האהבה האסורה | פרק 3

השעה הייתה כבר שלוש לפנות בוקר. ישבתי במיטה ולא יכולתי לזוז . רצו לי אלפי מחשבות בראש ולא הניחו לי. לא יצא לי מהראש המבט המאוכזב של ניר אחרי שיצאתי בריצה מהכיתה. למרות שאני בעצמי לא מבינה למה באמת ברחתי, למה לא המשכתי לנשק אותו? . הרי הוא מוצא חן בעיניי. היו לי כל כך הרבה שאלות ואפס תשובות. הבוקר הגיע מהר. לקחתי את הטלפון וקראתי את ההודעות מהקבוצה בוואטסאפ עם המורה ~תלמידים יקרים, בסוף היום המדריך שלכם יגיע לכיתה ויחלק תעודות למי שעבר את המבחן . בהצלחה ויום טוב~ 
שיט , שיט, שיט . לא לא אני לא מסוגלת לראות אותו שוב . רציתי למות באותו רגע. הכל פשוט נהרס לי כל הזמן, שום דבר לא יכול להיות אצלי בסדר. 
סוף היום הגיע מהר יותר משחשבתי . לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה לי עם ניר. לא לאמא שלי , לחברות , אפילו לא לליה. לא יכולתי פשוט.
דלת הכיתה נפתחה וניר נכנס. מיד הורדתי את המבט. ״היי כולם , טוב אני ממש גאה בכם כמעט כולם קיבלו תעודות!!. טוב אז אני אקרא בשמות לפי סדר הרשימה. שירה , כל הכבוד בואי לפה״. 
חיכיתי לצלצול יותר מאי פעם. הייתי מובכת כל כך. הגיע כבר סוף השיעור ועדיין ניר לא קרא לי. מה קורה פה?. כל ילד שקיבל תעודה הלך ולאט לאט כמות הילדים שהיו בכיתה קטנה ונישארנו רק אני וליה. ניר חילק לליה תעודה ונשארנו רק אני והוא. ״מור, בואי״ הוא אמר לי. קמתי ברעד מהכיסא. לא רציתי להביט בפניו. ״כל הכבוד , קיבלת תעודה״ ניר אמר לי . ״תודה ״ השבתי עם חיוך מאולץ ומהר ברחתי מהכיתה. ניר יצא אחרי ״מור, מור חכי לי שנייה נו. אני רוצה לדבר איתך . אני מצטער בבקשה. התאהבתי בך זה הכול״. המילים שלו המיסו לי את הלב , אבל המוח הורה לרגליים שלי להמשיך ללכת. לא יכולה לעצור. יצאתי משער בית הספר וירדתי מהמדרכה כדי לחצות את הכביש. ניר היה עדיין מאחורי. לפתע, שמעתי צרחה מאחורי ״מור! מור תיזהרי!!!״ .