החיים אחרי – פרק 9.
"בואי איתנו שירן יהיה לך טוב" אבי הגיע אליי,מושיט את ידו אל עבר ידי,ומחייך חיוך רחב.
"לא!" קראתי באי הסכמה,לפתע שמעתי קול מוכר אחר הקורא בשמי.
"שירן אני מבטיחה לך שלמעלה איתנו יהיה יותר טוב מלמטה" הילה אחותי,הגיעה אליי ועינייה הראו געגוע.
פחדתי מהמצב הזה,בו אני אתחיל להזות את אבי ואחותי,אבל הוא הגיע אליי בסופו של דבר.
אמא שלי תמיד אמרה לי שצריך להיתמודד עם הפחדים כשהייתי קטנה ופחדתי מכל כלב שעבר ברחוב.
אבל הפחד הזה שונה מפחד על כלבים,הפחד הזה קשה להיתגבר עליו.
"אתם סתם הזייה עיזבו אותי!" צרחתי ופתחתי את עיניי אל עבר החדר החשוך,מוצאת את עצמי ישנה במיטה עם ליאל.
"מ..מה מה הולך פה?" ליאל מיצמצה את עינייה כמה פעמים,והיתיישבה על המיטה.
כניראה שצרחתי יותר מידי..
"אממ..סתם חיזרי לישון את חולמת" ניסיתי להשלות את ליאל שהצרחה שלי הייתה חלום,אך זה לא הצליח לי כפי שחשבתי.
"שירן,על מה חלמת?" ליאל שאלה אותי בעייפות ושיערה השטיני ניראה פרוע למרות שהחדר חשוך.
לא רציתי לענות לה,לא רציתי לקבל ממנה את המבט המרחם שקוראים לו-יתומה.
"נו שירן אני לא אשפוט אותך" היא אמרה והגישה לי כוס מים קרים,לגמתי מהמים הקרירים ופתחתי את פי בזמן שחיכתה לתשובה.
"חלמתי סיוט" אמרתי לליאל בשקט,ודימיינתי אותה פוערת את עינייה כלא מבינה.
"איזה סיוט?" ליאל שאלה אותי והמשיכה לחקור עד שתגלה מה היא רוצה לדעת.
אני כל כך שונאת שחוקרים אותי!
אבל אני חייבת לה הסברים,אי אפשר לצרוח בחדר של חברה ואחר כך להמשיך לישון כאילו לא קרה כלום.
"חלמתי על אבא שלי ואחותי,הם רצו שאני אבוא איתם למעלה" עניתי לה ודימעה בוגדנית ירדה אל פרצופי,וליאל לא יכלה לראותה למזלי.
"ממה הם נהרגו?" ליאל הבינה שהם לא בחיים והמשיכה בחוצפתה לחקור אותי."תאונת דרכים,ומי שהרג אותם ברח,לא היה איכפת לו שמשפחה תיתפרק ביגללו" יבבה חלושה יצאה מגרוני,והרגשתי את ליאל מחבקת אותי ברוך.
אני יודעת שאני מכירה אותה רק יומיים אבל אני כל כך שמחה שהכרתי אותה!
"נמצא אותו בסופו של דבר,אני אעזור לך" היא הודיעה לי שכבר הרגשתי את עיניי נעצמות.
"חלומות נעימים ללא סיוטים" ליאל המשיכה בדברייה בזמן שנפלתי לשינה עמוקה,מקווה לא לחלום עוד סיוט.
בוקר,קמתי מהמיטה של ליאל בעצלנות ולא ראיתי אותה בחדר.
יצאתי מחדרה כדי לחפש אותה עד שראיתי אותה במיטבח מכינה ארוחת בוקר.
"בוקר" מילמלתי חרישית והיתיישבתי על כיסא הבר,כשמולי מונחת כוס שוקו המחכה שאני אלגום ממנה.
"היום לא הולכים לבית הספר,היום נעשה יום כיף!" ליאל קראה בהיתלהבות ומחאה כפיים כמו קהל שסיים לראות הצגה.
"לאן נלך?" שאלתי את ליאל כשלגמתי מכוס השוקו.
אני כל כך אוהבת שוקו!
"קניות!" היא הודיעה וסיימה לאכול את הפרוסה.
נקודת מבט של אושר:
הכלבה דחתה אותי,אף אחת לא דוחה אותי מה ניראה לה?
יצאתי מחדרי לכיוון המיטבח וראיתי את הכלבה ואת ליאל אחותי יושבות על כיסאות הבר ואוכלות ארוחת בוקר.
אז הכלבה נישארה לישון פה?
אין שקט בבית הזה!
ניכנסתי אל המיטבח,פתחתי את המקרר ושתיתי מהפה בקבוק שוקו.
כן,אני אוהב שוקו ואין בוקר שאני מוותר על השוקו.
"מה אתה שותה מהפה?" ליאל לקחה לי את הבקבוק והסתכלה עליי במבט רצחני.
אילו רק מבטים היו יכולים להרוג..
