החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 42 חלק ב

נקודת מבט ליאור
פאר הלכה לחברות שלה,ואני הלכתי למחששה.הדלקתי סיגריה והתחלתי לחשוב על הוויכוח שלי ושל פאר.
ואם היא צודקת ואני באמת התאהבתי במאי. זה אפשרי בכלל?
האמת שהיה לי ממש כיף עם מאי אתמול, וגיליתי שהיא לא מלכת קרח, סנובית. היא ממש חמודה,היא כייפית,מצחיקה.
לא,לא,לא ליאור אין מצב תוציא לעצמך את השטויות האלה מהראש. אתה לא התאהבת,אין סיכוי ליאור אלקיים בחיים לא מתאהב. וחוץ מזה אנחנו רק ידידים.
"היי אחי,מה אתה טרוד?" שאל מור והעיר אותי מהמחשבות.
"סתם לא טרוד" עניתי בהתגוננות.
"אתה יודע מה התאריך היום?" הוא שאל. ממש אכפת לי מה התאריך היום,מאיפה הוא הביא את השאלה המעצבנת הזו עכשיו יש לי דברים יותר חשובים לחשוב עליהם מאשר מה התאריך היום.
"לא,מה התאריך היום?" שאלתי בחוסר עניין.
"ה-27 לחודש" הוא ענה.
"נו אז? אין לך יומולדת היום כפי שזכור לי,זה היה בחודש שעבר" אמרתי.
"לא אין לי יומולדת,אבל לך יש בדיוק יומיים" הוא אמר.
"יומיים למה?" שאלתי.ומור החל לצחוק.
"מה אתה צוחק י'נעל יומיים למה?" שאלתי.
"כבר שכחת?" הוא שאל.
"בעוד יומיים מסתיימת ההתערבות הקטנה שלנו, ועדיין לא נישקת אותה" הוא ענה.
(תפעילו חלש)

פאק! ההתערבות!. שכחתי ממנה לגמרי.שכחתי את הסיבה האמיתית שבגללה התקרבתי למאי מההתחלה.מה אני עושה עכשיו. אני לא יכול לבטל את ההתערבות כי אז אני אפסיד,אבל אני לא יכול לעשות את זה למאי. בטח לא אחרי אתמול. אני לא רוצה לאבד אותה.
קמתי ממקומי ורצתי,רצתי הכי מהר שאני יכול.
"לאן?" צעק לי מור מאחור.
לא עניתי,רצתי החלטתי לספר לה את האמת,את כל האמת. אני יודע שיש מצב שאני עלול לאבד אותה ולהרוס משהו שבכלל עוד לא התחיל. אבל אני ממש לא הולך לעשות לה את זה.
"ליאור!" התעלמתי מהצעקות של מור והמשכתי לרוץ.
~
הגעתי לכיתה שעוד הייתה ריקה מילדים,חוץ ממאי שישבה ליד אחד השולחנות כשאוזניות באוזנייה.
נעמדתי מולה והבטתי בעיניה הכחולות, הייתי יכול להביט בהן עוד שעות.
"מה נתקע לך המבט?" היא שאלה בציניות כשקלטה שאני עומד מולה ובוהה בה. ולאחר מכן הורידה את האוזניות מאוזנייה.
"מצטער" אמרתי,,וגירדתי בעורפי וחייכתי חיוך קטן.
"זה בסדר,רצית משהו?" היא שאלה.וחייכה את החיוך שלה,החיוך שאי אפשר שלא לחייך כשרואים את החיוך שלה.
"אני,אני צריך להגיד לך משהו" אמרתי ברצינות.
"האמת שגם אני" היא אמרה.
"תתחילי את" אמרתי.
"לא אתה" היא אמרה.
"ליידיס פירסט" אמרתי ונתתי לה את רשות הדיבור.
"טוב נו" היא נכנעה .הבטתי בה,חיכיתי לשמוע את מה שרצתה לומר.בעוד אני מנסה לסדר בראשי את מה שאני רוצה לומר לה.
"היה לי מאוד כיף איתך אתמול.אני יודעת שאמרנו שאנחנו רק ידידים אבל…" היא אמרה.
"אבל מה?" שאלתי.
ואז בלי התראה מוקדמת זה פשוט קרה,היא אחזה בפניי בשתי ידיה וקירבה את פנינו אחת לשנייה.
התנשקנו נשיקה עדינה. זו הייתה נשיקה מדהימה, שונה מכל הנשיקות שהיו לי,הנשיקה עם מאי אפילו לא משתווה לשאר הנשיקות שהיו לי בנשיקה הזאת הרגשתי כל כך הרבה דברים,רציתי שהיא תימשך לנצח.
לאחר כמה דקות התנתקנו והבטנו אחד בשנייה.כשעל פנינו היו מרוחים חיוכים מרוצים.
"מה רצית להגיד?" היא שאלה לאחר שהתנתקנו.
