חלומות שנפצתי (פרק 4)
למחרת, קמה איב מאוחר, בגלל שרב הלילה לא ישנה. היא פתחה את החלון הגדול שלה, החליפה בגדים והלכה לחדרה של הולי, לבדוק מה קורה איתה. היא דפקה על הדלת, אבל שום קול לא נשמע.
"הולי?"
"תעזבי אותי," שמעה איב את קולה המוכר של הולי בוקע מעבר לדלת. קולה נשמע קר ואדיש.
"מה קרה?"
"לכי מפה, זאת הפעם האחרונה שאני אומרת לך את זה,"
"קודם תספרי לי מה קרה,"
שתיקה. נראה שהולי חושבת רגע על דבריה של אחותה. איב נראתה מבולבלת. היא עוד לא גלתה שיש גם צד כזה אצל הולי.
"הוא אסר עלי ללכת לדין מחר. הוא אמר לי שאני לא הולכת לאהוב אף אחד עד גיל עשרים. הוא נתן לי סטירות ונעל אותי במכונית עם ריח הסיגריות המגעיל שלוש שעות. אבל זה לא מה שגרם לי להשבר. אני כבר רגילה לדברים האלו. רציתי למות כשהוא לקח אותי לשוק ואמר שאני למכירה. הוא צעק שהוא לא צריך אותי יותר ושהוא לא מבקש הרבה כסף. הוא אמר שאני ממש כמו משרתת ויכולה לעשות את עבודות הבית. כמעט האמנתי שמישהו באמת יקח אותי, אבל אחרי שעתיים שאף אחד לא פנה אל אבא, הוא לקח אותי חזרה הבייתה. זה היה כאילו אני אוויר, בובה על חוטים. הרגשתי שאני חסרת תועלת, ושעדיף שאמות ולא אציק עוד לאף אחד. המעשה של אבא גרם לי לחשוב על עצמי שוב. ולא לטובה. הוא באמת עמד למכור את הבת שלו, ואני חושבת שזה מראה על משהו אצלו ואצלי. זה מראה שאף אחד לא באמת אוהב אותי, וזה מראה שלא באמת אכפת לו ממני." פלטה הולי. היא פתחה את הדלת. גופה רעד ועיניה היו אדומות. איב חבקה אותה.
"אל תדאגי, בסוף נשאר רק את ואני, בלי אף אחד שיפריע לנו, בלי אף אחד שיציק לנו או יאיים עלינו."
אמרה איב.
"ונקיף אותנו בחברים, בחברים שבאמת אוהבים אותנו."
"איפה את?" נשמע קולו המוכר של בריאן מן הטלפון של איב.
"ליד הבית שלך. אני כבר נכנסת, אתה יכול להרגע." ענתה איב בחוסר סבלנות. אומנם היה עליה ללכת עוד שני רחובות עד לבית של בריאן, אבל היא רצתה שהוא יפסיק להציק לה ולהיות בלחץ שהיא לא מגיעה. היא ידעה שזה לאו דווקא קשור אליה. בריאן לחוץ על כל אחד. הוא רוצה שהכול יהיה מושלם ושכולם יגיעו בזמן וששום דבר לא ישתבש.
כעבור חמש דקות נכנסה איב לביתו של בריאן. הבית היה מלא באנשים. חלקם היו זוגות שישבו על הספה או רקדו, חלקם היו אנשים שדברו ביחד עם בקבוק בירה ביד, וחלקם היו אנשים שישבו בקומה העליונה. המוזיקה הייתה רועשת, כולם השתוללו. לקח לאיב כמה זמן עד שמצאה את בריאן. כשמצאה אותו, היא נגשה אליו וקבלה סיור מודרך איפה כל דבר. לאחר מכן נגשה איב לרקוד. קודם כל חפשה מישהו שירצה לרקוד איתה, ואז התחילה לרקוד ולהשתולל.
"אז, איך קוראים לך?" שאל אותה מי שרקד איתה תוך כדי הריקוד.
"איב." היא ענתה.
"שם פצץ!" הוא אמר, ואיב נחשה שהוא שיכור. היא הסיטה את מבטה, והוא החזיר את מבטה אליו בעזרת ידו שנגעה בסנטרה. לאחר מכן הוא לטף את פניה ונשק את שפתיה. בדיוק כשסיים לנשקה, נזכרה איב בדניאל ובחלומה. מיד, בלי לחשוב יותר מדי, נתקה מן הנער. ברגע אחד היא עזבה את הנער, וכשנגש אליה בריאן לשאול מה קרה היא נרתעה ממנו. במהירות, בלי להסביר כלום, היא פתחה בחוזקה את דלת הבית של בריאן, אחרי שמרב המהירות לא שמה לב ונתקעה במישהו שהעיף עליה בטעות בקבוק בירה, ואחרי שהיא בוכה בלי להסביר לאף אחד למה, רצה איב אל ביתה חזרה, לא מסתכלת לאחור, לא רוצה לראות את דניאל ואת בריאן שרצים אחריה.
רק שנכנסה לחדרה, הפסיקה לבכות. היא בעצמה לא ממש הבינה למה בכתה. אבל אז היא נזכרה בדניאל, והמשיכה לבכות. עכשיו היא כבר ידעה שהיא מאוהבת בו. אבל למה דווקא בו? במילא יש לה חיים גרועים, למה היא צריכה עכשיו גם את החיים הגרועים שלו ואת כל ההסתבכויות שלו בחיים שלה? הרי אם היא רוצה אותו, היא תצטרך לקחת סיכון ולהמשיך להיות עם החבורה ולעשות כל מה שירצו לעשות. ואז היא יכולה להסתבך, אבל מצד שני להיות קרובה אל דניאל. אוף, למה אלוהים נתן לה כאלו חיים גרועים? היא נזכרה שאביה צריך להגיע עוד שעה. היא מהרה להתארגן ולהחליף את השמלה האדומה שלה לבגדים רגילים, ולפזר את שערה ולהוריד את האיפור. היא צנחה על המיטה בייאוש, כבר לא חושבת על אביה ולא על דניאל, רק על הדברים המסובכים והמסוכנים שעומדים לקרות אם היא תלך בדרך שהלב מורה לה.
איב ישבה על הספה מבולבלת. היא חכתה בדריכות שיגיע אביה. היא חשבה להתחבא בגינה, אבל ידעה שזה לא יעזור. היא נזכרה בפעמים שתפסה מעל הגדר וברחה מן הבית, ולאחר מכן מצא אותה אביה ולמד אותה לקח. הזיכרונות שטפו אותה, והיא נכנעה להם.
"ביי, בפעם האחרונה." כתבה איב עם טוש אדום על שלט קטן, ותלתה את השלט על דלת הכניסה. היא העבירה את ידה על הגיטרה שלה בפעם האחרונה ולחשה שיר קצר, ואז החזירה את הגיטרה למקומה, הסתכלה בפעם האחרונה על החדר וקפצה מן החלון. משם היא התחילה לרוץ אל השדה, ומשם אל ביתה של לורן. כשהגיע קבלה את פניה לורן בחיוך ובפנים חתומות. היא התיישבה על הספה ושתתה מן השוקו שהגישה לה לורן. לאחר מכן היא נגשה אל חדרה של לורן, והן דברו שעות על גבי שעות על הבריחה שלה מן הבית. זאת הייתה הבריחה הראשונה של איב, והיא פחדה מפני אביה, שאולי ימצא אותה וילמד אותה לקח קשה.
למחרת נשארה איב אצל לורן והתחבאה אצלה. ברגע שהוריה של לורן היו הולכים לעבודה ( למרות שהיה אז חופש לכולם, הם עדיין עבדו ) איב הייתה יוצאת ממחבואה בחדרה של לורן והן היו מדברות ומשחקות. ככה עברו להם שלושה ימים, עד שביום השלישי, בצהריים, חזר אביה של לורן באופן מפתיע מוקדם מן העבודה, ומצא את בתו ואת חברתה הטובה משוחחות בסלון ואוכלות פנקייק.
"מה קורה כאן?!" צעק אביה של לורן. הוא הפסיק לצעוק רק אחרי שאיב ולורן הסבירו לו מה קרה, וכמובן שאת האמת – כי לא הייתה ברירה. לבסוף לקח אביה של לורן את איב חזרה הבייתה, ולורן נענשה. אבל כמובן שאיב קבלה יחס הרבה יותר גרוע. אביה נעל אותה בחדרה ליומיים, הרביץ לה מדי יום ושאג עליה מדי כמה דקות, אסר עליה לצאת מן החדר במשך חודש והביא לך רק ארוחת בוקר קטנה.
מאז הבטיחה איב לעצמה שלא תברח שוב מן הבית, כי חלומה לעולם לא התגשם באמת. גם אם תברח מן הבית, היא תמיד תרגיש כלואה בן זרועותיו של אביה. היא אף פעם לא תרגיש באמת חופשייה, כי גורלה כבר נחתם.
איב התנערה, וכל הזכרונות ששבו לראשה התפוגגו ברגע. דמעות עמדו בעיניה של איב, והפעם היא לא ניסתה להסתירם. היא חזרה לחדרה, יודעת שבדיוק ברגע זה הגיע אביה, ושוב נזכרת בבריחה שלה, מנסה להבין מה יותר גרוע, לברוח לקצת ולחזור, או להשאר ולנסות לשרוד.
תגובות (11)
כל החלק הראשון היה ממש לא אמין, כאילו את לא מחוברת לסיטואציה שאת כותבת עליה.
"מה שהפריע לי זה שהוא לקח אותי לשוק ואמר שאני למכירה" עזבי את זה שזה לא אותו מקום ולא אותה תקופה, אבל לפי דעתי הניסוח "הפריע לי" קצת יותר מדי רגוע.
הפריע לה?! הוא פאקינג מוכר אותה!
החלק השני לא היה לי ברור במיוחד, כל הקטע של הריקודים, והייתה שם שנייה כזו של:"אוף, למה אלוהים נתן לה כאלה חיים גרועים?" וזה, אני אחזור על זה שוב, נקרא להאכיל בכפית.
לעומת זאת, החלק השלישי היה ממש ממש טוב, מתואר מצוין, אמין ו…טוב.
תודה. אני יודעת שתמשיכי לחשוב ככה על כל הסיפור, ואולי את ה"מה שהפריע לי" אני באמת צריכה לשנות, אבל אני לא חושבת כמוך לגבי האמין.
אני יודעת שיהיו הרבה חלקים שלא תאהבי והרבה שכן, וככה זה.
תודה בכל מקרה על הביקורת:)
לפעמיים פחות זה יותר, לדעתי את פשוט צריכה לדעת איפה לפרט ואיפה לא, כי לפעמיים כשיש יותר מדי מלל לא ברור מה העיקר ומה הטפל .
תמשיכי לכתוב בכול אופן ! ;)
תודה על התגובה :) אשמח אם תמשיכי לקרוא,
יש עוד פרקים חדשים…עוד שניים,
החמישי לדעתי יצא הכי טוב מבין כולם…
המשכתי והגבתי ;)
והפרק החמישי באמת מעולה ;)
נתתי לך כוכב אחד. כי דייייי!. אני מתחילה לשנוא אותך! איך איך איך??????????. את מצליחה איך!?!, את לא מבינה מה את עושה לי! את לא מבינה!. את מכניסה אותי ל.. . פשוט די!!. זה כול כך אמיתי ! אני לא מתכוונת לאיך שאת כותבת את זה כי נכון אין היום דבר כזה מכירה בשוק זו עבדות והיא אסורה!. אבל זו בדיוק הבעיה! על ידי זה את כאילו נותנת לי סטירה חזקה בפנים. וזה כול כך קשה לי!. אני מתעללת בעצמי שאני קוראת את הסיפור שלך פשוט כך!. את כאילו מתיי שהו ואני לא יודעת מתי, לקחת משקפת קסומה הסתכלת על חיי ויותר מי זה הסתכלת אל תוך ליבי. וידעת בדיוק איך לתת לי סוג של השתקפות על חיי שלי על ריגשותי שלי! שהתעלמתי מהם בכוונה! כי כואב! כואב לחשוב על זה כואב!. נגיד למשל הקטע של הבריחה, בא לי להרוג אותך! פשוט כך! באיזו זכות את ככה נכנסת למעמקי ליבי ומצליחה לקחת את הרגשות שלי ולתת להם צורה וצבע ומתפורה משלית?. את אפילו לא חווית את הדברים! איך לעזאזל את מבינה אותם?!, ואני שואלת את עצמי, אם את הצלחת להבין את הלקחים מחיים כאלה מי בלי לעבור חיים