כימיה מושלמת- עונה 2- פרק 10-

מנקודת המבט של אלינור-
התעוררתי במיטה לא מוכרת. היה בה ריח מוכר.
״אומייגאד..״ מלמלתי ונעמדתי. זאת המיטה של עומרי.
עשינו משהו אתמול בלילה? גאד אלינור את כזאת מפגרת, לילה אחד של אלכוהול ואת כבר מזדיינת איתו? לא, אין מצב שעשיתי את זה. יצאתי מהחדר, עם סחרחורת קלה, וירדתי במדרגות. פעם שנייה שלי בבית שלו. בפעם הראשונה הייתה כשגיליתי שהוא ונעמה ביחד.
״עומרי?״ קראתי לו. עברתי מהמסדרון, ללובי, למטבח.. הבן אדם הזה טחון יותר ממני. הנה הוא. הוא על הספה בסלון. חייכתי. אני זוכרת מה קרה אתמול, הוא לקח אותי לפני שבחור זיין אותי. ממנו לא ציפיתי.
״יש לי פוסטר חתום במגירה..״ הוא אמר, עדיין עוצם עיניים. גיחכתי.
״לא צריכה פוסטר, ובטח שלא שלך״ אמרתי. הוא שכב שם, עם טרנינג אפור, וזהו. אז יש לו גוף מדהים, זה לא אומר שהוא שווה משהו. וזה לא אומר שהוא לא המניאק שנפרד מנעמה.
״על הבוקר להיות כזאת עצבנית זה לא בריא״ הוא מלמל והתיישב. שתקתי. מגיעה לו תודה, בכל זאת, יש מצב שהייתי מוצאת את עצמי עכשיו בחדר זר לגמרי, עירומה, מתחרטת על כל רגע מהלילה.
״תודה״ אמרתי בשקט. לא ידעתי כל כך איך להגיד לו תודה, אבל השתדלתי. הוא הסתכל עליי.
״זה בסדר, אני תמיד ישן על הספה״ הוא אמר בחצי חיוך.
״אני קצת שונה כשאני עם אלוכוהול..״
״בקטנה״ הוא אמר. חייכתי.
״קצת הרבה״ תיקנתי את עצמי. הוא חייך ונשען אחורה.
״את רעבה? משהו?״ הוא שאל.
״לא לא, אני חייבת לזוז״ אמרתי בלחץ. נלחצתי ממה שהולך פה. הפלאפון שלי צלצל. הוצאתי אותו מהגוצ׳י שלי.
׳הניתוח של זיו הצליח, הוא עכשיו בחדר התאוששות!!׳ אשתו של אח שלי רשמה לי. החזקתי את הדמעות בפנים, שעומרי לא יתחיל לקטול אותי. זיו זה אחיין שלי, הוא חולה במחלה נדירה, והוא אחד משמונה שחולים בה בעולם כולו.
״הכל בסדר?״ עומרי שאל אותי.
״אתה יכול לקחת אותי לבילינסון?״ שאלתי במהירות והסתכלתי עליו.
״למה?״ הוא שאל.
״אתה יכול או שאני אקח מונית?״ שאלתי.
״בטח״ הוא אמר וקם. ירדנו שנינו לג׳יפ שלו. שתקנו כל הדרך.
״אז מה.. בשביל מה את הולכת לבלינסון?״ הוא שאל. הסתכלתי עליו.
״זה אחיין שלי.. הוא עבר ניתוח ועכשיו הוא בהתאוששות״ אמרתי.
״אה..״ הוא מלמל. הסתכלתי קדימה. הייתי כל כך לחוצה.. לא ראיתי אותו חודשים.
״כל פעם שאני רואה אותו אני מבינה כמה קשה זה להיות נורמלי״ אמרתי בשקט ודמעה יצאה מעיניי. הוא שתק.
״כבר שנתיים שהוא בטיפולים.. הוא בן שש״ אמרתי בחיוך עצוב.
״הוא לא צריך להיות בבית חולים, הוא צריך לעלות לכיתה א׳״ אמרתי, משתדלת לא להסגיר את הדמעות בקולי. עומרי עצר ברמזור והסתכל עליי.
״שמחי שהוא בהתאוששות, אל תחשבי על זה״ הוא אמר.
״זה קשה מדי״ אמרתי, לא היה אכפת לי כבר שהדמעות זולגות במהירות מעיניי.
״זה לא״ הוא אמר. ״ילד בן שש צריך לראות חיוכים מסביבו, לא בכי וכל החארטה הזה״ הוא אמר. ״דוגרי, הוא צריך אהבה, לא עצב״ הוא אמר. ״אז די״ הוא אמר בחיוך וניגב את אחת הדמעות שלי עם האגודל שלו. פעם ראשונה שהוא חייך אליי חיוך כזה אמיתי. היד שלו נשארה על הלחי שלי, והחיוך נמחק מפניו. הפסקתי לבכות, התעמקתי בעיניו.
