המחלץ… פרק שלישי

הערב כבר מתחיל לרדת, ונהיה קריר, דיינה ואני עדיין בחוץ, בגינה, מתנדנדות, מעלות זיכרונות, אני עוד מחזיקה ביד את התמונה של דין ולוק, מנסה להיזכר באותו יום גשום, יום אפור.
את לוק אני זוכרת מאירועים משפחתיים, בחור גבוה, מרשים, אבל לצערי אני זוכרת שגם לא יצא לנו להיפגש הרבה, פשוט היה נראה שתמיד כשבאתי לביקור הוא לא היה נמצא, אבל הנוכחות שלו הייתה מורגשת, בכל פינה בבית, בשיחות שלהם, באהבה הרבה שהם הרעיפו עליו, ועל האחיות שלו.

דיינה וג'וש התייחסו לדין כאל בן שני שלהם, אבל לאחר ההלוויה הוא התרחק מהם, היה לו קשה מדי, והם ניסו למשוך אותו בחזרה אליהם, אבל, היה נראה שקשה להם, קשה עד בלתי אפשרי, עד שבסופו של דבר הקשר ביניהם נותק.
אני הייתי החוליה המקשרת, אבל לא עבר זמן רב עד שגם אני לא יכולתי לשאת את הכאב, את הקושי שלהם, של שלושתם.

שתינו נכנסות לבית, דיינה אורזת לי כמה מאפים שאקח לבית, אני מנסה למחות, אבל יודעת בסתר שהיא לא תוותר לי, ג'וש מגיע כדי להיפרד ממני ודיינה מלווה אותי לכניסה, כשאנחנו מגיעות לדלת, דיינה מחבקת אותי ואומרת "אל תדאגי לדין, הוא יחזור, הוא יחזור כדי להיות איתך" , "היא יודעת" אני חושבת לעצמי, "היא יודעת שהוא נסע", "תבואי לבקר אותנו לעיתים יותר קרובות אלכסה" היא נוזפת בי, ואני צוחקת קלילות, "אני באמת צריכה לבקר יותר, בכל פעם שאני יוצאת מכאן אני מתמלאת בגעגועים" אני מחבקת את דיינה ומתקשה להיפרד, אני מתקדמת לכיוון הרכב ודיינה מנופפת לי מהכניסה, וכשהיא רואה שאני נכנסת לרכב היא סוגרת את דלת הכניסה בשקט, אני מניעה את הרכב מתחילה לנסוע חזרה לכיוון הדירה שלי.

אני נכנסת לדירה ומניחה את התיק, לרגע אני מחפשת את הנייד, אני רואה שתי שיחות שלא נענו, אחת משרון, ואחת מדין, הלב שלי מחסיר פעימה, "פספסתי את השיחה של דין" אני חושבת בכאב, אני רואה סימן של הודעה קולית, הוא השאיר הודעה, אני מחייגת למשיבון הקולי ושומעת את הקול שלו, "אלכס, אנחנו עוד מעט ממריאים, סביר להניח שלא תהיה לי קליטה באזור, מבטיח ליצור קשר כשיתאפשר לנו, אני כבר מתגעגע אלייך", "אני מתגעגעת יותר" אני עונה לעצמי, "אני מתגעגעת יותר", ולוחצת על הכפתור לשמירת ההודעה.

שרון מתקשרת שוב, אני עונה לה מיד, "אלכס!! אני מחפשת אותך כל היום" היא נאנחת לי בטלפון, "נסעתי לבקר את החברים של ההורים שלי" אני עונה לה, "אבל עכשיו אני בבית", "יופי, תתארגני בקלילות אני באה לאסוף אותך, נצא למסעדה או בית קפה", אני מאשרת לה ומרוצה מהסחת הדעת ששרון תספק לי לשעות הקרובות.
בזריזות אני מחליפה בגדים, אחרי רבע שעה אני מציצה בנייד ורואה הודעה משרון, "ממתינה לך למטה, בואי מהר" אני קוראת את ההודעה ומחייכת, שרון בהחלט טיפוס דרמתי, אני יוצאת מהדירה ומתקדמת לכיוון החניה.

בחוץ, שרון ממתינה לי ברכב הפיז'ו החדש שלה, אני נכנסת לרכב והיא מחבקת אותי, "שמעתי בחדשות, וחשבתי שאולי תהיי זקוקה לחברה קרובה" היא אומרת, "אבל תבטיחי לא לבכות לי אלכס, ברגע שאני רואה דמעה אחת קטנה אני לוקחת את התיק ובורחת ממך" היא אומרת לי וצוחקת, אני לא יכולה להחזיק את עצמי וצוחקת יחד איתה, הפיז'ו משמיעה קול נהימה ושתינו נוסעות ומשתלבות בזריזות בתנועה העמוסה בשעות אלו.

אנחנו עוצרות ליד בית קפה קטן, ומחפשות חניה ולשמחתנו מוצאות במהרה, שתינו יוצאות מהרכב ומתקדמות מחובקות לכיוון בית הקפה, אנחנו מתיישבות בשולחן הפינתי, רחוק ממסכי הטלוויזיה, המלצר מביא לנו תפריטים, אני לא רעבה שכן אכלתי קודם לכן אצל הזוג לונדון, אבל נראה ששרון רעבה מכיוון שהיא מזמינה מספר מנות, "התקופה הזאת של בחינות הסמסטר גורמות לי לרצות לאכול כל מה שאני רואה" היא מספקת לי הסבר, ואני חושבת לעצמי, "ממתי שרון מספקת הסברים?", אני צוחקת ומבטיחה לה שלא אגנוב לה מהאוכל, גם אם היא תתחנן, והיא צוחקת.
כשהמלצר מפנה את הכלים ומגיש לנו קפה, אנחנו מזמינות קינוח משותף, אנחנו שקועות בשיחה שלנו כשלפתע הצלצול של הנייד שלי קוטע את השיחה שלנו, אני מניחה את הקפה ומוציאה את הנייד מהתיק, אני מזהה את המספר של דין והלב שלי מתחיל לפעום חזק.

"הלו", אני עונה, "אלכס", אני שומעת את הקול העמוק של דין, ברקע אני שומעת רעש של מכונות, של צפצופים, אני בקושי מצליחה לשמוע את דין, אני מסמנת לשרון שאני יוצאת החוצה לרחוב לנסות לשמוע את דין יותר בבהירות, היא מהנהנת לי, "אלכס?" את שומעת אותי?", "כן, דין, אני שומעת אותך בקושי", "אלכס", הוא אומר, "נחתנו", "מעכשיו אנחנו מתקדמים ברגל, לא תהיה לי תקשורת סלולארית בזמן הקרוב", אני מחזיקה את הנייד ומתיישבת על המדרכה הקרירה, מנסה לעבד את המידע, מנסה להישמע שקולה, דין לא צריך שאהיה מפוחדת, אני לא יכולה להראות לו שאני מפחדת.

"דין?" אני אומרת, "כן אלכס שלי", "תשמור על עצמך", "תבטיח לי שאתה תשמור על עצמך" אני מבקשת ממנו.
"אני מבטיח אלכס", "אני מבטיח לך".