האהבה האסורה | פרק 1

מכירים את התקופה הנוראית הזאת, שלכל חברה שלך יש איזה ידיד טוב שהיא בקשר איתו , או איזה רומן שמתפתח ביניהם וזה נראה שכאילו כולם מאושרים ורק את לא? אז זאת בערך התקופה שאני נמצאת בה עכשיו. 
בבקרים למשל זה הכי נורא, גם ככה כולם שונאים בית ספר, עכשיו גם אין לי סיבה להגיע, אין לי מישהו שאני אשקיע במיוחד בשבילו ואחכה לראות אותו.
אבל מה שכן, עם הזמן כבר מתרגלים ואני כבר יודעת שכשאני אסיים תיכון לא הולך להיות לי חבר .
״מור, מור קומי״ זה היה הקול המעצבן והידוע של אמא שלי . שיט נו , כבר עשרה לשמונה. קמתי מהר הלכתי לשירותים , צחצחתי שיניים והסתכלתי במראה. ראיתי את כל השחור שיש לי מתחת לעיינים ונחרדתי. אוף אני חייבת לעשות גבות חשבתי לעצמי אבל מיד הלכתי לחדר ״טוב נו במילא אין לי את מי להרשים בבחת ספר גם ככה..״ סיננתי.
מהר הוצאתי את הגינס הראשון שראיתי שמתי איזה חולצה וסווצרט ואת הסניקרס האהובות עלי. שמעתי ציפצוף בטלפון , הסתכלתי וראיתי שהמורה שלחה הודעה שהיום ומחר לא יתקיימו לימודים כי יש לנו סדנת מד״א. ״יש , לפחות להתחיל השבוע בצורה יותר טובה״ אמרתי. אכלתי קורנפלקס לקחתי את התיק ויצאתי מהבית. בחוץ היה ריח של הגשם שירד במשך כל הלילה. שמתי את האוזניות והתחלתי ללכת. זה הקטע האהוב עלי בבוקר, ללכת לבד רק אני והשירים שאני אוהבת בלי אף אחד שיציק לי. הגעתי לבית ספר ונכנסתי לכיתה
כמובן שכמעט ולא היה אף אחד, כי תמיד כולם מגיעים על הדקה. ישבתי על הכיסא ושיחקתי בטלפון . אחרי כמה דקות התנגן הצלצול והחברים באו והתחיל השיעור.  ואז, נכנס בחור , לפי דעתי הוא בן 21 בערך . הרמתי את העיניים , וראיתי את הדבר היפה ביותר שראיתי מזה תקופה ארוכה. עצמות הלחיים שלו , השיער השחור והזיפים שלו שמתבהרים בקווצותיהם , עיני הקריסטל הירוקות שהיה נדמה שיכולות להפנט בן אדם מרוב היופי שלהן, הגובה הרבה שלו. וואו. מה הסיכוי שהוא יהיה גם חתיך וגם חכם?. טוב נו, זה הבן אדם המושלם. מיד כל הבנות הסתובבו וכומבן שכולן התלהבו ובהו בו. זה לא היה נראה שהוא מובך. טוב נו כנראה הוא כבר רגיל לזה. ״היי חברה אני ניר,אני אדריך אתכם ביומיים הקרובים , ואעביר לכם קורס עזרה ראשונה ובסוף תצטרכו לעבור מבחן. רק איזה כיתה אתם?״ , ״י4״ כולם ענו. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים ופשוט התהפנטתי. הוא התחיל להסביר לנו את החומר ולהעביר אותו בצורה עיונית אבל כמובן שלא יכולתי להתרכז . בכלל אני ילדה מאוד מאוד בישנית וקשה לי נורא להיפתח. ״ טוב אז עכשיו רק בואו נסדר את הכיתה במעגל ואני אקרא לפי רשימת שמות וכל אחד יבצע החיאה על הבובה, אל תדאגו זה רק התרגול ולא המבחן המעשי״ . התיישבתי על הכיסא וחיכיתי לתור שלי. כשהו קרא בשם שלי התרגשתי. פתאום נכנס אדם מבוגר לכיתה ולבש את המעיל של מד״א,  ניחשתי שהוא בכיר יותר מניר. קמתי מהכיסא והתיישבתי ליד הבובה עליה אני אבצע את ההחיאה. התחלתי לדבר ולהסביר את שני השלבים הראשונים. ״ את לא חושבת ששכחת משהו?״ פתאום שמעתי קול מאחורי. זה היה הקול של המבוגר והוא דיבר בתוקפנות. ״לא , מה שכחתי?״ שאלתי, ״תאספי את השיער! את לא רואה שאת מתעסקת בו כל הזמן ? איזו מן צורה זאת!״ . נעלבתי והרגשתי מבוכה. פתאום איזה אחד הילדים אמר משהו וכולם התחילו לצחוק. רציתי למות באותו רגע פשוט למות. אני שונאת את התכונה הזאת שלי להיעלב ולהיפגע מכל דבר, ובכלל גם חוסר הביטחון שלי מול קהל הוא נורא. מיד אספתי את השיער . ניסיתי להתאפס ולהמשיך . הגיע הקטע של ההחיאות שבהן אני צריכה ללחוץ על חזה המטופל. הידיים שלי רעדו ולא הצלחתי לעשות את זה. ניר קם אלי , התיישב לידי והסביר לי איך לעשות. הוא היה כל כך קרוב אלי ופשוט התאהבתי. הוא הבשיל את השרוולים ומיד יכולתי להבחין בשרירי הידים שלו. הוא הסביר והסתכל עלי, ישר לתול העיניים. הסתכלתי על פניו. היו לו שפתיים משורטטות אדומות, שיניים לבנות וישרות והעיניים שלו שבו אותי. ״הכל בסדר , את יודעת לעשות אל תדאגי אני פה״ הוא אמר לי והרגשתי שאני עוד שנייה מתעלפת מהתרגשות. התאפסתי עשיתי את זה וסיימתי. קמתי מהר . ״כל הכבוד״ הוא אמר לי. הרגשתי פרפרים בבטן. אחרי זה היה התור שלי , ליה . גם היא לא הצליחה לעשות את ההחיאה כמי שצריל. ניר הסביר לה אבל ראיתי שבכל פעם הוא מתרחק ולא רוצה לבוא במגע עם בת. הערצתי אותו על זה , על הכבוד שהוא נותן ועל זה שהוא לא מעמיד במצב לא נעים. לא כמו כל המורים החרמנים שיש לנו בבית ספר.
הסתיים היום . הלכתי הביתה וחשבתי בדרך עליו, ועל איך שכל פעם כשאומרים את השם שלו מיד יש לי פרפרים בבטן. התמונה של הפנים שלו לא יצאה לי מהראש ורק חיכיתי ליום שאחרי. ״חבל שזה רק יומיים ולא יותר…״ אמרתי לעצמי.
הגעתי הביתה , חיממתי את הקציצות של אמא שלי והתיישבתי מול הטלוויזיה. הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות לאט לאט מהעייפות.