״נו!״ שמענו צרחות מאחורה וצפצופי מכוניות. הסתכלנו ישר. ירוק עכשיו. הוא כחכח בגרונו והמשיך לנסוע.

מנקודת המבט של עומרי-
היא הרגה אותי עם הבכי הזה. כל טיפת שנאה שהייתה לי אליה נעלמה בשנייה. בחיים לא הייתי כזה בבאסה מבכי, באמא שלי. לא האמנתי שאשכרה אלינור גולן יושבת לידי ובוכה תחיים.
הגענו לחניה של בלינסון. אלינור הוציאה מהתיק שלה משקפי שמש.
״בהצלחה״ אמרתי לה. היא הסתכלה עליי והנהנה.
״עומרי״ היא אמרה בשקט.
״יש מצב אתה.. בא איתי לשם?״ היא שאלה. היא אשכרה הציעה שנלך לאנשהו ביחד בלי להראות את זה למצלמות?
״הבנתי״ היא מלמלה ויצאה מהאוטו.
״חכי, אני בא״ צעקתי לכיוון שלה. היא נעצרה. הוצאתי מהתא כפפות את המשקפי שמש הראשונים שיצאו, ויצאתי לכיוונה. כוסאמק, מה אני עושה? אם מישהו יראה אותנו שם הולכת להיות וואחד חגיגה בחדשות.
״בטוח שאין לך בעיה עם זה נכון?״ היא שאלה.
״בטח״ אמרתי.
״אני פשוט חייבת שם מישהו שלא מהמשפחה, כדי שאם יהיה לי קשה אז..״
״אמרתי בטח, אז תירגעי״ אמרתי בחיוך. היא השתתקה.
נכנסנו לבפנים, ועלינו לאיזה קומה, לא שמתי לב.
״שלום, איפה החדר של זיו גולן?״ אלינור שאלה. הבחורה שעמדה בקבלה הסתכלה עלינו בחיוך.
״וואו, היי״ היא אמרה.
״היי, איפה החדר של זיו גולן?״ אלינור שאלה שוב.
״אני בשוק שאתם עומדים כאן מולי״ היא אמרה בחיוך.
״אין זמן לזה כפרה, איפה הילד?״ שאלתי בעצבנות את הבחורה. היא הסתכלה במסמכים שלה. אלינור הסתכלה עליי.
״חדר שני מימין״ היא אמרה.
״ללוות אותכם..״
״נסתדר״ קטעתי אותה, עוד שנייה הייתי מעיף לה לאטמה. אלינור נעצרה.
״מה קרה?״ שאלתי אותה. כל האנשים שהיו שם הסתכלו עלינו. היא הסתכלה עליי.
״אני לחוצה״ היא הודתה בחיוך.
״אני פה״ אמרתי. הזבל שאני מוציא מהפה שלי יהרוג אותי יום אחד.
״אוקיי״ היא אמרה, נשמה עמוק ונכנסה לבפנים. נכנסתי אחריה.
״אלי!״ שמעתי קול.
״היי״ היא אמרה, כולה רועדת. היא חיבקה את הילד שעל המיטה. בחור ובחורה ישבו ליד המיטה, כשמיליון זרים תקועים להם בתחת.
״נעים מאוד״ אמרתי.
״לנו יותר, תאמין לי״ הבחור אמר בחיוך. חייכתי.
״אתה יודע שאתה עומרי אבוקסיס?״ הילד אמר לי, וכולם צחקו.
״ככה אומרים לי״ אמרתי בחיוך והתקדמתי אליו.
״שמעתי שאתה גיבור זיו״ אמרתי בחיוך וגררתי כיסא.
״ככה אומרים לי״ הוא אמר. ראיתי את אלינור הולכת לפינה עם הבחור.
״אתה ואלינור מתנשקים?״ הוא שאל. הופה, ילד שובב.
״בסדרה״ אמרתי. רק בסדרה.
״איכס״ הוא אמר. צחקתי.
״ואתה אוהב אותה?״ הוא שאל.
״בנות זה איכס לא?״ שאלתי בחיוך.
״נכון..״ הוא אמר. הבחורה צחקה, ואלינור והבחור חזרו.
״חוץ מאמא כן?״ הבחור אמר וחיבק את הבחורה.
״ומדודה״ אלינור אמרה. הסתכלתי עליה.
״אז מה, חשבתי שאתה ואחותי לא בקשר טוב״ הבחור אמר לי כשהלכנו לצד.
״אחותי לא תענה לי בחיים אז אני אשאל אותך, יש ביניכם קטע?״ הוא שאל.
״אין שום קטע״ אמרתי בחיוך. ״אל תדאג״ הוספתי.
״אתה בטוח?״ הוא שאל.
״מילה שלי״ אמרתי.