דומים להאלה.. אז למה לעזאזל! אני לא כמוך!!?, למה אני כן הייתי צריכה לעבור חיים דומים לאלה כדי ללמוד את שיעור חיי?!. אני מצטערת אני כול כך טעונה עכשיו ושונאת את העולם!. קרוב לוודאי שאני ממש בקרוב הבוא והתנצל לפניך כמו שלא התנצלתי בחיים! כי כול הכעס הזה לא מגיע לך. בכול אופן את מעוררת בי רגשות מטורפים וגם את השינא שלי לאבי את השינא שלי לעצמי, ואת השינא שלי לעולם כולו!. עכשיו יש לי שוב הצפת רגשות שהדחקתי כלפי אבי וגורמים נוספים בחיי ששנאתי, ויכול להיות שאלה כמו בפעם שעברה יבאו ויתקפו אותי שאראה את אבי וזה ידליק את הבית, זה יגרום לריב אולי של החיים שלי!. אין לך מושג מה את עושה לי! את אכזרית! ובא לי למות!. הא.. . אני לא יודעת עד כמה זה חכם מי צידי להמשיך לקרוא את הסיפור שלך כי זה פשוט מציף פשוט מגלה לי דברים ורגשות שבכוונה התת מודע שלי התחיק כדי שלא אפול לדיכאון, והכי גרוע! זה התגובות! כי הם פשוט לא מבינים! זה גורם לי לחוש כאילו אני לבד באמת בעולם ואיש לא מסוגל להבין אותי!. יש לי קצת הערות שוליות על הכתיבה אבל ממש לא אומר לך אותם כי זה כמו דג זהב לעומת קריש טורף אדם שטורף אותי עכשיו מי בפנים ובא לי להרוג מישהו!. איך איך את יכולה אם לא עברת את הדברים לכתוב כך איך!!!!!!!!!!!??????????. נמאס לי מימך ואני מקנא בך בטרוף! כי את בלי לעבור את מה שאני עברתי כבר רק מי צפייה מהצד בחברתך למדת בקלות, מה שאני הייתי צריכה ללמוד בקשה בלעבור את הדברים ממש!. פעם חשבתי שכול הרע שחוויתי טוב לי כי בזכותו למדתי דברים והתחשלתי, אבל את היום אוחכת לי שלא צריך את זה!. פשוט להסתכל על השתקפות של מישהו אחר שחווה את התופת הזו וללמוד כמו לצפות בסרט, איך הוא מרגיש ואיך הוא חיי , ומה הוא אמור ללמוד מי כול זה!. פשוט כרגע אני שונאת אותך!!, ומקנא בך! כי את בלי לעבור את מה שאני עברתי הבנת כבר מי זמן מה שאני בדרך הקשה הייתי צריכה להבין והיה לי קשה מאוד להבין כי אני גם הרגשתי ושאנתי ונפגעתי ולא חשבתי מה לומדים רק רציתי למות ולשנוא!. לקח לי שנים של עבודה עצמית ושנים שניסיונות לעבור על חיי בזיכרונותי המעורפלים כדי לקחת חלקים מי תוך הרע הזה וללמוד מה התועלת שלי ממנו. שונאת אותך נקודה!., ועד שארגע קצת, והבוא לבקש סליחה אל תשפטי אותי בבקשה!, אני צריכה לשקול עם עצמי אם אני מסוגלת לקרוא את הסיפור שלך כי זה אכזרי כלפי עצמי. מצטערת ממש ממש מצטערת פשוט קצת בא לי למות עכשיו, אז אין לי טקט בפה, כי אני בסוג של סערת רגשות סמוייה בגללך, שאני צריכה לנסות ולהרגיע. אני את ההבנות שלי הבנתי מהסיפור שלך וזו עוד סיבה למה בא לי להרוג אותך!. הא.. אני צריכה עכשיו זמן לארגע. אז סילחי לי
למאי המתוקה, עבר עלי יום.. בקיצור חשבתי וחשבתי היום מלא בעיקר בעיקבות הסיפור הזה ועוד סיפור שלך, והבנתי על עצמי כמה דברים שהשמור לעצמי, אני כן המשיך לקרוא את הסיפור שלך כי הוא מגלה אותי לעצמי, וזה פשוט מדהים!. כבר הפסקתי לשאול איך את עושה את זה כי אין לך כנירא תשובה אבל זו עובדה!. אני אקרא עד הסוף את הסיפור שלך כי הוא מועיל לי אישית להכרה של עצמי האמיתית, אבל אם יהיו עוד התפרצויות כאלה כמו בתגובה למלה, אז אל תעלבי פשוט תביני, כבר אמרתי לך בעבר, לקרוא את הסיפור שלך זה בשבילי כמו לחטט בתוך הפצעים ההכי עומקים, כמו לעשות ניתוח בלי הרדמה, ככה זה מרגיש לי, אז זה קשה מאוד , לכן אני קוראת את הסיפור שלך לאט ומאט לא בבת אחת כי זה מסוכן לי ואלול להביא אותי למצבים קיצונים, תודה. פשוט המילה היחידה שמלאה בכול כך הרבה משמהות, אני אומרת לך תודה. הסיפור הזה שלך וגם עוד כמה סיפורים שלך פשוט מלמדים אותי על עצמי. אמרתי לך שאני אדם אמיץ ולכן למרות שלקרוא את הסיפורים שלך זה כמו לעשות לעצמי ניתוח לב פתוח בלי ארדמה, אני יעשה את זה כי אני אמיצה וכן רוצה להכיר את עצמי למרות שזה קשה אני רוצה להיות אדם טוב יותר ולהתקדם בהשלמה העצמית, ואם לקרוא את הסיפור שלך וללמוד את הרגשות שלי את עמוקי הרגש שלי את עומקי התת מודע שלי יעזור לי להכיר את עצמי ועל ידי כך להפוך לאדם טוב יותר אז אני יעשה זאת. אז שלא תעזי להפסיק לכתוב, כי אני פו כמו חולה התלוי בקוצב הלב שלו, ואת המכונה שלי, אם תנתקי את עצמך ממני אז לבי ימות!. וכבר התחלתי תהליך קשה של למידה עצמית על ידי הסיפור שלך, כך שאם תחליטי פתאום להפסיק אותו, את תפגעי בי אישית!. קחי את זה בחשבון
הסיפור הופסק. אין לי כוח, ואף אחד לא מגיב.
אני מרגישה שכולם חושבים שהסיפור לא אמין, ולא משתדלים לקרוא באמת.
אין לי כבר יותר על מה לכתוב, אולי אני אתחיל סיפור חדש.
חח סתם!! שמחה שהסיפור כל כך חשוב לך.
חבל שאת היחידה שחושבת ככה…
כמעט נפגעתי באמת! כלומר שאמרת לי שרצית להפסיק כמעת נפגעתי. בכול אופן אומרים לך שלא אמין כי הנושא הוא מהסוג הקשה מידי, ולאנשים אין כוחות נפשיאים להכיל אותו, אני עברתי את הדברים אז אני יכולה להכיל אותו אם כי בקושי רב, את מבינה, הם פשוט לא מבינים, ומתקשים בגלל עוצמתו להכיל. אגב התבלבלתי זה עד ארבע לא עד חמש. הא.., אין לי עדיין מושג איך את עושה את זה תקראי מה כתבתי לך בסיפור של בקי, אבל אל תבעילי אותי יותר ככה ותגידי לי שאת רוצה להפסיק את הסיפור ברור!!. נ.ב כתבתי לך גם תגובה על הסיפור עם התמונה, נו.. זה שיש ילדה שנסעה לאנגליה ופגשה שם משיהו שאהבתם מעולם לא התממשה, תקראי אותו, אני השראתי לך שם תגובה תעשי טובה תגיבי לי ותגידי לי מה את חושבת עליה
קראתי את כל התגובות שכתבת לי לא משנה איפה.
לא על כולם הגבתי, אני משתדלת להגיב, אבל כמו שאמרתי זה קשה לי.
אני מתנקת עכשיו אז אכתוב לך אחרי זה :) אוהבת .
לליט יקרה חלומות מתוקים