השבויה הקווקזית פרק 28 +27: ניצוצות של תקווה קטנה

"שוב הכאב חונק תגרוני,
שוב ליבי הפסיק לפעום
שוב אינך לידי
שוב ליבי מרוסק על האדמה
שוב הדמעות ממשיכות
שוב אני לא מפסיקה לחשוב עליך
מביטה באותה טבעת כאב,
טבעת ייסורים טבעת דמעות שלי."

——-אלירן——–
שוב מתעורר לבד, אינך עוד לידי. ליבי מרוסק ואיני מוצא את עצמי, כשהלכת איבדתי את עצמי. אני עומד מול אותה התהום הגיהינום ששורפת את ליבי הפצוע. הכנוע שנכנע לכאב ולא מסוגל לנשום כפעם. מאוכזב מכך שאת הנערה היחידה שבטחתי בה ושמרתי סודות כבריכה של יין עזבת אותי. אותה האחת שאני אמרתי לה וחזרתי על עצמי אלפי פעמים שאני אוהב אותה. שברה את ליבי עזבה אותי. אני שוכב כנוע בבור הגיהינום נותן לך להרוג אותי חי עכשיו, מתחנן להירדם ולעולם לא לתעורר. אם לא הרגיש שוב את טעם שפתייך אני מעדיף עכשיו למות אהובה שלי.
קמתי לי צועד למרפסת הריקה מביט בזריחה באור השחר בשעה חמש בבוקר. ישנתי כה הרבה השינה הפכה עבורי לסם שגומל אותי מכאבים שהלב לא שורד. ושם בחלומותיי חלמתי אליה שוב על טעם שפתיה על האהבה הנצחית שלי אל הנערה שלי. לעזאזל איך אני אוכל לחיות בלעדיה? מדוע היא לא רואה איך היא הורגת אותי? למה המפגרת הזו חזרה להרוס את אהבה היחידה והטהורה שלי? עמדתי במרפסת מביטים בציפורים שעפים להם בשמיי הזריחה, ביחד זוגות ביחד אינם נפרדים לרגע. אלוואי וכך היתה אהבתנו אלוואי אני והנערה היפה שלי היינו יכולים להישאר לנצח כמוהם. לעוף ללא דאגות וכאב אלוואי הייתי יכול לברוח איתה למקום בו רק קיימת אהבה. עמדתי תוהה בליבי מה את עושה אהובתי? על מה את חולמת? מה את רואה בחלומותייך אהובתי? האם את חולמת עליי?
"בוקר טוב," שמעתי קול אומר לי הסתובבתי וראיתי את אנאל עומדת.
"בוקר טוב אחות קטנה." אמרתי בחיוך קטן. היא התקרבה אליי נעמדת לידי.
"אתה חושב אליה?" היא שאלה בקול רך ושקט.
"כן, ולא על אף אחת אחרת." אמרתי לה בקול נמוך ושקט.
"אז תילחם אליה אח." היא אמרה בחיוך קטן מנסה לעודד אותי.
"אני עייף להילחם אליה היא לא מאמינה לי." אמרתי בקול עייף כמה עוד אלחם אני עייף להילחם בה אני עייף להילחם על שנינו כשהיא מזמן ויתרה עלינו.
"אלי עוד לא הכל אבוד אתה יכול להציל את היחסים שלכם תילחם אליה אלי!" קולה של אנאל היה כל כך מעודד ורציני באותו זמן אבל המציאות שלי היתה שונה.
"אני מצטער אני לא יכול יותר." אמרתי לה משאיר אותה לבד מתקדם אל עבר כניסה לחדר.
"ככה אתה מוותר אחרי כל מה שעברתם אלירן?!" קולה היה תוקפני ומאוכזב.
"לא אני ויתרתי זו היא ויתרה על הכל ואני לא יכול לשנות את כלום אנאל. עכשיו תעזבי אותי לנפשי ותני לאכול את החרא שאני הכנתי לעצמי." אמרתי בקול מעט תוקפני את החלק השני של משפט.
נכנסתי לחדר לקחתי כמה בגדים והלכתי לכיוון המלקחת. נתתי לזרם המים לשטוף את גופי המת מבפנים. עצמתי את עיניי מנסה לא לחשוב על כלום אני צריך להיות חזק עכשיו. התקלחתי חצי שעה מקשיב לזרם המים ובליבי מדקלם שוב ושוב את הטקסט לצילומים של היום. משנן שוב ושוב את המילים בליבי כמה שאפשר נכנס לדמות שלי כמה שיותר ובורח מן המציאות. יצאת מתוך האמבטיה והתחלתי לתלבש. לבשתי בוקסר לבן על גופי השרירי בוחן את עצמי.