"הוא לא שווה את זה" שירן הכלבה משכה בכתפייה והמשיכה ללגום מכוס השוקו.
"סתמי" סיננתי מבין שיני ולקחתי בחזרה את בקבוק השוקו מליאל.
"סתום" היא החזירה לי מבלי לדפוק חשבון,היא לא פוחדת ממני כמו כולן.
היא צריכה לפחד ממני מי היא שתדבר אליי ככה?
הנחתי את בקבוק השוקו על השולחן וחזרתי אל חדרי,לא היה לי כח להיתעמת עם שירן.
נקודת מבט שירן:
הוא פשוט חוצפן!
הוא חושב שהוא יכול לדבר אל בנות כאילו הן בובות שלו!
אני שונאת שבנים מיתנהגים לבנות כרכוש זה מגעיל אותי.
"מה זה היה?" ליאל שאלה אותי לאחר שאושר עלה אל חדרו,ולא הבינה מה קרה.
"יש לך אח מפגר" עניתי לה,מקווה שלא תעלב שככה דיברתי על אח שלה.
"לא חדש" היא חייכה והצדיקה אותי,פלטתי אנחת ייאוש כשזרקתי את כוס השוקו לזבל.
אני וליאל היתארגנו ובאנו לצאת לבחוץ,כשאנחנו שומעות את אושר קורא לנו.
"ליאל והכלבה תעצרו" הוא גרם לנו להיסתובב אליו,כשאני אדומה מכעס.
"מה עכשיו אושר?" ליאל שאלה אותו בייאוש ועצבנות באותה מידה.
"לאן אתן חושבות שאתן הולכות? יש היום לימודים" הוא אמר והיתקדם אלינו,ראו את הכעס בעיניו הירוקות.
"הולכות לקניות,מגיע לנו יום חופש" היא אמרה בחצי צעקה,ואני הינהנתי בהסכמה.
"אתן לא הולכות לשום קניות,אתן הולכות ללימודים. מובן?" הוא שאל והרים את קולו.
"אתה לא אבא שלנו" פלטתי בטעות את מה שחשבתי והוא הגיע אליי יותר קרוב.
"אני יותר גרוע מאבא שלך" הוא לחש וגרם לי לכעוס עוד יותר.
"אל תדבר על אבא שלי! ליאל בואי נלך" יצאתי מהבית וטרקתי את הדלת.
ושוב הדמעות הבוגדניות מיתפרצות על פרצופי,וחיוכי נהפך לעצוב.
הרגשתי זוג ידיים שריריות העוטפות אותי,זה היה אליאור.
"מ..מה אתה עושה פה?" מילמתי ודימעותיי המשיכו לזלוג.
"אמא שלך אמרה לי שאת פה,ודאגתי לך" הוא לחש לי והמשכתי לבכות על כתפו של אליאור,מרטיבה לו את החולצה הלבנה.
"הוא פגע בך?" אליאור שאל והינהנתי משפילה מבט.
דלת הבית ניפתחה ואושר יצא מהבית רץ אליי בדאגה.
"שירן אני מיצטער" הוא אמר ואליאור פנה אליו.
"אתה פגעת בה" אליאור הגיע אליו והטיח אגרוף בעין ימין של אושר.
"אני לא היתכוונתי"אושר מילמל וקיבל בתמורה עוד אגרוף בעין שמאל.
לא יכולתי לראות את המחזה הזה שאליאור מפוצץ את אושר במכות,לכן היתערבתי.
"אליאור תפסיק!" משכתי את אליאור לאחר שאושר נפל על הריצפה.
אליאור לא הקשיב לי ובא אליו שוב,רוצה להרביץ לו עוד,מצידו שאושר ימות.
תפסתי את ידו של אליאור בחוזקה וסובבתי אותו אליי .
"אני רק רוצה להגן עלייך ממנו,הוא לא אמור ליפגוע בך!" הוא צעק ואני התחלתי שוב להאדים מכעס.
"אני לא צריכה אף אחד שיגן עלי עוף מפה!" צעקתי ואנשים ברחוב החלו להיתאסף סביבנו.
"אושר!" ליאל הגיע בצרחה וראתה אותו שרוי על הריצפה.
"עשיתי את זה בשבילך" אליאור אמר והלך,משאיר אותי עם אדם פצוע ביגללו.
"ליאל צריך אמבולנס" אמרתי לה והיא הוציאה את הפלאפון שלה מחייגת למיספר הדרוש.
היסתכלתי על אושר,גם כשהוא פצוע הוא כל כך יפה.
רגע מה אמרתי?
לא שירן תדחיקי את המחשבה הזאת מהראש,את מאוהבת באליאור לא באושר!
האמבולנס הגיע,ופינה את כל האנשים הנאספים סביב אושר כדי לקחת אותו.
צבטתי את עצמי כשראיתי את האמבולנס,מקווה שזה סתם חלום.
אבל לא,שוב אני במציאות מול אמבולנס,והסיוט חוזר על עצמו שוב.
תגובות (1)
אעאעאע חובה המשךךךךך המשךךךך