המקובל והחנונית פרק 3

פרק 3:
היום בבית הספר הסתיים,שבשביל קובי נראה היה שלא יגמר לעולם.הוא ממש התרגש לקראת הביקור אצל יעל וחשב מה להגיד לה כשיבוא,אבל גם חשב למה היא לא הגיעה היום לבית הספר.כל מיני סיבות נכנסו לו לראש,מה שלא הרגיע אותו.הדאגה היתה גדולה.אחרי שנפרד מחבריו,הלך קובי אל יעל ודפק בדלת.אף אחד לא ענה,אז הוא דפק פעם שניה,והפעם הדלת נפתחה על ידי יעל.כשראה קובי את יעל,הוא לא ידע איך לדבר,מה להגיד ואפילו לא יכל לזוז.
"קובי?מה,מה אתה עושה כאן?." שאלה יעל במבוכה
"אני..אני.." גימגם קובי
"כן?." שאלה יעל בסקרנות
"המו..המורה אמרה לי לבדוק מה שלומך,היא הייתה מודאגת לך.למה את לא היית היום בבית הספר?." שאל קובי כשהלב שלו דופק חזק
"….רוצה להיכנס?." שאלה יעל
"כן בטח." אמר קובי ונכנס לתוך ביתה
"בוא שב על הספה.רוצה לשתות משהוא?." שאלה יעל
"כן.את יכולה להביא לי מים?." שאל קובי
"מים?אוקי.אני כבר מביאה." אמרה יעל והלכה למטבח
קובי התיישב על הספה שבסלון והסתכל על הסלון.אחרי כמה דקות הגיע יעל עם כוס מים לקובי וכוס לימונדה לעצמה.
"יש לך בית יפה."אמר קובי וחייך
"אמ..תודה." אמרה יעל וחייכה אליו גם
יעל התיישבה לידו בספה.היה שקט לכמה דקות עד ש..
"אז למה את לא הגעת לבית הספר?." שאל לפתע קובי בדאגה
יעל שמה את כוס הלימונדה על השולחן והיסתכלה על השולחן לכמה שניות לפני שענתה.
"…..להורים שלי היתה תאונה אתמול ואני צריכה לשמור על אח שלי כשהם.." אמרה יעל אבל לא הצליחה להסתיים מכיוון שהיא פרצה בבכי
קובי שם את כוס המים על השולחן וחיבק את יעל.
"שש…הכל יהיה בסדר." ניסה קובי להרגיע אותה
"אני כל כך דואגת.מה יקרה אם.." אמרה יעל שניסתה לסיים את דבריה,אך ללא הצלחה
"שש…הכל יהיה בסדר,את תראי." אמר נדב וחיבק אותה טיפה חזק יותר
"איך אתה כל כך בטוח?." שאלה יעל שניסתה להפסיק את הדמעות שזולגות לה מהעיניים
קובי רצה להגיד לה שההורים שלה לא יעזבו מלאך כמוה,אבל חשב שזה לא רעיון טוב.
"אני פשוט בטוח.אני לא יכול ממש להסביר." אמר קובי
"אתה פשוט מנסה לגרום לי להרגיש טוב,בגלל זה אתה אומר את זה." אמרה יעל בעצב
"כן,אבל גם כי..אני באמת מאמין שהכל יהיה טוב,כמו שאמרתי קודם,אני לא יודע איך להסביר.פשוט יש לי הרגשה טובה בקשר לזה." אמר קובי וחייך אל יעל
"תודה לך.אפילו אם אני חוששת,אני מרגישה יותר טוב ואני לא יודעת למה." אמרה יעל וחייכה אליו
לפתע יעל הפסיקה את החיבוק וקפצה מהספה.
"מה קרה?." שאל קובי בדאגה וקצת עצוב שהחיבוק נפסק,הוא הרגיש בפעם הראשונה שלם
"אח שלי סיים את הבית הספר עכשיו.אני צריכה לקחת אותו." ענתה יעל
"הוא לא יכול לבד ללכת?." שאל קובי
"אני לא רוצה שהוא ילך לבד.אני דואגת שגם לו יקרה משהוא." אמרה יעל בקול מודאג
"טוב אז..בואי." אמר קובי וקם מהספה
"אתה לא רוצה ללכת הביתה?." שאלה יעל שהופתעה מדבריו
"אני צריך לרצות?..בואי שלא יחכה הרבה זמן." אמר קובי
יעל לא אמרה לו כלום,הם רק יצאו מהבית.יעל סגרה את הדלת והסתכלה על קובי.
"תודה,על כך שגרמת לגרום לי להרגיש יותר טוב." לחשה יעל
"בבקשה." אמר קובי ששמע את הלחישה וחייך אליה
יעל חייכה בחזרה.