אמונה – פרק 4

לרגע הוא עצר והביט בי.
"מה קורה?" קול גברי ושקט יצא מפיו. "אני עדי, אני הבת זוג שלך בעבודה…" אמרתי במבוכה והושטתי את ידי. חיוך קטן עלה על פניו בזמן שהסתכל על היד שלי נשארת באוויר, "אני… אני משתדל לשמור נגיעה." אמר, הנהנתי והחזרתי את ידי במהירות.
"אז," שם את התיק על הכתף והסתכל עליי, עיניו החומות הפנטו אותי באותו רגע. "איפה ניפגש?" שאל ונשען על השולחן.

נ.מ דוראל-
הסתכלתי על הילדה שעמדה מולי, יחסית לגיל 16 היה לה יופי מיוחד, יופי ילדותי.
ידעתי שלהיפגש אצלי לא בא בחשבון, אני לא אוכל להביא מישהי כמוה הביתה.
"ניפגש אצלי?" שאלה אותי, היא הייתה נראית עדיין מובכת ממה שקרה בהתחלה.
*
יצאתי החוצה, לנשום קצת אוויר.
שוב אותן החבורות יושבות על ספסלים, מוזיקה נשמעת ברמקולים של בית הספר וכמה מורים מפקחים ליד הקפיטריה.

נ.מ עדי-
"את לא מבינה." אמרתי והתיישבתי על הדשא. "מה עכשיו?" דניאל שאלה באדישות והוציאה סיגריה מהקופסה שהייתה עמוק בתוך התיק שלה.
נאנחתי, לפעמים דניאל הייתה בלתי נסבלת, אני חושבת שאני החברה היחידה שלה, אולי בגלל שהיא כזאת אדישה והיא די אנטיפתית.
למרות שדניאל יכולה להשיג הכל בשנייה, יש לה כוח רצון, נאמנות, לב טוב.
התפלאתי למה היא ממשיכה להרחיק ממנה אנשים, אנשים שאני נחשבת בהם.
"מירי, תקעה אותי עם הדתי הזה." אמרתי בקול מבואס.
לא רציתי לספר לה על ה'תפקיד' המטומטם שקיבלתי, אני יכולה להישבע שברגע שהיא ביקשה ממני לעזור לדוראל הזה, שנאתי אותה.
דניאל צחקה וכל העשן התפזר, צחוקה היה צרוד, אולי בגלל הסיגריה הזאת.
"מה כל כך מצחיק?" שאלתי בכעס. "מה את קשורה אליו, תראי אותך ותראי אותו." אמרה לי, ידעתי שהיא מדברת על ההשקפות שלנו.
*
נ.מ דוראל-
נעמדתי מול ביתה של עדי, פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים.
דפקתי בדלת, היא הייתה לבושה במכנס שחור וחולצה ארוכה שחורה, למרות שהיה שיא החום. חייכתי לעצמי, זאת הייתה מחווה די יפה, היא ניסתה להתלבש צנוע.
"רוצה לשתות משהו?" שאלה אותי בזמן שנכנסתי אל ביתה. הנדתי בראשי והסתכלתי עליה, היא הובילה אותי לחדר הנסיכות שלה.
–
"אנחנו לקראת הסוף." אמרה ואנחת רווחה נפלטה מפיה, פיזיקה זה באמת קשה!
"עדי!" אחיה נכנס אל חדרה, הוא היה נראה גדול ממנה. "מה אתה רוצה?" שאלה בכעס, בטח הם לא מסתדרים. הוא הסתכל עליי בהיסוס וחשב אם לומר מה שרצה, לבסוף הכעס השתלט עליו, "אם אני אשמע, שעוד פעם יצאת למסיבה, ואמא או אבא, לא הסכימו זה הסוף שלך!
אני לא צריך לשמוע מחברים שלי שאת משתכרת כמו ילדה קטנה, שמעת?!" קולו התגבר, הסתכלתי על עדי, עיניה התמלאו בדמעות, היא הייתה יפה מתמיד.