התלבטתי עם עצמי מה לעשות ובסוף החלטתי שאני מבטל את ההתערבות ובוחר במאי אולי אני אפסיד בהתערבות אבל מבחינתי הרווחתי דבר פי אלף יותר חשוב מכסף וכבוד,הרווחתי אהבה.
"את זה" אמרתי.וקירבתי אותה אליי ונישקתי אותה.
"מה זה היה עכשיו?" היא שאלה לאחר שהתנתקנו.
"שאני אזכיר לך מי התחילה?" אמרתי בהתחכמות.
"היי,מישהי כאן מסמיקה?" שאלתי לאחר שראיתי שלחייה של מאי האדימו. היא לא ענתה רק חייכה את החיוך הזה שאי אפשר שלא לחייך אליה חזרה.
"אני אוהב אותך" אמרתי בכנות.
"באמת?" היא שאלה שחיוך היה על פניה.
"כן" עניתי בכנות.
"גם אני" היא אמרה בשקט.
"גם את מה?" שאלתי למרות שידעת את התשובה.
"אוהבת אותך" היא אמרה,והביטה בי. חייכתי אליה,והיא חייכה אליי.
"באמת?" שאלתי.
"כן" היא ענתה והנהנה בראשה.
לא האמנתי שזה אי פעם יקרה,שאני ליאור אלקיים אתאהב. אבל זו המציאות ואני ליאור אלקיים מאוהב!, ובחיים לא הייתי כל כך מאושר כמו שאני עכשיו.
"כן אני מסכימה" היא אמרה.
"מסכימה למה?" שאלתי.למרות שידעתי למה היא התכוונה,אבל רציתי שהיא תגיד את זה.
"אני מסכימה להיות חברה שלך" היא אמרה וחייכה אליי את החיוך שלה.אח עוד שנייה אני נמס פה.
" מישהו אמר שאני רוצה להציע לך בכלל?" שאלתי בציניות.
"אתה לא?" היא שאלה והסתכלה עליי בהרמת גבה.
"לא,אני לא" אמרתי בציניות.
"שקרן אחד!" היא אמרה,ונתנה לי מכה בעורף.
"אח!,זה כאב" אמרתי,ושפשפתי את עורפי.
"מגיע לך!" מאי אמרה בהתגרות.
"ככה?,תתחנני אני לא מציע לך עכשיו" אמרתי בקול פגוע.
"טוב,אז אני אמצא ילד אחר שרוצה להיות חברה שלי" היא אמרה בקול נעלב.
"לא!,הינה אני מציע" אמרתי בציניות.
"עכשיו תתחנן אני לא מסכימה" היא אמרה בקול נעלב.
"ככה? אז לא צריך,אני אמצא מישהי אחרת שתסכים" אמרתי בהתחכמות.
"טוב אז ביי" היא אמרה.וקמה ממקומה.
"בואי הנה,את לא הולכת לשום מקום!" אמרתי ואחזתי בידה ומשכתי אותה לשבת לידי.
"אני מחכה.." היא אמרה,והביטה בי וחייכה.
אוח מה החיוך הזה עושה לי.
" אהמ,אהמ..מאי דיין, הילדה הכי יפה בבית ספר, תרצי להיות חברה שלי?" שאלתי.
"תן לי לחשוב על זה" היא אמרה ועשתה את עצמה חושבת.
"נו?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"טוב נו,אני מסכימה רק בגלל שביקשת כל כך יפה,למרות שאני חושבת ש…" אמרה בציניות.
"אולי תסתמי כבר,את מפריעה לי לנשק את חברה שלי" אמרתי.
"מה אתה אומר?" היא אמרה בציניות.
"מה שאת שומעת" אמרתי , ואחזתי בפנייה בשתי ידיי וקירבתי אותה אליי,ונישקתי אותה.
לרגע היה נדמה כאילו אין עוד אף אחד בעולם חוץ ממני וממאי.אבל כמובן שהמציאות הקטנה שיצרתי לי בראש התנפצה כשנשמע הצלצול לתחילת השיעור הראשון,וילדים החלו להיכנס לכיתה. ומאי ואני הבטנו אחד בשנייה וחייכנו.
"טוב השיעור תכף מתחיל,ולי יש מחששה שמחכה לי" אמרתי.
"אתה לא הולך לשום מקום!" אמרה מאי ואחזה בידי,ומשכה אותי לשבת לידה.
"אתה נשאר כאן,ואתה לומד.נגמרו הימים שלך במחששה" היא אמרה.
"הלו,מי את חושבת שאת,שאת תגידי לי מה לעשות?" שאלתי.
"אני החברה שלך,ואני אומרת אתה נשאר כאן הייתי ברורה" היא שאלה.
"כן המפקדת!" עניתי בכניעה.
כבר הבנתי שאין לי סיכוי נגדה,וחוץ מזה יכול להיות שלסבול שעתיים בכיתה לא יכול להיות כל כך גרוע,כשמאי פה לידי.
המורה נכנסה לכיתה והשיעור התחיל.