המלאך השומר שלך פרק 20

"רועי ?" שאלתי בלחש .
"רועי ?" שאלי בקול יותר חזק אבל בחשש .
"כן מיה, זה אני" הוא אמר נפל לי הטלפון מהיד. .
זה הקול שלו. זה כבר נהיה לא הגיוני, אולי רועי חיי ?
כי מי שכתב לי את המכתבים ידע עליי את הדברים שסיפרתי רק לרועי, למכתבים היה את הכתב של רוני ולאיש בטלפון יש את הקול של רועי . זה כבר לא יכול להיות מתיחה ולא שום דבר אחר . זה חיב להיות רועי . אבל .. הוא חי או מת ?
"מיה, את שם ?" הקול של רועי מעבר לטלפון העיר אותי מהמחשבות . זה רועי, הוא לא יפגע בי בחיים… אני יכולה לשאול אותו .
"כן" אמרתי כשהרמתי את הטלפון מהרצפה .
"איפה אתה ?" שאלתי
"מיה אני .." הוא אמר וקטעתי אותו:
"אתה חי או מת ?"
"מיה …" הוא אמר
"אני מצטער אבל זה לא משהו שא י יכול להגיד לך, את כבר תביני " הוא אמר
"מזאת אומרת לא משהו שאתה יכול להגיד לי ? אתהמבין שאני התאבלתי על החבר שלי שנה, על הבן אדם שהיא אהבתי בעולם, ופתאום אני מקבלת ממנו מכתבים לשיחות טלפון ? אני חושבת שמגיע לי לדעת מה קורה פה , לפחות תנסה להסביר" אמרתי
"מיה אני לא יכול והזמן שלי קצר" הוא אמר
"הזמן שלך . . קצר ? מה יותר חשוב מלהסביר לי איפה אתה נמצא עכשיו ? אתה ישודעי איך בכיתי בגללך, מ הרגשתי ? לעכשיו כשיש סיכוי שאתה חיי, שאני מדברת איתך בטלפון כל מה שאתה אומר זה שאין לך זמן ?" שאלתי אותו והדמעות התחילו לצאת . תוך חצי דקה פרצתי בבכי .
"מיה .. את יודעת שאני שונא שאת בוכה" הוא אמר וניגבתי את הדמעות. .
מיה, תשתלטי על עצמך . חיכית להזדמנות הזו כל כך הרבה פעמים, עכשיו את יכולה לדבר עם רועי … כך את רוצה שהשיחה שלכם תהיה ? בבכי ובכעס, או שאת רוצה להפרד ממנו, כי זו השיחה האחרונה שלנו…
אני חייבת לשמור את הכעס בצד, להיות מאופקת ולשמוע מה יש לו להגיד . אם הוא התקשר מאיפה שהוא לא נמצא זה כנראה חשוב , וגם במקום לבזבז את השיחה על כעס, להתענג על הקול הרך שלו שאני שומעת שוב, הקול שכל כך חיכיתי לשמוע, הקול שהציף המון געגועים, הקול שלו שלא שמעתי כבר שנה שלמה …
"רועי, למה עזבת ? לא רצית להשאר בשבילי ?" שאלתי
"ברור שרציתי . פשוט לא יכולתי . אני כבר לא הייתי כאן ואת יודעת את זה . רק הגוף כלא את הנשמה שלי , אני כבר ממזן הייתי מת . עכשיו אני חופשי . אני לא יכול להגיד לך אם אני חיי או מת, אבל אני כן יכול להגיד לך שאני במקום שטוב לי בו עכשיו, למרות שאני לא מפסיק להתגעגע ולחשוב עלייך" הוא אמר.
"גם אני לא" אמרתי
"אני יודע על אסף" הוא אמר
"אני לא אוהבת אותו, אני מנסה … הבטחתי לעצמי שאני לא אוהב אף אחד אחר יותר בחיים, אבל אני מנסה לתת לי צ'אנס כי הוא מזכיר לי אותך …" אמרתי .
"מיה, אני לא רוצה שתפסיקי לחיות בגללי. את התאבלת עליי מספיק, עכשיו את צריכה להתחיל לחיות" הוא אמר ושתקתי . לשמוע את זה מרועי, רועי שהתאבלתי עליו המון זמן היה .. מוזר.
"טוב בכל מקרה לא בגלל זה התקשרתי אלייך" הוא אמר בקול העדין שלו .
