חיי נצח-פרק 1-שוב?!-חלק 2

כשהגעתי התנשפתי בכבדות והבטתי לעבר המסדרון.
טוב אז בינתיים תכירו אותי.
קוראים לי ארנלה.
אני לומדת בכיתה ט'.
כפי שהבנתם החברה הכי טובה שלי היא ליהי.
אנחנו חברות כבר מכיתה א' ומספרות אחת לשנייה הכל.
לא אכפת לנו שאנחנו הכי לא מקובלות אנחנו נהנות להיות ביחד ואף אחד יותר לא מעניין אותנו.
תומר הוא הכי מקובל בשכבה והוא מדבר רק עם המקובלים והמקובלות.
לפי מה שאני יודעת הוא נפרד מהחברה שלו הקודמת מסיבה כלשהי והוא לבד בזמן האחרון ורק עם החברים שלו ומתעסק בכדורגל.
טוב מספיק כבר לקשקש! ראיתי את תומר מסוף המסדרון והייתי מוכנה.
הם נעצרו רגע בכניסה למגרש הכדורסל ושם תומר הסביר להם משהו, הביט לעבר התאים וראה שאני פה ואמר להם עוד משהו והם נפרדו.
הבטתי עליו עד שהגיע לתאים והוא שם לב שהבטתי עליו כל הזמן הזה.
"היי" אמר והתחיל לסובב את המנעול.
"אני פה…כמו שביקשת" אמרתי.
"כן…רציתי שתצטרפי השנה למועצת התלמידים" אמר במהירות.
"ומי יבחר בי?…." שאלתי בחשש ופחדתי שאני אכסס ציפורניים והוא לא יאהב את זה.
"אני…רציתי לשאול אותך אם את רוצה" אמר ופתח את התא שלו.
"אנ..אני..אני אחשוב על זה ואתן לך תשובה!" גימגמתי.
מה אני מגמגמת?!,זה הילד הכי מקובל בכל השכבה ומה אני עושה?!,בושות לעצמי!.
"טוב…אז עד השיעור הבא?" שאל.
"כן!" אמרתי וחייכתי חיוך מטומטם.
מה אני עושה?! אני לא אספיק לחשוב על זה עד השיעור הבא!! זה עוד דקה!!.
רציתי להגיד "רגע אולי באמצע השיעור?" אבל הוא כבר נעלם מעיניי.
הסתובבתי והתחלתי לחשוב על זה ופניתי לכיתה,הצלצול ליווה אותי.
הייתי שקטה עד הכיתה עד שהגעתי לתא שלי וליהי הפתיעה אותי שם.
"בווווווווו!!!!!!!!" קראה וחייכה אליי.
"אנחנו לא בגן חובה להגיד בווו!!" אמרתי לה וסובבתי את המנעול למספר 25.
"אה..כן נכון,איך היה עם תומר?!" שאלה בהתרגשות.
לא שמתי לב אליה, לקחתי את הדברים שהייתי צריכה מהתא והתרחקתי משם לכיתה.
ליהי מופתעת רצה אחריי ושאלה את אותה השאלה אך לא עניתי לה.
ליהי עצרה אותי לפני שנכנסתי לכיתה.
"מה היה?!,ספרי לי!" קראה.
"אחרי הלימודים" עניתי בקצרה והזזתי אותה מדרכי ונכנסתי לכיתה.
היא נכנסה והביטה עליי והתיישבה בקצה השני של הכיתה.
הבטתי בה ולא יכולתי להביט בה עוד והסתובבתי במהירות לעבר המורה.
מה קרה ארנלה?, אני באמת חייבת לדעת.
ספרי לי.
ליהי
הרגע קיבלתי את זה מליהי והיססתי:מה לענות לה?,לספר לה את האמת או לשקר?.
רגע!,אם כבר מדברים על לשקר או להגיד את האמת אז…אני אמורה לתת עכשיו תשובה לתומר!.