"אני צריך לחזור לכושר דחוף." מלמלתי לעצמי מביט בעצמי. הבטתי בשיערי שערך כבר וכיסא את אוזניי ועינייו ומאחור קצת בעורף. "מצבך אחי לא משהו אלירן פרץ." אמרתי לעצמי בגיחוך קל. לבשתי גופייה לבנה ושורט לבן בצורה מרושלת. סירקתי את שיערי הפרועה קצת. "טוב הגיעה הזמן לשינוי לפחות ככה תראה יותר טוב בתור שחקן." אמרתי בקול שקט ויצאתי מהחדר לבשתי גרביים דקות ונעלי ספורט לבנים.
"לאן?" אנאל שאלה בחשד קל.
"לריצת בוקר אחותי, אני אחזור עוד חצי שעה בינתיים קחי את הזמן ותהיני." אמרתי לה בחיוך קטן. ויצאתי לכיוון המסדרון שהיה עם שטיח חום על רצפת המלון, וקירות בצבע לבנה. הלכתי לכיוון המדרגות וירדתי תוך חמש דקות החוצה כשאני הולך לי מהר. עשיתי מתיחות קלות בחדר המדרגות. ויצאתי לכיוון הלובי הפקידה הביטה בי בחיוך מרפלטט כשעברתי מולה. יצאתי לכניסה ויצאתי לריצה לאורך הים רצתי בכל הכוח, מנסה להדחיק ממוחי מחשבות אליה. חשבתי על התפקיד שלי יותר ויותר רצתי לי הרבה מדקלם את הטקסט שלי שוב ושוב. רצתי לי ברחובות השמש אחלה לזרוח יותר.

———לינה———-
שכבתי דמעותיי זולגות ללא ערף, ראיתי את אותו החלום שראיתי לפני יומיים. ראיתי את עצמי מתה שוב ושוב ואותו איתה איך הוא שוב מנשק אותה ואני קוראת בשמו. קמתי מהמיטה וצעדתי למרפסת מביטה בשמיים הכחולים שהיו עכשיו בהירים. נשמתי עמוקות מביטה בטבעת דמעות שהיתה עדיין בידי מאתמול.
"מה יקרה עכשיו?" שאלתי תוהה. "איך התמודד עם להתראות איתו כל יום בסט הצילומים?" תהיתי בוהה בשמים הכחולים בים הכחול מול ביתי.
אני חייבת להיתפס על עצמי אני חייבת לשכוח ממנו, הבטתי חושבת על זה. על איך הצליח להיות מוכנה לסט. נשמתי עמוק יוצאת מן המרפסת וניגשתי אל הארון הלבן שלי הוצאתי אוברול לבן ג'ינס משופשף קרעים וגופייה לבנה. והלכתי למקלחת ישר התקלחתי חצי שעה אחרי המקלחת לבשתי את בגדי המגבת היתה על ראשי. לקחתי את מברשת לשיער שלי שלא היה שחור כבר. הברשתי את שיערי הבלונדיני ושמתי קשת לבנה מפלסטיק התאפרתי קלות עשיתי עיפרון שחור מסקרה קצת אילנר ואודם סגול ורוד בצבע סלט. ויצאתי לסלון ראיתי את רז כבר יושב והוא אפילו ערך את השולחן במבטח.
"בוקר טוב," אמרתי לו בחיוך קטן.
"בוקר טוב בלונדי." הוא אמר צוחק.
"גם לך מכוערצ'יק." אמרתי בחיוך מחזירה לו הוא הביט בי בשוק.
"את הרגע קראת לאח הכי חתיך שיש לך מכוער?!" הוא אמר בקול דרמטי. "אני בשוק." הוא אמר ואני רק צחקקתי.
"סתם אתה האח הכי דוגמן אגב רוצה להיות דוגמן?" שאלתי אותו בחיוך.
"תגידי מה אני נראה לך אחד הקוקסינאלים של הבגדים." הוא ענה ואני צחקקתי.
"חבל מחפשים עכשיו דוגמן באיזו חברת אופנה." אמרתי לו
"טוב תביאי מספר נראה כבר." הוא ענה בחיוך ממזרי.
"יופי! אין עליך אתה הכי מושלם רזי." חיבקתי אותו בחוזקה הוא צחקק השיער השחור ועיניו היו ירקות זהובות עם גוון חום בלטו.
"תרגעי את עוד תחנקי אותי אחות קטנה." הוא צחקק פורע את שיערי. "אגב איך אמרת שקוראים לחברה?" הוא שאל אותי בחיוך מחכה לתשובתי.
"anthony vaccarello " אמרתי בחיוך גדול.