"אז השביל מה ?" שאלתי
"איתי" הוא אמר
"מאיפה אתה מכיר אותו ? ומה לך ולו ?" שאלתי
"מיה אני לא יכול להסביר לך את זה … פשוט תעשי את מה שאני אומר" הוא אמר וכעסתי עליו אבל ניסיתי לשמור את הכעס בצד ולהקשיב למה שהוא אומר, זה רועי הוא רוצה את הטוב בשבילי.
"את צריכה לנשק אותו" הוא אמר
"מה ?" שאלתי בהלם . זה החבר שלי עכשיו, יותר נכון האקס שלי אמר לי לנשק ילד אחר עכשיו ?
"אני יודע שזה נשמעמוזר, אבל .. זה הדבר היחיד שיכול להחזיר לו את הזיכרון . וגם זה לא יקרה עוד הרבה זמן …" הוא אמר
"מאיפה אתה מכיר אותו ?" שאלתי
"מיה, הוא אהב אותך כל כך את לא יודעת עד כמה הוא היה מאוהב בך … הנשיקה הזאת תזכיר לו, כי האהבה שלו אלייך עדיין נשארה בו את פשוט צריכה להוציא אותה החוצה .. אבל מהר, כי לאט לאט הוא מתחיל להתאהב בלירי ואז זה יעבור … ואז את לא תוכלי להחזיר לו את הזיכרון אף פעם ." הוא אמר . ממש מוזר .
"תגיד לי אתה רציני ?" שאלתי בטלפון והרשתי את הכעס עומד להתפרץ החוצה.
"אתה מבין שכל הזמן הזה אני התאבלתי עליך . למה לא יכולת להתקשר , להגיד לי שאתה בסדר כמו שאתה אומר עכשיו ?! למה היית חייב לשלוח לי את המכתבים המלחיצים האלה, למה היית צריך לשלוח אותי לשכונות רפאים כאלה ? בגללך, בגללך כל מה שקרה לאיתי קרה לו ! בגללך, בגללך כל מה שקרה לי קרה ! אתה עזבת אותי, הלכת בלי לחשוב עליי בכלל, לא יכולת להשאר בשבילי ?! לא יכולת לסבול בשבילי ?! לא אהבת אותי מספיק כדי לעשות את ה ?!" צעקתי אל תוך הטלפון בעצבים והדמעות חזרו .
רועי שתק . לא הייתה תגובה.
"ואתה יודע מה הכי כואב ? הכי כואב זה שאתה אומר לי בכזאת קלילות, 'תנשקי אותו' כאילו לא אכפת לך בכלל שהחברה שלך, זאת אומרת האקסית שלך תנשק מישהו אחר , ואת, לא יודע עד כמה זה כואב לי !" אמרתי בבכי .
"מיה תאמיני לי שהיה לי קשה להגיד לך את זה" הוא אמר
"אתה יודע מה ? אתה לא רועי בכלל ! אם היית רועי לא היית אומר את זה, אם היית רועי לא היית שולח אותי לכל השכונות רפאים האלה, אם היית רועי לא היית מסכן אותי כך, אם היית רועי לא היית נותן לי לסבול כך ! היית צריכה לדעת מההתחלה, זה טיפשי, לא הגיוני שרועי ידבר איתי בטלפון רועי מת !" אמרתי בבכי וניתקתי את הטלפון, לא רציתי לשמוע עוד .
נשכבתי על המיטה והתחלתי לבכות בקול חזק, למה כל זה קורה דווקא לי ?
ממזמן לא בכיתי כך, ותמיד הה לי את אוטי, עכשיו אין …
הה לי שיחת טלפון , הסתכלתי והיה כתוב 'אסף'
אין לי כוח עכשיו אני לא עונה .
המדכתי לבכות כך שעה ואז החלטתי שאני צריכה להרגע קצת, לחשוב בברור על הדברים .
החלפתי בגדים ויצאתי לריצה .
כל הדרך הסתכלתי על הריצפה … חשבתי על אוטי, ועל רועי, על החיים הלא נורמלים בכלל שיש לי . מה ביקשתי ? חיים נורמלים של תלמידה בתיכון ? חבר שלא יתאבד ? שיפסיקו להטריד אותי ?
אם עוד פעם האיש הזה מתקשר אליי או שולח מכתב או מהולכת למשטרה, מספיק עם הסיפור הדפוק הזה כי לי כבר נמאס !
