ivroy
מצטערת שהפרק קצר, פעם הבאה אני אעשה פרק ארוך מאד, כפיצוי :) תגיבו...[[;

חלומות שנפצתי (פרק 3)

ivroy 30/01/2015 894 צפיות 5 תגובות
מצטערת שהפרק קצר, פעם הבאה אני אעשה פרק ארוך מאד, כפיצוי :) תגיבו...[[;

"את באה היום למסיבה, נכון?" שאל דניאל.
"זה הדבר החשוב מאד שרצית להגיד לי?" שאלה איב בלגלוג.
"קודם תעני לי," דניאל התעלם מן ההתנהגות של איב. הוא נראה, בפעם הראשונה, רציני ודרוך.
"אני באה. עכשיו אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה פה?!" ענתה איב אחרי רגע של מחשבה. כבר לא היה אכפת לה מאביה והיא כבר לא חשבה על מה שהוא יעשה לה אחרי זה. הוא תמיד כועס, במילא, גם אם היא לא עושה כלום, אז מה יש לה להפסיד?
"ההורים של לורן גילו שהיא עושה את המסיבה, והם גילו שזאת לא סתם מסיבה. היא מרותקת לחודש. המסיבה תתקיים אצל בריאן, אבל לורן לא תהיה." ספר דניאל.
"אה, הבנתי – ואתה מודאג בגלל שהיא לא תבוא ולא תהיה לך הזדמנות להרשים אותה ולהיות איתה לבד?" גיחכה איב.
"נראה לך?! באתי להגיד לך את זה, כי את החברה הכי טובה שלה! ואני ידיד מהצד, שדואג לה בגלל הריתוק…" דניאל ביטל את דבריה של איב. איב הרימה את גבותיה ונענעה בראשה.
"אתה בטוח שאתה דואג לה? כי לי נראה שאתה יותר דואג לזה שהיא לא תהיה ולא יהיה מי שיסתכל עליך וידבר איתך…" אמרה איב. דניאל הניף את ידו בביטול.
"לורן, תמיד אחראית על כל מסיבה. היא זאת שדואגת לכל הארגונים והאוכל והמקום ובלה בלה בלה… ועכשיו אין מי שיעשה את זה, ובריאן הטיל את האחריות עלי." אמר דניאל.
"הו, סוף סוף יצא המרצה מהשק! דניאל סוקר, שקרן שכמותך! באת לפה כדי לבקש ממני לארגן את המסיבה? ולא אמרת את זה עד עכשיו? אתה בזבזת לי זמן יקר! אין מצב שאני מארגנת את המסיבה. אתה יודע שיש לי מספיק צרות לטפל בהם. ביי, נדבר מחר! בהצלחה בארגון המסיבה!" קראה איב בקול מתנשא וטפסה חזרה אל חדרה. דניאל נותר למטה, המום ומבולבל, עדיין לא קולט שעליו לארגן מסיבה שלמה, לבדו.
*********

דניאל ישב על המדרגות של הקומה השנייה בבית הספר וקרא משהו שנראה כמו ספר. איב עמדה בצד והביטה בו בחולמניות. לפתע הוא הרים את מבטו.
"למה את מסתכלת עלי ככה?" דניאל שאל את איב. הוא הסתכל עליה במבט חושד.
"סתם… שמתי לב שהרגע היחיד שבו אתה שותק הוא כשאתה קורא ספר, לא ידעתי שאתה כזה חנון," עקצה איב בלי לענות.
"תגידי את האמת," אמר דניאל. "נו, מה יש לך?" הוסיף אחרי שאיב שתקה.
"אתה באמת רוצה לדעת?" שאלה איב והרימה את מבטה. פניה נהיו רציניים, והיא נראתה קצת לחוצה.
דניאל הנהנן.
"אני… אני לא יודעת מה קרה לי, אבל פתאום אני מרגישה כלפייך רגשות שלא הרגשתי קודם," איב אמרה בשקט והתקרבה אל דניאל. דניאל נראה מופתע, אבל רגע אחרי זה הוא חייך. הוא התקרב אל איב ונשק לה על שפתייה.
"גם אני אוהב אותך," הוא אמר, ואז שתק.
"זה אומר, שאתה שלי," לחשה איב לבסוף, ודניאל הנהן. הוא המשיך לנשק אותה.
"ואת שייכת לי, סוף סוף"

איב התעוררה בבהלה מן החלום. היא התיישבה על מיטתה. היא הזיעה והתנשפה, ונסתה להבין מה חלמה כרגע. היא חלמה על דניאל, היא חלמה שהיא אוהבת אותו. האם זאת האמת? לא, אני לא אוהבת אותו, הוא ידיד טוב שלי, זה הכול, שאלה וענתה לעצמה מיד. מה קורה לה? היא חשבה. משהו קורה לי בזמן האחרון, וזה לא משהו טוב. סכמה איב, ונסתה לחזור לישון. היא לא הצליחה להרדם. לבסוף, אחרי שנכנעה, לקחה את הטלפון הקטן שלה, פתחה את ההודעות והתחילה להקליד.


