חיים מתסכלים- פרק 2

"אחותי שומרת על הילדה היום, היא תלך איתה לגן גם." הוא אמר וקירב אותי אליו, הליכה קטנה נוצרה המכנס והוא חיכך אותה בי. למרות הכאב והפחד אהבתי את זה, גנחתי חלושות והתנתקתי לאחר שנייה, חזרתי לעיסוקיי בסלט הבוקר שלי, אני שומרת על המשקל.
"אני צריך אותך, טיפה, אני מתחנן." הוא אמר מעט, עדיין קשה לי, לקרוא בשמו או לחשוב על שמו.
"לא עכשיו." אמרתי והמשכתי בקילוף המלפפון.
"את יודעת שזה יותר מרשה נכון, זה קפיצות, צעקות, הרמות, זה בריא." אמר ונישק את צווארי. הבליטה גדלה יותר ויותר עד שנכנעתי.
הסתובבתי במהירות ונישקתי אותו, זה היה חסר לי.
הוא הניח את ידיו על ירכיי והרים אותי על השיש השחור, כשהוא מנשק את צווארי ומנסה לפתוח את הכפתור הקטן ביותר שיש בחולצת פיגמה שלי.
"אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו." פלטתי בגניחה קטנה שחירמנה אותו יותר, ידעתי זאת בכך שניסה לחדור אליי בעודינו בבגדים.
"אני חייב אותך טיפה, בכל מקום, על השולחן, על הספה, כיסא, ריצפה, רק תגידי." אמר וקרא את החולצה והכפתור מעליי.
"חיה, בהמה!" אמרתי בצחקוק, הוא עצר את נשיקותיו על צווארי והביט בי. "צחקת בזכותי?" הוא שאל בחייך מעט, החיוך שעל פניי עוד יותר והנהנתי לאט בראשי.
"אני נשבע לך שהפעם אני יותר מאושר מכל פעם אחרת, כי אני יודעת שזה סיכוי שתסלחי לי, שנייה יחד כמו משפחה אמיתית אהובתי." הוא אמר ונישק את פי בפראות, דחפתי אותו ממני והבטתי בו בכעס.
ירדתי מהשיש ופשטתי את חולצתי הקרועה.
"אני בחיים לא אשכח את הכאב, הסבל שעברתי באותו לילה באשמתך, את המילים הכואבות שחדרו לי ללב בגללך, שבאמת אחרי חודש כמו פחדן וחזרת כי איימתי למות, אתה אוהב אותי כי אתה מכור לזה, לא בגלל מי שאני. אני ילדה קטנה שמאוהבת אל תאשים אותי. כי למרות הכל אני עדיין אוהבת אותך בכל ליבי אבל שונאת אותך בכל גופי." אמרתי וזרקתי עליו את חולצתי.
עליתי למעלה לחדר ונעצרתי מול המראה. אני רזה, מאוד אפילו, בעלת עיניים חומות ושיער שחור פחם, אני ררגילה, אני כמו כולם אבל שון תמיד אמר שאני מיוחדת, שאני שונה.
אני אוהבת אותו, אני שונאת אותו. זרקתי לכיווני מבט מזלזל והתקדמתי לחדר.
נעלתי את הדלת והתיישבתי על הריצפה, גררתי את ידיי לכיוון חזי ובכיתי, שוב. התגאתי בעצמי, אמרתי לא, עצרתי את זה שוב.
מחיתי את דמעותיי ונעמדתי, התרשמתי לשידה הקטנה שלי והוצאתי משם תמונה, תמונה שלי ושלו, שלי ושל שון, לפני שנכנסתי בגללו להריון.
המסגרת הלבנה המקושטת בלבבות ומאחורה כתוב 'אהבת חיי, הלב שלי שייך לך תמיד. באהבה שון.' משפט רומנטי וקיטשי אבל בשבילי זה משפט שמוכיח כמה שזה שקר, כמה שהחיים שלי הם שקר.