אמרתי לך אחרי הלימודים
שלחתי לה.
ואז קיבלתי הודעה מתומר:
היי…חשבת על זה? אני ממש מצטער אם אני מפריע לך להתרכז אבל זה באמת חשוב
תומר
כיססתי את הציפורניים שלי במהירות.
אני כל השנים האלה מתה להיות במועצת התלמידים ועוד עם תומר!
אבל הסכמתי עם ליהי שאנחנו לא נהיה קשורות למועצת התלמידים!
אני לא יכולה לעשות לה את זה….
תקשיבי!,אני מוכנה להקשיב לכל דבר
ליהי שלחה לי בפתאומיות.
החלטתי לסיים קודם עם ליהי ואז לדבר עם תומר.
תקשיבי…תומר הציע לי להצטרף למועצה.
כתבתי בקצרה ושלחתי במהירות לליהי.
כשהיא קראה את הפתק היא הביטה עליי במבט לא מובן והתחילה לכתוב מיד.
קיבלתי את הפתק כעבור עשר דקות.
לפני שקראתי הבטתי בה והיא חייכה אליי.
אלוהים אדירים! איך היא שמחה?!
יואו! זה מדהים!! סוף סוף נהיה בין המקובלים והמקובלות! זאת הזדמנות גדולה!תעני לו בכן ובגדול!!!!!טוב לא ציפיתי לתשובה כזו.
טוב בסדר…
שלחתי לה בחזרה ומיד פניתי להודעה לתומר.
היי תומר!
חשבתי על זה כן….
ואני מסכימה…
ארנלה
שלחתי את הפתק במהירות ובהיסוס.
הצלצול צילצל ולפני שתומר יצא הוא קרץ לי ויצא.
אלוהים אדירים!!!!
תומר קרץ לי.
חכו עד שאני אספר את זה לליהי.
סוף יום הלימודים הגיע ושתינו יצאנו משטח בית הספר והתקדמנו לעבר תחנת האוטובוס.
"רצית לספר משהו…ספרי כבר!! אני מחכה ארבע שעות!!" אמרה ליהי.
"טוב זה לא משהו כזה מיוחד..הוא קרץ לי!" קראתי בהתרגשות.
"מזל טוב אחותי!" קראה ליהי.
הגענו לתחנת האוטובוס ושם ביקשתי מליהי שתחכה שניה ואקנה לשתינו גלידה.
כשנכנסתי למכולת ראיתי את תומר קונה משהו ומבקש לארוז והמוכר מהנהן לו ואורז מיד.
מה אפשר לארוז פה? ועוד במכולת?.
נכנסתי כאילו לא ראיתי דבר ותומר הבחין בי מיד וביקש מהמוכר משהו.
"אוה היי ארנלה!" קרא.
"היי" קראתי לו בחזרה.
"מה את עושה פה?" שאל.
"קונה גלידה לי ולליהי" עניתי והוספתי "ואתה?"
"קונה גם גלידה" חייך.
לא האמנתי לו, ראיתי שהוא הסתיר משהו ממני,מה זה?
קניתי את הגלידה וחזרתי לתחנה.
"תעצמי עיניים" אמרתי לה.
"טוב…" אמרה.
היא עצמה את העיניים,פתחתי את הגלידה ונתתי לה ללקק.
"איזה טעם זה?" שאלתי.
"שוקו-וניל!" קראה ופתחה את עינייה וחטפה ממני את הגלידה.
"נכון!" אמרתי בשמחה.
הסתובבתי לעבר המכולת סתם בשיעמום וראיתי את תומר מביט עלינו ובידו הייתה שקית גדולה עם משהו גדול ארוז בפנים.
כשיצאנו מהאוטובוס הלכנו בשתיקה לבית וליהי הביטה בי לפני שנפרדנו ושאלה "את מחבבת את תומר?" שאלה.