החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 43-לפני האחרון

נקודת מבט פאר
(תשמעו על חלש)

ברחתי משם הכי מהר שאני יכולה.אוף איך הגעתי למצב הזה?
איך נתתי למצב להיות כזה?
כשהחלטתי לוותר על מתן בשביל שלינור לא תיפגע.לא חשבתי שאני אפגע בצורה כל כך קשה.
ורק היום כשראיתי אותם ביחד הבנתי כמה זה כואב לי, ולחשוב על זה שהמצב יכל להיות אחרת.
שיכולתי להיות מאושרת, אבל וויתרתי על האושר שלי,בשביל שלחברה שלי יהיה טוב.
אני מרגישה שהפסדתי, הפסדתי ובגדול. פספסתי אהבה אמיתית, פספסתי את הסיכוי שלי להיות מאושרת.
הדרך הכי נוראית בלפספס מישהו,זה לראות אותו יום יום ולדעת שלעולם הוא כבר לא יהיה שלך.
ורק היום כשראיתי את מתן ולינור יחד.הבנתי שאיבדתי אותו והוא כבר לעולם לא יהיה שלי.
מחיתי את הדמעות שירדו מעיניי,הבטתי בעצמי בראי שהיה תלוי בשירותים.
"את כזאת בכיינית פאר,במקום להילחם את בוכה כמו תינוקת" אמרתי בכעס.כעסתי על עצמי שאני כזאת רגישה,שאני מתפרקת בקלות ולא נלחמת.
אבל בשביל מה לי להילחם במלחמה שכבר הפסדתי בה. ככה כולם מאושרים,וככה זה יישאר.
ואז נשמע הצלצול לתחילת השעה הראשונה.מחיתי את הדמעות הבודדות שזלגו מעיניי העפתי מבט אחרון בראי,אספתי את חפציי ופסעתי אל עבר הכיתה.
~
נכנסתי לכיתה,העפתי מבט בלינור שהייתה כולה מחויכת. חייכתי לעצמי חיוך קטן, והרגשתי טוב עצמי לדעת שלא עשיתי את מה שעשיתי לחינם.
התיישבתי במקומי ליד פריאל.
ואז נשמע רעש מעצבן של עקבים מכיוון המסדרון, ולאחר מכן המורה נכנסה לכיתה והשיעור התחיל.

נקודת מבט מתן
אוח איך הסתבכתי ככה?
"מתן אתה כזה מטומטם,מטומטם! " צעקתי ובעטתי באחד מהפחים שהיו בחצר.
החלטתי ללכת למחששה להירגע,מור ועוד כמה ילדים היו במחששה ולהפתעתי ליאור לא היה שם.
אוף דווקא היום הוא לא פה?
התיישבתי במחששה כשברכיי מקופלות, ושתי ידיי תופסות בראשי, ומרפקיי מונחות על ברכיי.
מה אני הולך לעשות עכשיו?
איך נתתי לדבר כזה לקרות?
איך פתאום כשדיברתי עם פריאל הכל היה נראה כל כך קל. אם רק הייתי מחליט להילחם על פאר מההתחלה ולא מנסה לגרום לה לקנא…
לדעת שבגללי פאר כבר לא מחייכת, שבגללי היא עצובה.יכולתי למנוע את כל זה אם רק הייתי מחליט להלחם מההתחלה.
מצד אחד יש את לינור שרק אתמול אמרה לי שהיא אוהבת אותי,והחלטנו שננסה להיות ביחד.אני ממש לא רוצה לפגוע בה,אבל אני מרגיש שאני לא יכול להמשיך עם השקר הזה.
ומצד שני יש את פאר,זו שאני באמת אוהב, זו שגורמת לי לחייך,זו שעליה אני לא מפסיק לחשוב,זו שרק מלחשוב עליה עולה לי חיוך על הפנים.
"מה אחי על מה אתה חושב?" שאל מור והעיר אותי מהמחשבות.
"סתם…בנות" עניתי.
"נו ספר" הוא אמר.
האמת שבאותו רגע הייתי לצריך מישהו שאני אוכל לדבר איתו,לפרוק.