"אוקיי הבנתי טוב נראה כבר." הוא אמר בחיוך גדול ושתה מהקפה שלו.
ישבנו לנו קצת אחר כך הוא סידר את השולחן ואני שתפתי את הכלים ויצאנו כל אחד יצאתי בסביבות אחד עשרה לדרכי לסט היום אנחנו מצלמים את פרק שלוש. שבו אנחנו נפגשים באוניברסיטה. דקלמתי את הטקסטים שוב ושוב חוזרת ומשננת שוב את המילים. הלכתי ברגל לאזור הסט שקועה במחשבות הגעתי למקום הבמאי דיבר עם במאית ועובדי ההפקה.
"הו שלום לינה," אמרה הבמאית ג’ניפר בוסטון בחיוך.
"שלום ג'ניפר." אמרתי בחיוך.
"שיננת את הטקסטים?" היא שאלה אותי.
"כן למדתי אותם ונכנסתי לדמות היום מהבוקר." אמרתי לה בחיוך.
"צהריים טובים לינה," שמעתי את אל ג'יי הבמאי אומר.
"צהריים טובים אל ג'יי." אמרתי בחיוך.
"לינה היום את תעבדי עם ג'ניפר ואני העבוד עם הקבוצה של אלירן." הוא אמר לי בחיוך חייכתי חצי חיוך כששמעתי את שמו התקשתי קצת לשמור על החיוך אבל שמרתי עליו.
"בסדר, אני נשארת בסט הזה או שבבית מתחילים?" שאלתי את ג'ניפר.
"אנחנו נתחיל מהבית שלך רוזלין." היא אמרה לי בחיוך צחקקתי.
"כמובן," אמרתי בחיוך.
"טוב לכי למאפרת וכמובן תחליפי לבגדי הסט נתראה עוד רבע שעה." היא אמרה לי הנהנתי צעדתי לכיוון חדר ההלבשה.
"צהריים טובים לוסי," אמרתי למאפרת ולמלבישה בסט שלנו.
"הו צהריים טובים לינה." היא אמרה לי בחיוך.
"היום אמרו לי שאת צריכה בגדים רישמיים לסצנת האוניברסיטה." היא בחרה לי חולצה לבנה מכופתרת וג'קט מקטורן אלגנטי בלבן וסקיני ג'ינס כחול עמוק והוציאה את תיק לבן.
"טוב לכי תלבשי את הבגדים האלה." הלכתי לחדר השני החלפתי את הבגדים.
"צהריים טובים לוסי," שמעתי את קולה של מירנדה.
"צהריים טובים מירנדה." לוסי ענתה.
"לוסי אל ג'יי אמר שתכיני אותי לסצנת האוניברסיטה." היא אמרה בחיוך.
החלפתי את בגדיי ולבשתי עקבים שחורים יפים ויצאתי לכיוונם.
"צהריים טובים לינה את נראית מדהים בבלונד." היא אמרה בחיוך חייכתי אליה גם.
"תודה גם את נראית מושלם חברתי הטובה." אמרתי לה היא צחקקה.
"כן, אנחנו חברות גם מחוץ לסט נהיה בקרוב." היא אמרה בחיוך גדול.
"בכיף אחותי," אמרתי לה בחיוך היא הלכה להחליף בגדים לוסי איפרה אותי עיפרון אילנר אודם ורוד זוהר שיערי היה פזור בצורה יפה.
"איך אני נראית?" מירנדה שאלה אותנו הפנתי את מבטי להביט בה.
"את מדהימה!" אני ולוסי אמרנו צוחקות היא לבשה חצאית מיני שחורה וחולצת מכופתרת שיערה היה פזור.
"מדברת הפריננסה הלוהטת של הסט." היא אמרה מצחקקת בחיוך.
"שמעתן שמישהי עוד הצטרפה לסט שתשחק את הכלה של דין בסט." היא אמרה בחיוך.
"מעניין מי זאת?" לוסי שאלה את מירנדה הבטתי בהן באדישות מקשיבה.
"איזו ג'ינג'ית קוראים לה אנה היא נראית כזאת ביטצ'ית." היא אמרה הבטתי בהן בהלם מה? אני לא הסבול רק אותו? אני הסבול גם את בת זונה הזו. אלוהים איפה חטאתי שזה מגיעה לי? נשמתי עמוק מסתירה את הדמעות שהרגשתי שהן מגיעות כשאני נזכרתי איך הם היו ביחד.
"לינה הכל בסדר?" לוסי ומירנדה שאלו אותי נשמתי עמוקות בשקט.
"כן, הכל בסדר סתם חשבתי על משהו." אמרתי להן.
"בנות הגיעה הזמן לצאת." ג'ניפר נכנסה לחדר הנהנו ויצאנו.
נסעתי לסט נושמת עמוקות נכנסתי לשבת ליד מירנדה וטום שנכנס גם.
"צהריים טובים." הוא אמר לנו בחיוך.
"צהריים טובים טום." אמרנו בחיוך יושבות הוא התיישב מולנו.
"לא ראיתי אותך הרבה זמן יפיופה לאן נעלמת?" הוא שאל אותי בחיוך.
"אה הייתי עסוקה בלעבור דירה." אמרתי לו בחיוך קליל.
"אה עזבת את האידיוט הזה?" הוא שאל אותי בחיוך ממזרי.
"כן, עזבתי אותו אמרתי לך אני בסופו של דבר השיג את מה שאני רוצה." אמרתי לו את זה בחיוך למרות שבפנים הרגשתי כאב.
"יופי אז יש לי עוד סיכויים איתך," הוא אמר בחיוך גדול חייכתי חיוך קטן. ראשי היה מלא במחשבות אחרות שמרתי על קור רוח בפני כולם.
"שיננת הכל שאלתי אותו?" כשנסענו.
"כן, אני מוכן להיות הג'ארד שלך." הוא אמר בחיוך קורץ לי. כשהגענו נכנסנו לסלון עשינו חזרה קצרה על הסצנה של היום.
"טוב רוזלין וג'ארד רוז את עולה למעלה ואתה ג'ארד מכין את ארוחת הבוקר שלכם את יוצאת והסצנה מתחילה. נתחיל קודם לצלם את ג'ארד ואת נכנסת למטבח זה יהיה שוט אחד." ג'ניפר הדריכה את כולם לגבי הסצנה.
"אם כך נתחיל כבר צלמו שוט של הבית." הצלמים בחוץ צלמו את הבית ואז היא צילמה לצלמים שבפנים המטבח לצלם אני הייתי מחוץ למטבח אבל מזווית ראיתי את טום מבשל סירים חביתיות פנקייקים ומניח אותם על השולחן עם מיץ תפוזים.
"רוז בואי לאכול!" ג'ארד קרא לי.
"אני שנייה יורדת." עמדתי כבר למעלה ליד המדרגות וירדתי למטה צועדת אל המטבח. נכנסתי אל המטבח. המצלמות עמדו שם מצלמים אותי.
"בוקר טוב ג'ארד." אמרתי לו בחיוך.
"בוקר טוב רוז וידמנט." הוא אמר בחיוך מביא לי את תעודת זהות החדשה שלי. "את יפיפייה הבוקר בלונדי." הוא אמר בחיוך ממזרי גיחכתי.
"אני אהיה עוד יותר יפה כשאני הנקום במשפחת מקריישדן." אמרתי בחיוך ממזרי ונישקתי את לחי שלו מתיישבת לידו.
"תגיד מתי הבית שלי יהיה מוכן?" שאלתי אותו בחיוך.
"מחר כבר תעברי לשכירות החדשה לך." הוא אמר בחיוך עצוב קצת.
"איפה דודה ליז?" שאלתי אותו משנה נושא.
"בעבודה כבר מזמן, רוז את בטוחה שאת רוצה לעשות זאת?" הוא שאל אותי נוגע בפני הבטתי בו במבט עצוב.
"אין לי ברירה ג'ארד זה רודף אותי אני חייבת לנקום בהם הם הרסו לי את החיים." אמרתי עצבנית קצת הוא ליטף את בפני.
"רוז את לא חייבת כלום אני לא רוצה לאבד אותך." הוא אמר מחבק אותי בחוזקה ליטפתי את שיערו ברכות.
"אני חייבת ג'ארד אין דרך אחרת אני רוצה נקמה." אמרתי לו בקול תוקפני מעט. "אתה תהיה איתי ואתה תשמור אליי בן דוד." אמרתי בחיוך מנשקת אותו בלחי.
"טוב בואי לאכול אחרת נאחר לאוניברסיטה." הוא אמר לי בחיוך ובקול אופטימי.
"בוא נתחיל." אמרתי תופסת את פנקייק ושפכתי עליו סירופ מתחילה לאכול הוא לקח גם הסירופ נשפך נמרח על השפה למעלה צחקקתי בחיוך הוא צחקק גם והמצלמה עברה לזוית אחרת.
"וקאט!" ג'ניפר אמרה בחיוך.
"יפה מאוד נעבור לסצנה הבאה הסצנה שאתם מגיעים לאוניברסיטה לכן אתם תסעו ברכב של ג'ארד שניכם ונצלם אתכם בכניסה לאוניברסיטה." היא אמרה לנו מדריכה אותנו.
"טוב," טום אמר בחיוך גדול.