תגובות (5)

בררר, זה כל כך לא אמין.
כל הסצנה של הנשיקה, אפילו אם זה חלום…חוסר אמינות משווע.
מצטערת, לא אהבתי..העלילה טובה ויש קטעים שהכתיבה טובה, אבל בגדול, זה פשוט לא אמין.

30/01/2015 14:34

תמשיכייייי

30/01/2015 16:28

תמשיכייי

01/02/2015 02:01

אהבתי והרגשתי, אין לך מושג עד כמה זה מדהים! איך את מצליחה להיכנס לדמות הזו הכו מורכבת, "אתה שלי" ואני שלך", זה גם אצלי ככה בלב עמוק, גם אצל אחרים אבל אני חושבת שזה לכול אחד אבל בעיקר מי שחסר לו את זה יותר מי כול אחד אחר הוא יותר משווע לזה, מה איב רוצה בסך הכול? להיות שייכת להיות מוגנת שיהיה לה מישהו שהיא תואהב, ולא רק רע ושנאה, ואבא שבמקום להגן על הבת שלו ולתת לה תחושת שייכות למשפחה הוא זה דווקא שפוגעה ומאיים על הבת שלו וגורם לך לחוש כאילו היא לא יותר מי נטל על המשפחה ו.. שייכת? על זה אין בכלל על מה לדבר, אני עוד פעם ועוד פעם נדהמת איך את מצליחה להיכנס לראש של דמות כו מורכבת, לראש של חברתך, הרי אין לגיטמי יותר מאדם שנחסר ונחסר ממנו אהבה ויותר גרועה הוא חיי במלחמה תמידית עם אלה שאמורים להגן עליו הוריו, אין פלה שאדם כזה ירצה או להשתגע או לחפש בנרות דמות אחרת שתגן עליו ותואהב אותו במקום אלה המולידים שלה שלא עושים את העבודה הזו אלה להפך, וכן אני עדיין חושבת שגם האמא אשמה מאוד כי היא חלשה ולא עושה מה שצריך כדי להגן על הבנות שלה. את תחושת השייכות כולם צריכים כול אנוש! אבל אלה שנולדו לעולם בוא מינקותם מחסירים להם את זה ותוקפים אותם שוברים אותם כמו איב, או שהם ישתגעו כי אדם הוא יצור הצורך האהבה והגנה וחום בעיקר ילד, ואם אין את זה הוא עלול להישתגע, או שהם יחפשו זאת במקומות אחרים, אני חושבת שדניאל הוא בעצם המקום שהתת מודע שלה שואף למצוא בוא בית, בית אמיתי!, עכשיו האם זו אהבה אמיתית, או סוג של אינטרס, לא יודעת כי בכול זאת היא רוצה אותו כדי שימלא לה חוסר, אם ליותר מי זה? אני לא יודעת, אבל אני כול כך מבינה את איב ומזדה איתה, גם אני חולמת על דברים כאלה בלילות על בית חם בלב טוב ודואג ומגן, כנירא שזה גם החברה שלך שעליה כתבת את הסיפור וגם אני וגם איב, ובעצם מה שמחזיק כמונו בשפיות זה התקווה שעוד נגשים את הפנטזיות ההלו, אבל זה לא אומר שהיא צריכה לקפוץ על הנער הראשון שהיא רואה, כי הוא בכלל עלול לשבור לה את הלב והתקווה לטוב להגנה לאהבה, והיא עוד באמת עלולה להישבר ולהרוג את עצמה, בעצם התפלה אם היא לא תעשה זאת, ואני מדברת על מערכת יחסים רצינית לא משהו לתצוגה לחברה, אלה שהוא ידע עליה הכול והיא תדע עליו הכול הוא ידע במה להיזהר איתה ולא להזכיר דברים שלא צריך וידע איזה צרכים בתור אוהב הוא צריך לספק לה והיא אותו דבר, יכול להיות שאולי בתחילה זה באמת יכול להיות אהבה מי אינטרס למלאות את החוסר, אבל אם הם באמת יחשבו כך איך אני ממלא את החסר של השני ולא איך השני ממלא את החסר שלי, אז תיוולד האהבה, ולי אישית יש עוד תקווה אבל אני גם לא מטומטמת ואתן לעצמי לשבור אותה על ידי טעות גורלית, שאולי תהרוג אותי, הכוונה שאם מישהו באמת ישבור לי ת-לב אני לא יודעת אם אצליח לעמוד בכך.. . היה ממש יפה, ואולי אקרא עוד מאט את הפרק הבא

06/02/2015 14:06

אני אהבתי מאוד את כותבת ממש טוב♥
אשמח אם תעקבי אחרי הסיפור שלי "הפתעה".

11/02/2015 17:00
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך