חברה של כוכב – פרק 19

התחלתי ללכת לכיוון שג'סטין רץ אליו קודם לכן, לכיוון החצר האחורית והנטושה של המלון.
בחצר הזו היו צמחים גבוהים, עצים, פרחים נבולים… בקיצור – חצר לא מטופחת.
היה שקט, צעדתי עוד כמה צעדים פנימה, ואז שמעתי קול חלש.
התקרבתי בשקט, בשקט.
"אני מבין אבל… את מסתכלת רק על הצד שלך…" נשמע קולו המוכר של ג'סטין.
התקרבתי אליו, בזווית כזו שאני יכולתי לראות אותו אך הוא לא יכל לראות אותי.
הוא דיבר בטלפון, כנראה עם אימו.
"טוב, בסדר… אמא, תפסיקי… אני לא לוקח את זה קשה!… נכון, צודקת… טוב, ביי." הוא אמר וניתק.
לאחר מכן שילב את ידיו על ברכיו וקירב את ראשו.
כך הוא ישב, ולא הוציא מילה מפיו.
התקרבתי אליו, "ג'סטין…" מלמלתי בעודי מתיישבת לידו ומחבקת אותו.
"נלה, בבקשה, לא…" הוא אמר בשקט.
התנתקתי מהחיבוק, "למה?" שאלתי אותו.
הוא הרים את ראשו, "כי אני מרגיש ממש צבוע כלפיך, אני לא אוהב את ההרגשה…" לחש.
"צבוע?" תהיתי.
"כן, לא סיפרתי לך את זה שאני לא סובל את העובדה שלאימא שלי יש חבר, שלא סיפרתי לך את הסיבה האמיתית שבגללה אני לא רוצה שהם יתחתנו…" הוא הסביר.
"זה לא נקרא להיות צבוע…" אמרתי לו.
"זה כן נקרא," הוא אמר ויישר אחת מרגליו, "את שיתפת אותי בכל דבר, ואני מרגיש שאין בנינו הדדיות…".
"ג'ס, זה לא קשור, יש דברים שאולי לפעמים כדאי להשאיר בלב, אני מרגישה קצת יותר 'פתוחה' בחברתך, וזה בסדר.
ואם אתה לא מרגיש כל כך 'פתוח' איתי זה גם בסדר…" הסברתי.
"זה לא שאני לא מרגיש 'פתוח' בחברתך, זה פשוט ש… אני מפחד שתחשבי עליי דברים שאני לא רוצה שתחשבי עליי…" הוא אמר.
"ג'סטין, יש משהו שאתה צריך לדעת… לא משנה מה תבחר, כל עוד לא נכנסים לכלא על זה, אני לצידך." אמרתי לו מחבקת אותו שוב, הוא החזיר לי בחיבוק.
"מאז שהם התחילו להיות חברים, ולגור ביחד, אנדרלה לא עזבה אותי לרגע, היא עדיין משוכנעת שאני והיא סוג של חברים… חוץ מזה, לאונרד (החבר של אמא שלו) תפס עליי פיקוד, הוא התחיל לומר לי מה לעשות, או לפחות רמז לאימי להגיד לי מה לעשות… אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות.
לא רק זה, גם ידעתי שברגע שהם יתחתנו, אמא כבר לא תתייחס אליי כמו בעבר, אני מניח שאני עומד להתגעגע ל: 'תתעורר, בחור צעיר!', ו- 'ככה אתה מתחיל עם בחורות?', ואפילו ה- 'אתה מקורקע – בחור צעיר!'… היחסים בנינו עומדים להשתנות, אני פשוט יודע." הוא אמר בעודו נשען על העץ שלידו ישבנו.
"להשתנות למשהו כמו מה?" שאלתי אותו.
הוא חשב מעט, "למרות שלפעמים היא קשוחה איתי, זה כי היא מפחדת שבגלל שאני כוכב אז אני אתחיל לחשוב שמותר לי הכל, עכשיו הם לא יתנו לי לצאת הרבה לבלות, כי את הכסף שאני מרוויח הם יבזבזו על יציאות ביניהם.
גם הדמות של 'אמא' היא שונה מהדמות של 'אבא', אמא יותר רכה, עכשיו שגם האב נכנס לחינוך שלי, הוא לא יפסיק לצעוק עליי, ואמא תהיה לטובתו – כי היא אוהבת אותו, היא תתחיל לאהוב אותו הרבה יותר ממה שהיא אוהבת אותי.
לא רק זה… אני בטוח שהם יולידו איזה תינוק, ואז הם לגמרי ישכחו ממני…" הוא סיפר לי.
לא ידעתי איך להגיב על זה, "ג'ס, אני אוהבת אותך הכי שבעולם, ואני בטוחה שכך גם אמא שלך, היא תמיד תהיה גאה בך, כי בלעדיך, היא הייתה בודדה, במצב כלכלי נחות…" אמרתי לו, הוא הסתכל עליי, "אולי בלעדי ההורים שלי לא היו נפרדים." הוא אמר מזיל דמעה.
"יואו, ג'סטין, אני מצטערת, לא התכוונתי שתפרש את זה ככה…" אמרתי לו.
"אני יודע שלא התכוונת, נלה, את יודעת? אני ממש שמח שיש לי אותך…" הוא אמר לי.
"ג'סי…" אמרתי לו מחייכת.
"ועוד משהו? אני מבטיח שאני לעולם לא אעלים ממך משהו נוסף, אגיד לך הכל." הוא אמר.
"גם אני אומר לך הכל, ג'סטין, אתה האדם הכי חשוב לי…" אמרתי לו.
קמנו ויצאנו מן המקום מחובקים.
אפילו על פניו של ג'סטין עלה חיוך קל.
"מה קרה?…" שאל דן כשראה אותנו.
"כשנהיה לבד, ולא בפורום של כל כך הרבה אנשים, אני אספר לך." אמר ג'סטין.
דן הסכים, "אני חייב לראות כמה קראט הטבעת שהוא נתן לה…" אמר ג'סטין לפתע.
אני ודן הסתכלנו זה על זה וחייכנו, שיהיה.
הוא נכנס לחדרו, כעבור שתי דקות יצא, "קמצן…" מלמל.
"כמה קראט?" שאלתי מחייכת, "לא הרבה, 20 קראט…" אמר ג'סטין בשקט.
"אם זה קצת אז מה זה הרבה?" אמר דן מופתע.
ג'ס חייך את החיוך הזה שמבשר: "אתה לא רוצה לדעת…".