"התאהבתי במישהי,לא משנה מי זו.אמרתי לה שאני אוהב אותה,והיא דחתה אותי.מסתבר שאחת מהחברות שלה אוהבת אותי.אז החלטתי לזרום איתה בתקווה שזו שאני אוהב תקנא.אבל מסתבר שזו שאני אוהב אוהבת אותי גם,והיא שיקרה לי כי היא לא רצתה לפגוע בחברה שלה זו שאוהבת אותי." אמרתי,הרגשתי הרבה יותר טוב שסיפרתי למור את מה שקרה.הרגשת כאילו אבן ירדה לי מהלב.
הבטתי במור,מור היה פעור פה.הוא הביט בי המום.
"אז מה אתה אומר,מה לעשות?" שאלתי.
"וואו,זה חתיכת סיפור,לפי דעתי אתה צריך להיפרד מהחברה שלה" הוא אמר.
"אבל,אבל איך נפרד ממנה בלי לפגוע בה?" שאלתי.
"אני לא חושב שיש אפשרות כזאת" הוא ענה בכנות.
ואז הבנתי שבסיפור הזה כנראה שבכל זאת מישהו יפגע.
ואז הפעמון צלצל ונגמרו השעתיים הראשונות. החצר החלה להתמלא בילדים וההפסקה התחילה.וזה אומר שאני צרך להתחיל לפעול.
"תודה אחי,אני הלכתי לסדר כמה עניינים" אמרתי למור,ורצתי למצוא את לינור.
ובדרך פגשתי ליאור.
"היי אתה בא למחששה?" הוא שאל.
"הרגע חזרתי ממנה,אני חייב ללכת,נדבר אחר כך" אמרתי והמשכתי לרוץ ברחבי החצר,מחפש את לינור.
ואז ראיתי את לינור יושבת עם קים,ועוד כמה בנות ופריאל ופאר לא היו שם.
התקדמתי לכיוונן,לינור קפצה אליי בחיבוק כשראתה אותי.
"אני צריך לדבר איתך" אמרתי לה.
"קרה משהו?" היא שאלה.
"אני,צריך לדבר איתך בארבע עיניים" אמרתי והבנות שהיו איתה התחפפו להן.
"מה קורה מתן,אתה מדאיג אותי קרה משהו?" היא שאלה בדאגה.
ואז באותו רגע,הרגשתי שאני לא יכול לעשות לה את זה,אני לא יכול להכאיב לה ככה.
הסתכלתי על כל דבר שהיה מסביבנו חוץ מעל לינור.ואז ראיתי את פריאל,דניאל,קים ופאר.יושבים על הדשא וצוחקים.פאר צחקה.כל כך שמחתי כשראיתי אותה מחייכת.חייכתי גם אני.
"מתן?" נופפה לינור עם ידה מול עיני. מרוב שהייתי מרוכז בפאר שכחתי מלינור.
"רציתי להגיד ש…" התחלתי להגיד.
"זה בסדר אני יודעת מה אתה רוצה להגיד,אתה נפרד ממני נכון?" שאלה לינור.
"אממ..כן אני ממש מצטער אני…" אמרתי.
"אוהב מישהי אחרת?" היא שאלה.
"איך,איך את..?" שאלתי בפליאה.
"רואים עליך,רואים איך אתה מסתכל על פאר,עליי אתה אף פעם לא הסתכלת כמו שאתה מסתכל עליה" היא אמרה.
"לינור אני מצטער,אני באמת ניסיתי" אמרתי בקול מצטער,והשפלתי את מבטי.
"הכל בסדר,באמת.אם כבר מישהו פה צריך להצטער זו אני.שלא ראיתי את זה קודם" היא אמרה.
" אני בטוח שתמצאי את האחד שיאהב אותך,ותהיה לך אהבה גדולה" אמרתי וחייכתי אליה חיוך מעודד.
"אני אחכה לו עוד קצת אני בטוחה שעוד קצת והוא יגיע" היא אמרה וחייכה.
"גם אני בטוח" אמרתי וקירבתי אותה אליי והתחבקנו..
"אתה עוד פה?" היא שאלה,לאחר שהתנתקנו מהחיבוק.הבטתי בה בפנים מבולבלות.
"לך אליה כבר!" היא אמרה.
"בסדר הינה אני הולך!" אמרתי והתחלתי ללכת.
"מתן!" צעקה לינור,נעצרתי והסתובבתי אליה.
"בהצלחה" היא אמרה וחייכה.החזרתי לה חיוך והמשכתי ללכת. כל הדרך אליה הלב שלך דפק כמו משוגע,הידיים שלי התחילו לרעוד.
ואז הפעמון המזוגג צלצל ופאר ופריאל רצו לכיתה.
"פעמון מזוגג" מלמלתי בעצבים

נקודת מבט ליאור
סוף סוף נשמע הצלצול המיוחל.אני לא מאמין שאני,כן אני ליאור אלקיים ישבתי בכיתה במשך שעתיים ואשכרה למדתי.
השעתיים עברו דיי מהר,כל השיעור מאי הייתה לידי ועזרה לי.אני באמת מרגיש שאני משתנה לטובה והכל בזכותה.
"אני גאה בך" אמרה מאי ונתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים.
"זהו?" שאלתי בפליאה.מאי הסתכלה עליי בהרמת גבה.
סבלתי שעתיים בכיתה וזה מה שמגיע לי?" שאלתי.
"אויי מסכן שלי" היא אמרה בציניות.וצחקה.
"יש לך מזל שאני אוהב אותך" אמרתי וקירבתי אותה אליי ונישקתי אותה.
כל הזמן רץ לי דבר אחד בראש ההתערבות.אני חייב לבטל את ההתערבות.
"אני צריך ללכת" אמרתי לאחר שהתנתקנו מהנשיקה.
"אני מקווה שלא למחששה" אמרה מאי בדאגה.
"אני רק צריך לדבר עם מור" אמרתי וניסיתי להרגיע אותה.
"טוב בסדר,אני,אני אשאר כאן ואשמע מוזיקה" היא אמרה.
"טוב" אמרתי,נישקתי אותה נשיקה עדינה ויצאתי מהכיתה,הסתובבתי בחצר שהייתה מלאה בילדים וחיוך דבילי היה מרוח לי על הפנים אבל לא היה אכפת לי.
בעוד פחות מחמש דקות כל העניין של ההתערבות הולך להיות מאחוריי.פסעתי אל עבר המחששה וראיתי את מור יושב במחששה עם איזו אחת.
"אוהו תראו את מי רואים פה" אמר מור בהתלהבות.
"אנחנו צריכים לדבר" אמרתי והבעת פניי הפכה לרצינית.
"דבר" הוא אמר.
"בארבע עיניים" אמרתי,רומז לזאת שהייתה איתו ללכת.
"מה העניין?" הוא שאל.
"אני מבטל את ההתערבות" אמרתי.
"אתה מה?" הוא שאל בפליאה.
"מה ששמעת,אני לא רוצה להיות יותר חלק מההתערבות הזאת" אמרתי.
"מה קרה פתאום?" הוא שאל.
"זו הייתה טעות,מההתחלה לא הייתי צריך להיכנס לזה" הודיתי
"מה הייתה טעות?" שאל מור.
"לא הייתי צריך להתערב על מאי מלכתחילה" אמרתי.
"התאהבת בה." הוא אמר.
"כן! התאהבתי בה.ואנחנו ביחד עכשיו" אמרתי בכנות.
"מזל טוב,באמת מזל טוב" אמר מור.
"תודה,והייתי שמח אם כל העניין של ההתערבות יישאר בנינו" אמרתי.
"בטח,בטח אל תדאג" הוא אמר וחייך.
"טוב תודה אחי" אמרתי וקמתי ממקומי פוסע לכיוון החצר.
"מה אתה לא נשאר?" שאל מור.
"לא,הבטחתי למאי שזו הפעם האחרונה שלי כאן" אמרתי.
"בסוף עוד ייצא ממך משהו בזכותה" אמר מור וחייך.חייכתי אליו חזרה. ועזבתי את המחששה,עברתי דרך החצר,העפתי מבט שוב בילדים.ונכנסתי לתוך בית הספר.
שמחתי שעניין ההתערבות סוף סוף מאחוריי. נכנסתי לכיתה וראיתי את מאי יושבת ליד אחד השולחנות שומעת מוזיקה בדיוק כמו שהיא אמרה.
"חזרתי" אמרתי והתקרבתי אליה בשביל לנשק אותה אבל היא התרחקה. מוזר…
"מה קורה?" שאלתי מבולבל.
"נהנית במחששה?" היא שאלה ופנייה הפכו לרציניות.
"זה לא מה שאת חושבת,אני באמת הלכתי לשם בשביל לדבר עם מור" אמרתי.
"לדבר איתו על מה?, על ההתערבות שהתערבת עליי?" היא שאלה.
"מה,איך את…?" שאלתי בפליאה.
"רגע את עקבת אחריי?" שאלתי.
"זה מה שמשנה עכשיו,אתה התערבת עליי,שיקרת לי.ואותך מעניין אם עקבתי אחריך?" היא שאלה.
"מה שמעת?" שאלתי.
"שמעתי הכל" היא ענתה.
"תגידי לי בבירור מה שמעת!" הטחתי בה.
"שמעתי שהסיבה שהתקרבת אליי מההתחלה היא בגלל ההתערבות,ולא בגלל שרצית אותי" היא אמרה.
"זה לא נכון" אמרתי.
"אתה שקרן ליאור,זה מה שאתה.אני לא מאמינה שנתתי לעצמי להתאהב באחד כמוך,ולחשוב שכל מה שהיה בנינו היה סתם בשבילך.הינה הצלחת להמיס את מלכת הקרח.מרוצה?" היא שאלה וקמה ממקומה פוסעת לכיוון הדלת. לשמוע כל מילה,ומילה ממה שהיא אמרה ריסק אותי מבפנים,איך פגעתי ככה במי שאני כל כך אוהב.
"חכי שנייה!" צעקתי ואחזתי בידה.
"תעזוב אותי ליאור!" היא התחננה.
"את לא שמעת את כל החלק של שיחה" אמרתי.
"ואני גם ממש לא מעוניינת לשמוע" היא אמרה.
איך עכשיו אני מוכיח לה שבאמת רציתי לבטל את ההתערבות,ומחזיר אותה אליי.מור! מור יספר לה את האמת.
"בואי!" אמרתי ואחזתי בידה.
שנינו יצאנו מכיתה בריצה,החלטתי לקחת את מאי למחששה,למור שייספר לה את האמת.
"אני לא מאמינה שגררת אותי למקום הזה" אמרה מאי בכעס,כשהגענו למחששה.
"שלום לזוג הטרי" אמר מור,כשראה אותי ואת מאי.
"תספר לה בבקשה על מה שדיברנו היום" ביקשתי ממור.מור הביט בי בהרמת גבה.
"נו תספר לה" הטחתי בו.
"טוב אז,לפני כמה שבועות אני וליאור החלטנו לעשות התערבות קטנה,ליאור טען שהוא יכול להשיג כל אחת בקלות חוץ ממך.אז עשינו התערבות אם ליאור משיג אותך עד סוף החודש הוא מנצח.היום ליאור בא אליי וביקש לבטל את ההתערבות בגלל שהוא התאהב בך והוא לא רוצה לפגוע בך" הוא סיפר.
מאי הביטה בי מבולבלת.
"מאי זו האמת,נשבע" אמרתי.
"ומה חשבת,בסדר ביטלת את ההתערבות אבל מה אז,פשוט להיות איתי כאילו כלום?" היא שאלה.
"לא,האמת שהיום התכוונתי לספר לך על ההתערבות" אמרתי בכנות.
"זו האמת,אין בנינו סודות יותר,מאי את שינית אותי,כשאני איתך אני בן אדם אחר,אני ליאור טוב יותר,תראי היום הייתי בכיתה במשך שעתיים שלימות בלי שהמורה הוציאה אותי מהכיתה,או בלי לנסות לגרום לה להוציא אותי.הייתי שם כי רציתי.אני מוכן לעשות הכל בשבילך,רק תגידי שאת לא מוותרת עלינו" זהו אמרתי הכל ,כל מה שרציתי להגיד.
"אני,אני אוהבת.ואני מאמינה לך" היא אמרה. באותו רגע הייתי כל כך מאושר.
"אבל תבטיח לי שיותר לא יהיו בינינו סודות" היא אמרה.
"מבטיח" אמרתי.התקרבתי אליה,ואחזתי בפניה בשתי ידיי וקירבתי את פניי לפנייה והתנשקנו.