חשבתי ונתקעתי במישהו, מהעוצמה נםלתי אחורה וגם הוא .
"מה אתה דפוק ?!" צעקתי כשאני עדיין מסתכלת על הרצפה .
"את נתקעת בי !" הוא קם ואמר , אפילו לא הושיט לי יד, חוצפן .
קמתי וליטפתי את ראשי מהמכה החזקה שקיבלתי, הסתכלתי על מי שעומד מולי , לא אחר מאשר אוטי, זאת אומרת איתי .
"אוטי" אמרתי ונפלט לי חיוך . הוא בדיוק הבן אדם שהייתי צריכה לראות .
"אה את הילדה המשוגעת מהכיתה .. ותםסיקי לקרוא לי כך, את לא מבינה ?!" הוא שאל והחיוך המטופש ירד לי בשנייה מבפנים . שחכתי שאוטי הוא כבר לא אוטי, הוא איתי .
"אתה יכול להיות קצת יותר נחמד, מי אתה חושב שאתה ?" שאלתי
"לא אני חושב שאת לא הבנת את הנקודה . מי את חושבת שאת ? את חסרת חברים ואת סתם עפה על עצמך" הוא אמר
"ואתה ? לפני שאיבדת את הזיכרון היית חנון, אף אחד לא היה מדבר איתך, חוץ ממני הילדה הזאת ש'עפה על עצמה' וכך את ה היית הרבה יותר טוב ." אמרתי .
"הבן אדם הזה זה בן אדם אחר, לא אני יותר . הוא נעלם . תתמודדי . טוב אני יודע שקצת קשה לך להתמודד עם זה שאחרים נעלמים אבל .." הוא אמר
"מה זאת אומרת קשה ?" שאלתי והתקרבתי אליו .
"את יודעת, את קצת משוגעת, את מדינת ש.. עומרי הזה , נכון ? החבר שלך שהתאבד ומת, כך לירי ספרה לי … חיי" הוא אמר
"שלא תעז להוציא מהפה המלוכלך שלך מילה על רועי" אמרתי ותפסתי אותו בחולצה. .
עם כל הרושם של הערב שהוא עושה, איתי בכלל לא חזק . אולי כל המוח שלו נדפק אבל הגוף נשאר אותו דבר . חלפני שהכרתי אותו הוא ממש לא היה חזק .. וגם אם הוא מתאמן עכשיו זה עדיין לא יעזור לו
"תורידי את היד" הוא אמר
"אני לא רוצה לשמוע מהפה המטונף שלך את השם של רועי יוצא שוב, ברור ?" שאלתי.
אני חושבת שפה היה באמת הרגע היחידי שקלטתי שזה לא אוטי, שאין אוטי יותר . עד עכשיו תמיד אמרתי שאין יותר אוטי, אבל בתת מודע שלי תמיד חשבתי שיש .. עכשיו גם זה נגמר , אין יותר אוטי סופית .
הוא הוריד לי את היד והעחף אותי אחורה, ממש לא ציפיתי לזה . כנראה הוא ממש השקיע בהתאמנות .
נפלתי אחורה על הישבן וממש כאב לי שם, לא רציתי
לתת לו עוד יותר בביטחון ממה שיש לו ולהראות לו שהמכה הפריע לי , אז קמתי ואמרתי:
"זה כל מה שיש לך ?"
"אני לא רוצה להתחיל להרביץ לבנות" הוא אמר
"אה באמת ? אותה חושב שאתה תזכר , לירי תרצה אותך עדיין ? אתה חושב שהחברים שלך יאהבו אותך ? תראה מה אתה צריך לעשות בשביל שהם יאהבו אותך, להתאמן . להיות מישהו שאתה לא . אתה השתנת, נהיית בן אדם אחר . אפילו אמא שלך כבר לא מזהה אותך ולא אוהבת אותך" אמרתי . אני יודעת שאולי טיפה הגזמתי אבל אחרי כל מה שהוא עשה הגיע לו .
הוא התעצבן, ראיתי אותו מתחמם והוא החטיף לי אגרוף, נפלתי שוב על הרצפה, ועכשעו כאב לי הישן והעין ביחד .
קמתי, תפסתי אותו ונישקתי אותו .
לא יודעת מה עבר עליי, אולי עשיתיאת מה שרועי אמר, זאת אומרת האיש הזה אמר כדי להיות בטוחה … להיות בטוחה שאין יותר מה לעשות , שאוטי לי נמצא יותר .