"מאפרת תסדרי אותם לקראת הסט הבא. מירנדה תתכונני לסט הבא שלך את תסעי במרצדס כשקלוד הוא הנהג שלך ומשם את יודעת איך להתנהג. קלוד אתה נכנס עם הרכב אחרי שג'ארד ורוז יוצאים מהרכב." ג'ניפר הסבירה לנו הנהנו כולם ממשיכים.
אחרי עוד קצת הדרכה וסידור האיפור אני וטום נכנסנו לרכב ונסענו לנו.
"את היית מושלמת בסצנה הזו." הוא אמר לי בחיוך.
"גם אתה טום." אמרתי בחיוך. "אז את ואלירן הזה לא ביחד נכון?" הוא שאל בחיוך בטוח כמו תמיד.
"כן," אמרתי בקול מלא ביטחון.
"אני רוצה שתצאי איתי את עדיין רוצה אותי נכון?" הוא שאל כשעצרנו ברמזור נוגע בפני.
"נראה כבר." אמרתי בחיוך מתגרה והרמזור התחלף לירוק אחרי עשר דקות של שתיקה הגענו למקום המצלמות צילמו אותנו. פתחתי את הדלת ויצאנו כשכל הסטודנטים שבסט מביטים בנו.
"את מוכנה רוז?" הוא שאל אותי הנהנתי בחיוך.
"בוא נחסל אותם." אמרתי בקול נמוך. המצלמות היו אלינו והתחלנו ללכת לכיוון האוניברסיטה הוא היה לבוש בצורה די יפה אוניברסיטה לעשירים הזה.
"כן אבא אני שמעתי אותך אהיה זהירה קלוד הביא אותי לכאן." שמענו קול הסתובבתי מביטה בבחורה בלונדינית מירנדה היא צעדה לה בסטייל.
"אני מבין שאת ואני הגענו לאוניבסיטה של פינוקים." הוא אמר ואני צחקקתי.
"משהו מצחיק אתכם?" מירנדה שאלה אותנו בקול שתלטני שלה גיחכתי.
"מתוקה איבדת משהו סתכלי?" אמרתי לה היא הביטה למטה. "הו נפלה לך הגאווה." אמרתי צוחקת הולכת עם ג'ארד.
"את ממש בדרנית?" היא אמרה לי.
"פינוקי שמינוקי תחזרי לאבוש שלך." ג'ארד אמר לה בחיוך ממזרי השארנו אותה קפואה ונכנסנו לאוניברסיטה.
"וקאט!!" ג'ניפר צעקה.
"זה היה מושלם, עכשיו סצנת המזכירות ואחר כך סצנת ההתנגשות." ג'ניפר אמרה ליבי דפק כששמעתי על ההתנגשות שלי ושל אלירן. נכנסנו לחדר המזכירות ושם עמד איש מכובד בשם רובי רדמונד.
"שלום אני רובי רדמונד את רוזלין וידמנט ואתה ג'ארד רוסיאנלון?" הוא שאל אותנו.
"כן אדוני." ג'ארד אמר.
"נעים להכיר אתכם, אז אתם באים אלינו מלונדון נכון?" הוא שאל אותנו.
"כן, ההורים שלנו שלחו אותנו לפה אנחנו ידידים קרובים." ג'ארד אמר.
"טוב שובצתם לפקולטות שבחרתם ללמוד תעברו על תקנון מערכת שעות ולוח מבחנים." הוא אמר מתחיל להסביר לנו הכל בתוך הסצנה ראשי היה קצת במקום אחר אבל השתדלתי להקשיב לכל. עניתי איפה שאני צריכה חושבת עליו. אחרי ששמעתי קאט צעדתי במסדרון בסצנה הבאה צעדתי כאילו אני שקועה במחשבות ואז נתקלתי בו. הרגשתי שאני נופלת אבל הוא תפס אותי בזרועותיו המצלמות צלמו אותנו הבטתי בעיניו והוא בעיניי על פניו חיוך ממזרי צץ. עיני השתנו לקרות הבטתי ברוצח שהרג את משפחתי השתחררתי מאחיזתו והתיישרתי.
"אתה עיוור סתכל לאן אתה הולך אידיוט." אמרתי הוא גיחך על פניו היה חיוך ממזרי.
"לא בייב סתכלי לאן את הולכת זאת את שנתקלתי בי." הוא אמר בחיוך ממזרי. "או שרצית בזאת?" הוא לחש לי באוזן. "את יודעת את מזכירה לי מישהי בלונדי." הוא אמר בחיוך ממזרי הזזתי אותו ממני.
"לך תזדיין." אמרתי לו בחיוך ממזרי והלכתי הוא הלך אחרי תופס בידי.
"ילדה דברי אליי יפה פה זה לא לונדון רוזלין וידמנט." הוא אמר בחיוך ממזרי.
"איך אתה לכל הרוחות יודע מי אני?" שאלתי מבולבלת.
"כל האוניברסיטה יודעת שבאת מלונדון עם חבר משפחה שלך לפה." הוא אמר. "ודרך אגב היית לא רעה במועדון חבל שלא נשארת עד הסוף." הוא אמר קורץ והלך משאיר אותי הולך כשהוא הלך חייכתי חיוך ממזרי.
"אנחנו עוד נראה מי יעשה את מי דין מקריישדן." לחשתי ונכנסתי לאחד החדרים.
"וקאט!" אל ג'יי צעק הפעם.
"מושלם, עכשיו סצנה הבאה סצנת הפקולטה למשפטים ובינתיים הפסקה." הוא אמר לנו בחיוך.
"היית מושלמת," מירנדה אמרה בחיוך.
"תודה גם את בסצנת הפגישה." אמרתי לה בצחקוק.
"נלך לבית קפה?" היא הציעה לי בחיוך.
"בואי," אמרתי לה ויצאנו לנו התיישבנו ליד אחד השולחן עם ארוחת הצהריים.
"את יודעת אהבתי את הסצנה כשאת ואלירן נתקלתם היה לו מבט כל כך חמים אוהב מעבר למשחק, המבט שלך היה רך כשהבטת בו בהתחלה זה היה מדהים." היא אמרה בחיוך גדול חייכתי חיוך אדיש אליה.
"אז כנראה המשחק שלי היה טוב עם הצלחתי בזה, אגב מי ישחק את החבר שלך כאן? איך הוא?" שאלתי אותה היא הביטה בי בהתלהבות.
"הוא סקסי מדהים הוא מדגמן ב anthony vaccarello שמו רז שמייב ראיתי אותו היום בבוקר הוא דוגמן חתיך יש לו שיער שחור עיניים ירוקות זהובות כאלה גבוה קצת שזוף גבוה שרירי." צחקקתי כשהיא אמרה זאת בהתחלה הייתי בשוק אבל אחר כך התחלתי לצחוק לא מאמינה.
"למה את צוחקת היא שאלה אותי?" לא מבינה אותי היא הביטה.
"כי הוא אח שלי." אמרתי לה היא הביטה אליי בשוק לא מאמינה.
"מה?!" היא כמעט צעקה כולם הסתובבו להביט בנו.
"הוא אח גדול שלי זה רז נכון?" הראיתי לה את התמונה שלו באייפון.
"הוא אח שלך?" היא היתה בשוק.
"כן, הוא האח הגדול שלי." אמרתי לה בחיוך. "אל תפחדי הוא חמוד מושלם לא כמוני עצבנית." צחקקתי.
"את עצבנית מה פתאום את מושלמת לפני שהיכרתי אותך חשבתי שאת קצת מפונקת אבל את דווקא חמודה." היא אמרה חייכתי אליה.
"גם את חמודה מדהימה ויפה, אבל קחי עצה תזהרי עם אח שלי כי הוא סטוציונר." אמרתי לה בחיוך.
"הבנתי זאת עוד כשראיתי אותו לינה, דרך אגב מה היה בינך ובין אלירן?" היא שאלה סקרנית.
"סיפור ארוך בהזדמנות הספר לך." אמרתי לה בחיוך.
"בנות לסט מתחילים בצילומים סצנת שיעור אנגלית." שמענו את אל ג'יי אומר חייכתי כי ידעתי שבסצנה הזו אני ומירנדה משחקות ביחד ואחר כך סצנת הפקולטה עם אלירן ושם יקרו דברים מפתיעים.
"טוב בנות רוז את נכנסת לשיעור מתיישבת בספסל האחורי אחר כך נכנסת לכיתה הילדה המפונקת שלנו מירנדה שקצת מפריעה למרצה ומתיישבת לידך. אתן מוכנות?" ג'ניפר שאלה אותנו.
"כמובן, ג'ניפר." אמרנו יחד וצחקקנו קצת ישבתי בכיתה שהיתה מלאה בניצבים והמרצה דיבר בשיעור אנגלית.
"מיס קליסון על מה האיחור?" הוא שאל כשמירנדה נכנסה.
"תפסיק לקרוא לי בשם המשפחה השם שלי הוא לורן!" היא אמרה עצבנית. "טוב שבי במקום תפסיקי להפריעה." הוא אמר לה היא הנהנה משחקת בטלפון קצת היא התיישבה לידי המצלמה היתה אלינו היא הפסיקה לשחק בטלפון.
"אני מבינה שרגיל אצלך להפריע למרצים פה." אמרתי לה בחיוך קר.
"אה זאת את מהבוקר רוז וידמנט זאתי מלונדון אגב הנימוסים שלך לא משהו." היא אמרה גיחכתי.
"מי אמר שכל מי שמגיעה מלונדון הוא מנומס." אמרתי לה בחיוך פראי.
"אני גם לא מנומסת, אגב שמי לורן קליסון." היא אמרה בשקט בחיוך חייכתי אליה גם.
"רוז וידמנט." עניתי לה.
"נעים להכיר." היא אמרה. "אז איך בלונדון?" היא שאלה.
"לא משהו הכל משעמם נימוסים של סבתא דודה שלי וההורים שלי חפרו לי עם זה." אמרתי לה בחיוך.
"גם לי," היא אמרה מצחקקת.
"בנות שקט שם מאחורה." הנהנו וחזרנו ללמוד.
אחרי כמה זמן היה צלצול ויצאנו. במסדרון חיכו לנו עוד מצלמות.
"אגב אני חושבת שאת תפילי את קייסי אמסטרון הזונה בקלות, היא והחבורה המסריחה שלה נדבקים לחתיכים של האוניברסיטה ולא נותנת לאף אחת להתקרב אליהם." היא אמרה לי.
"מי זו הביטצ'ית הזו קייסי אני ואת נוריד אותה עם תציק לנו." אמרתי לה בחיוך.
"זאת אחת הזונות פה הראשיות היא ארוסתו של דין מקריישדן." היא אמרה בחיוך חולמני כשדיברה עליו.
"אה זה שנתקלתי בו במסדרון זה עם פרצוף תחת?" שאלתי אותה היא צחקקה כשקראתי לו ככה. "הוא כזה מכוער אינפונטייט רק מלראות אותו בא לי להקיא שוויצר שחצן." אמרתי היא הביטה בי בעיניים גדולות.
"רוז.." היא לחשה.
"נו מה את מפחדת הוא והחברה שלו יכולים להיכנס לכולנו לתחת מי שם עליהם." אמרתי לה.
"נראה שמישהי מזמינה אותי לתחת שלה?" שמעתי קול אומר הסתובבתי כמעט קפצתי מהלם.
"מה? מה אתה עושה יא חתיכת פרצוף תחת?" שאלתי אותו הוא גיחך מביט בי עיניו זעמו בהתחלה ואז הוא חזר לחייך חיוך ממזרי הוא התקרב אליי והזיז את שיער הבלונדיני שלי. "אם את כל כך רוצה שהכנס לך יכולת לבקש." פניי האדימו מזעם נתתי לו סטירה של החיים שלו.
"בן זונה מי אתה חושב שאתה? אתה יכול ללכת להזדיין אני שמה עליך." אמרתי עצבנית. הוא חייך חיוך ממזרי שלו.
"בכיף ביחד איתך." הוא אמר עוזב הייתי עצבנית.
"יא בן זונה!!" באתי לתת לו אגרוף אבל ידיו של ג'ארד עצרו אותי.
"תירגעי את תהרסי את כל התוכנית הנקמה שלך עם הוא ידע מי את תנשמי עמוק את תפילי אותו ואת אבא שלו בקרוב." הוא לחש אל אוזני נשמתי עמוק.
"אני אחסל אותך בן זונה ואת המשפחה הארורה שלך." לחשתי בשקט.
"וקאט!"
"סיימנו את הפרק להיום מחר נמשיך עם הסצנה שהיינו אמורים להמשיך מחר." נשמתי עמוק הלכתי להחליף בגדים לבשתי את מה שלבשתי בבוקר לקחתי את התיק שלי ויצאתי השעה היתה ארבע.
יצאתי החוצה נשמתי עמוק דרך אפי והתחלתי ללכת עד שהרגשתי יד עוצרת אותי הרמתי את ראשי באדישות ראיתי אותו עומד מולי.
"אנחנו צריכים לדבר," הוא אמר בקול רציני.
"אין לנו על מה לדבר תעזוב אותי לנפשי הכל בנינו נגמר." אמרתי לו והמשכתי ללכת הוא עצר אותי שוב נוגע בפניי.
"אני אוהב אותך לינה." הוא אמר לי בקול חם ואוהב.
"אלירן תעזוב אותי לנפשי אני לא אוהבת אותך אני שונאת אותך זה נגמר כל מה שקורה על הסט זה רק סדרה אנחנו מתגרשים." אמרתי לו בקול קר לו מביטה בעיניו היפות לא רציתי לראות מה עובר עליהן אני לא רוצה להיפגע.
"לינה אני מתחנן תחזרי אני אוהב אותך בכל ליבי בכל נפשי." הוא אמר מחזיק בי קרוב אליו.
