זה לא קורה לי פרק 57

אני אוהב לעצבן את אליאנה, אין היא החיים שלי!!
איפה המפתחות שלי?! מי הזיז אותם….
"אמא איפה המפתחות של המכונית שלי?" שאלתי
"לא יודעת תבדוק אולי ליה לקחה את זה" אמרה אמא והקלידה במחשב נייד
מצאתי סוף סוף!
"לאן אתה הולך ?" שאלה אמא
"לאליאנה" אמרתי ובאתי לצאת מהבית
"תהנה, אתם חוזרים לכאן או שאתם נשארים אצלה?" שאלה
"לא יודע נראה.. יש לי מפתח" ויצאתי
יצאתי מהאוטו ודפקתי בדלת
אליאנה פתחה את הדלת היא היתה לבושה בגינס ארוך בצבע כחול רויאל ולבשה חולצה של פיג'מה לבנה עם ציור של כבשה ניקי שמניקי מה שזה לא יהיה, ונעליי בית בצבע תכלת עם פרווה
"הזמנת רהיטים?" שאלתי ונישקתי את שפתייה החמימות
"לא.. הזמנתי מישהו חתיך ראית אותו במקרה?" שאלה
"לא.. ואני מחפש את חברה שלי ראית אותה?" שאלתי
"לא, אבל אני כאן " אמרה ומשכה בחולצתי שאני אכנס לבית שלה
"אולי תבואי אלי בכל זאת?" שאלתי
"אבל רק באת אליי" אמרה
"אז אחרי זה את באה אליי" אמרתי והחזקתי בפנייה ונישקתי אותה
"א..אב..אבל אני עם.. עם פיג'מה" אמרה בין נשיקה לנשיקה
"אז מה, ככה תישני אצלי" אמרתי
"לא בא לי.. אני רוצה לישון בבית" אמרה והסתכלה על הטלויזיה
"איך שבא לך" אמרתי והסתכלתי על הטלויזיה שבסלון,
"אני מרגישה לא טוב" אמרה אליאנה
"מה יש לך?" שאלתי והיא כבר קמה מהספה ושתתה כדור
"כואב לי הראש" אמרה והתיישבה לידי
"הכל יהיה בסדר" אמרתי ונשקתי לראשה
"בוא נראה סרט" אמרתי
"אמממ אוקי מלתעות?" שאלתי
"על מה זה?זה לא מפחיד נכון?" שאלה
"זה על חיות בים" אמרתי ושמתי בטלויזיה
התחלנו לראות היא נבהלה וכל שנייה עצמה את עינייה
"את מפחדת?" שאלתי וחיבקתי אותה
"מאוד" אמרה והסתכלה על הרצפה
"זה עוד מעט נגמר" אמרתי וליטפתי את פנייה
אליאנה נשענה עם פניה על החזה שלי, רגלייה נכרכו סביב רגליי, ידידה התלפפו ועטפו את בטני
אליאנה פיהקה והמשיכה לחבק אותי, הסתכלתי על אליאנה, עינייה נעצמו ,המשכתי בסרט, אליאנה שקעה בשינה עליי, היא כזאת מלאך,
החזקתי אותה בשתיי ידיי והרמתי אותה לחדר שלה, נשכבתי לידה ונרדמתי, היום הזה מעייף, מחר לימודים צריך לקום לבית ספר.
"בוקר טוב מתוקים" אמרה אמא של אליאנה והעירה אותנו, הערתי את אליאנה ואמא שלה יצאה מהחדר.
"פאדיחה אתמול נרדמתי?" שאלה אליאנה
"זה בסדר אל תדאגי" אמרתי והרמתי אותה ממצב שכיבה לישיבה
קמנו צחצחנו שיניים אכלנו התלבשנו ונסענו לבית ספר, ראינו את כולם , נכנסנו לשיעור הראשון