה והמסריחה הזאת אחרי שבוע שאני יושן בה. סוף סוף אני יכול להשתחרר.
נכנסתי למקלחת, נראיתי טוב יחסית. שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, לבשתי חולצה לבנה של בית ספר והמכנס הלבן מוקה של בית הספר, מדי בית ספר, שינוי חדש, מכלא אחד לכלא אחר. נעליי בובה בד שחור של גברים. שרשרת של מגן דוד והשפרצתי עליי בושם.
עכשיו אני נראה טוב יותר, בהרבה. הרבה יותר טוב מהחלוק הלבן עם השם של הבית חולים הזה, הזכיר לי את החולים המכוערים ההם שיש להם פס פתוח מאחורה, כן גם לי רצו לתת אותו אבל לא הסכמתי אז הביאו לי מכנס וחולצה. שכל פעם החלפתי בגדים בכיתי מהכאב.
שמחתי שאוריאן לא באה היא לא ראתה אותי בוכה מכאב, נכנע לייסורים, וכך לא האשימה את עצמה. מצד שני אני כועס עלייה ושונא אותה בטח רצה לזרועותייו של אחד אחר, הבינה שאני לא טוב למענה, אבל הכי מצחיק שהתאהבתי בה. אני רוצה שהיא תהיה כאן, שהיא תגיד שהיא אוהבת אותי, שאני האחד שלה ולא תלך לאחרים. אני שונא אותה, בגלל מה שהיא גורמת לי להרגיש!!
חתמתי על טופס שיחרור ונסעתי עם דמארי לבית ספר. צריך להראות נוכחות קצת לא?

נקודת מבט ליעד:
ישבתי מול כוכב, היא מהממת. היא לבשה את מדיי בית הספר, חייכה כמו תמיד את החיוך שאי אפשר להוריד לה אותו מהפנים.
ליאם התקרב אלייה וישב לידה, חיבק אותה נגע בה. הרגשתי את הדם בתוכי מתחמם. אני אמנם לא בחור אלים, אבל כשנוגעים במה ששייך לי, אני לא רואה בעיניים.
כוכב הורידה ממנה את הידיים שלו והוא החזיר. קמתי בעצבים ורועי וחן אחריי.
"כוכב הוא מציק לך?" שאלתי והצבעתי על ליאם.
"לא ליעד זה בסדר. אמרתי לך די נכון?!" כוכב אמרה בחיוך אליי ואחרי שניה צעקה על ליאם.
"דנינו יש לי משהו לומר לך" אמרתי בגיחוך והסתכלתי על כוכב.
"כן מה יש בן שבת?" ליאם נעמד והסתכל עליי בהתגרות.
"אני לא אוהב שנוגעים במה ששייך לי" אמרתי ונתתי לו אגרוף בצד ימין. מההפתעה הוא נפל. הוא נעמד שוב ונתן לי אגרוף גם. התחלנו ללכת מכות.
"ליעד די! תעצור אתה תיפגע" כוכב שמעה כשנתתי לליאם אגרוף. נעמדתי מליאם.
"זה גם בשביל כוכב וגם לאחותי. תלמד תתרחק ממה ששלי" אמרתי והתקדמתי לכוכב שהייתה לחוצה.
כוכב חייכה חיוך מנחם אליי וליטפה את פניי. אני אוהב את המגע הזה על עורי.
"ליעד אני.. " כוכב אמרה ונפלה על הריצפה. הסתכלתי הצידה וראיתי את ליאם. חן ורועי תפסו אותו מהר.
כוכב התיישבה על הקרקע החמה, נוגעת מתחת לעין ימין, היה לה מעט אדום.
"אל תגעי" אמרתי והזזתי את ידה.
"תודה שהגנת עליי" היא אמרה בחיוך, גם כשנותנים לה אגרוף היא מחייכת אליי, חיים שלי!!
"הייתי עושה את זה שוב בשמחה" אמרתי וליטפתי את פנייה.
"תודה שאמרת את זה קודם" היא אמרה לפתע.
"אמרתי מה?" שאלתי, מה כבר אמרתי?
"שאני שלך" כוכב אמרה ונישקה אותי. שבועיים שאנחנו הידידים הכי טובים. היא לא מדברת איתי ראשונה אם אני לא בא אלייה, היא לא שולחת הודעה ראשונה אבל היא כן נישקה אותי ראשונה.
הנשיקה הטובה ביותר שלי.