"זה נגמר אלירן תשכח ממני." אמרתי משתחררת ממנו והולכת הלכתי מהר לא מיהרתי לחזור הביתה. טיילתי על החוף נותנת לכמה דמעות להימלט מעיניי הוא לא מבין איך הוא מכאיב לי כשהוא אומר את זה ולא מרגיש. אני רק בובה בשבילו שהוא יוכל לשחק בה אני חייבת לשכוח אותו. נשמתי עמוק וחזרתי הביתה המפתח היה על הדלת צלצלתי רז פתח לי בחיוך.
"איך היה בצילומים אחות קטנה?" הוא שאל בחיוך.
"מצויין." אמרתי לו בחיוך מביטה בעיניו היפות הוא נראה מאושר.
"תנחשי מה אני הולך להיות גם שחקן וגם דוגמן." הוא אמר לי בחיוך ענק.
"כן שמעתי אתה הולך לשחק איתי בסדרה את החבר של אלירן ואת החבר של חברה שלי מירנדה." אמרתי לו בחיוך שמחתי שהוא איתי יהיה רז נותן לי תמיד ביטחון.
התיישבתי לצידו על הספה בחיוך.
"מירנדה? אה את מתכוונת לבלונדינית היפה הזו? היא חברה שלך? את יכולה לסדר לי אותה?" הוא שאל בהתרגשות צחחקתי נותנת לו מכה קטנה בראש.
"היי אל תהרוס לי מערכת יחסים עם חברה טובה." אמרתי לו עצבנית הוא צחקק.
"נראה כבר בלונדי." הוא אמר מחבק אותי חזק צחקקתי.
"אתה רעב?" שאלתי אותו בחיוך קמה.
"עזבי אותך מלבשל בואי נלך למסעדה לחגוג את זה." הוא אמר מחבק אותי.
"אז יאללה למה אתה מחכה בוא נלך לחגוג." אמרתי תופסת בידו הזמנו מונית ונסענו למסעדה איטלקית. הוא הזמין שמפנייה ופתח אותה בחיוך והזמנו ספגטי עם רוטב.
"לחיי החיים החדשים שלנו בסדרה." הוא אמר לי בחיוך גדול.
"לחיים." אמרתי אחרי שהוא מזג לי גם והכתי קלות בכוס שלו שתינו אכלנו מחייכים.
"תגיד יא דוגמן אפשר חתימה?" שאלתי צוחקת.
"לך מותר הכל אחות קטנה." הוא אמר צחקקתי כשהוא אמר זאת.
"אז מחר אנחנו ביחד בצילומים ילדונת." הוא אמר צובט לי את הלחי.
"רז! זה כאב." אמרתי בכאב ובפרצוף חמוד הוא צחקק.
"את חמודה כשאת עושה פרצוף כזה." הוא אמר בחיוך מצחקק.
"מתי כבר תתבגרי אחות קטנה את לא תוכלי לנצח להיות ילדה קטנה." הוא אמר בחיוך.
"אני התבגר רק עם תתמוך בי תמיד אח גדול." אמרתי צוחקת כשסיימנו לאכול שילמנו ויצאנו הולכים הביתה כל הדרך צחקנו נזכרים במה שעשינו בארץ.
"אלה היו ימים את רוצה לחזור הביתה?" הוא שאל אותי.
"כן, אני רוצה לחזור מאוד אבל אני מפחדת שאבא ואמא לא ישמחו לראות אותי עוד אחרי שהתגרש." אמרתי לו הוא הביט בי בעצב וחיבק אותי.
"אל תדאגי הם יבינו אם הם לא יעזרו לך אני אהיה איתך תמיד אתמוך בך ויהיה איתך כמו עכשיו אחות קטנה שלי." הוא אמר מלטף את שיערי חיבקתי אותו.
"אני בטוחה בכך תודה לך רז בלעדיך לא הייתי יודעת איך ממש להתמודד." אמרתי לו מביטה בעיניו הוא חייך חיוך יפה זוהר.
"את יודעת שאני חייב לך את אחותי ואת האוצר שלי ואם מישהו יעז לפגוע בך אני מבטיח לך הוא לא יצא מזה בשלום אני אחסל אותו." הוא אמר לי צחקקתי מהמילים שלו.
"תודה לך אין עליך רז אתה האח הכי מושלם והכי מדהים שקיים." אמרתי בחיוך הגענו הביתה נתתי לו נשיקה קטנה בלחי והלכתי לישון. הרגשתי תחושת ביטחון כשרז פה הוא החזיר לי את התקווה שאני אוכל להתמודד עם אלירן עם ההורים ועם הכל.

המשך יבוא…