חיוך קטן

אני עוברת לידו, הוא יושב מול הטלוייזיה ומצקצק, מעלה לי חיוך קטן.
התקדמתי לכיוון החצר, שתי ידיי אוחזות בחוזקה את כוס הקפה הרותח שהכין לי כמה דקות לפני שקמתי. ריח הקפה מתערבב עם ריח הגשם שעדיין נותר מאמש. התיישבתי על ספסל הנדנדה החדש, גופי קופא אבל ידיי מתחממות מכוס הקפה החם. עצמתי את עיניי, מקשיבה לדו שיח של שני הציפורים, הן נשמעו כאילו הן כועסות מי אוהבת יותר, זה הצחיק אותי, זה העלה לי חיוך קטן בעוד עיניי עצומות.
אהבתי את ריח הקפה, אהבתי את הרוגע הזה אבל יותר מכל אהבתי לשמוע את שירת הציפורים. קולות החדשות חדרו את החלון השקוף, לא בבירור אבל עדיין יכלתי לשמוע את אחד מהמנחים כועס על מצב המדינה. הוא העלה לי חיוך קטן.
לגמתי מכוס הקפה הפושר, הוא היה בדיוק כמו שאני אוהבת והידיעה הזאת שהוא מכיר אותי גם בפרטים הקטנים האלה העלתה לי חיוך, קטן אבל חיוך.
פתחתי את עיניי באיטיות, מכוניות חלפו אל מול עיניי, עוברות במהירות, ואני תוהה, לאן הן ממהרות כל כך? הן לא יכולות להנות מבוקר שמשי שכזה ולחייך חיוך קטן ללא סיבה גדולה.
חייכתי מהמחשבה הזאת. הנחתי את כוס הקפה הריקה לצידי על הספסל.
הבטתי בשמיים, הכחולים והנקיים מכל ענן. חיוך קטן עלה על פניי והפעם אין סיבה.
יד גדולה וחמה ליטפה את ראשי, מעלה לי חיוך קטן. הוא התיישב ליידי, על הספסל המתנדנד, מביט בי עם עיניו הכחולות שהיו הרבה יותר יפות מהשמיים.
הוא ליטף את פניי, צמרמורת נעימה עברה בי, מעלה לי חיוך קטן.
הוא נשק לשפתיי בעדינות נעימה ומתוקה, הפעם מעלה על פניי חיוך ענק.