כשעזבת, האם שכחתי? פרק 50

1, 2 , 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10. הארי לקח נשימה עמוקה לפני שפקח את עיניו, מבקש בכל ליבו שהכל יהיה חלום, אבל לא משנה כמה הוא ירצה שהכל יהיה שקר, המציאות חזקה ממנו.
–

הקטן ישב על המיטה, מחזיק את ברכיו קרוב לחזהו בזמן שהניח את ראשו עליהם, מסתכל על האנשים הבוכיים שישבו בכיסאות ליד מייק, נותנים לו את היחס שלא קיבל מהם במשך כל הזמן שעזב. 
הארי אסר עליהם להתקרב אליו והם לא יכלו להתנגד לו כרגע, מבינים שעדיף שהוא יהיה לבד.

הערב כבר הגיע, הבוקר עבר, הצהריים גם הם עברו- משאירים זכרונות כואבים לערב החשוך והקריר.
הנשי לא באמת היה יכול להסביר את ההרגשה שלו, הכל הרגיש מחורבן, הוא לא הרגיש הקלה וזה מה שהכי היה לו מוזר, הוא היה בטוח שאם הוא יגלה את האמת הכל יהיה טוב יותר, יוקל לו, הוא ירגיש טוב יותר, אבל ההפך הוא הנכון, והוא כבר האמין שהוא היה צריך להפסיק להיות סקרן ולחיות בתוך השקר הנוח שהיה קיים לפני כמה שעות בודדות. 

–

"הארי?" ג'ימס הפריע לכולם כשנכנס עם מגש של אוכל אל תוך החדר, מהנהן אליהם לפני שהלך אל המטופל הנוכחי שלו.
המומחה נאנח לעצמו כשהבין שהארי לא נמצא עם כולם כרגע, הוא הבין שהארי יצר לעצמו בועה שמישהו חייב לנפץ אותה לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

בעל המשקפיים התיישב על המיטה בישיבה מזרחית למול הארי, הקטן הביט עליו ובו זמנית גם לא, זה היה נראה כאילו הקטן יכל לראות מבעדו.
"הארי" ג'ימס הקיש עם אצבעותיו, מנסה לקבל את תשומת ליבו של האחר, אך ללא הצלחה, אבל הוא לא התייאש. הגדול יותר הניח את האוכל על המיטה לצידו לפני שהתקרב להארי, מנגב את הדמעות שירדו מעיניו של הקטן. 

כשהארי הרגיש את המגע החמים הוא מצמץ במהירות, כאילו מתעורר מחלום בהקיץ. לפתע הוא שם לב שג'ימס באורח פלא נמצא מולו, ורק אחרי ששם לב לתנועות הניגוב של ידיו של האחר על פניו שלו, הוא הבין שהוא בוכה, הגוף שלו בוכה. 

–

"תתן לי חיבוק" הגבר הנאה אמר ברכות אך בביטחון, פורש את ידיו לצדדים, מזמין את הארי. "מה?" הקטן מלמל בהפתעה, קולו חלש ולא היה לו מספיק כוח או רצון לזוז, ג'ימס הבין את זה ועשה הוא את הצעד המשמעותי, מחזיק את זרועותיו של הקטן ומושך אותו אליו, מחבק את הארי.

"אני בסדר, אתה יכול להפסיק" הקטן אמר, לא משיב לחיבוק. אך ג'ימס המשיך לחבק אותו, מלטף את שיערו של האחר. "אתה יכול לבכות" הרופא שהיה מוכר כאחד שמעדיף להיות חבר של החולים שלו לא ויתר, "אמרתי מספיק" הנשי דחף בעדינות את ג'ימס ממנו, "תלך למייק, אני בסדר", "ריי" מייק לחש מרחוק, נעמד ממקומו ורוצה להתקרב לאחר, "אמרתי לך לא להתקרב אליי, שאף אחד לא יתקרב עכשיו" הנשי הגביר את טונו, מאיים. 

הרקדן נעצר לרגע, נושך את שפתו התחתונה לפני שנאנח והתקדם במהירות להארי, "אל תתקרב" הארי נבהל, דוחק את עצמו כמה שיותר רחוק ממייק, אבל הוא לא יכל להתרחק יותר ממה שהיה.

–

מייק נעמד מול המיטה, מבקש עם עיניו מג'ימס לקום והמומחה הבין אותו וקם מהמיטה, משאיר את מגש האוכל מונח שם.
חום העיניים התיישב על המיטה הרכה באותה תנוחה שבה ג'ימס היה מקודם, מסתכל על הארי שישב שם וניסה להתחמק ממבטו, יודע שלהארי קשה להסתכל עליו.

מבלי מילים, מייק לקח את המגש, לוקח את הכף ומכניס אותה אל תוך האורז הלבן, ממלא אותה לפני שמושיט את הכף להארי, "תאכל", "אתה יכול ללכת?" הארי לא הגיב לדבריו של מייק, עדיין מתחמק ממבטו. "תאכל ואז אני אלך", "אני לא רעב" הארי מלמל ומייק הבין שהוא לא יכול להיות עדין יותר, הוא הכניס את הכף לפיו, ממלא את פיו במאכל לפני שתפס את עורפו של הארי, מקרב אותו בכוחנות אליו ומצמיד את שפתיהם, מכניס את האורז שבפיו אל תוך פיו של הארי שנע בפראות. הקטן ניסה בכל כוחו להרחיק את מייק ממנו, אבל ככל שניסה יותר מייק הצמיד את שפתיו חזק יותר, לא מאפשר להארי להתנתק. 

רק לאחר שהזמר בלע את תוכלת פיו מייק אפשר לעצמו להתרחק, הארי הסתכל עליו בכעס, אך מייק היה זה שהפעם לא הסתכל עליו.
מייק לקח כף נוספת של אורז, מתכוון להכניס אותה שוב אל פיו אבל הארי במהירות העיף את הכף מידו של מייק, גורם לחפץ הדומם לעוף על הריצפה בקול רועש ולאורז להתפזר על הריצפה הקרה.

"אמרתי לך שאני לא רעב" הארי צעק, מבהיל את האחרים, אבל מייק נשאר נינוח והתרומם מהמיטה, מרים את הכף מהריצפה ומנקה אותה לפני שחזר לשבת על המיטה, מכניס את הכף אל צלחת המרק.

–

הצליל הזה. הארי הסתכל בהלם על מייק, ואז על כף ידו שלו, הוא באמת סטר למייק עכשיו?

האחרים לא ידעו מה לעשות, הם הביטו על כל הסיטואציה מרחוק, יודעים שאם יעשו משהו זה יהיה גרוע יותר, הם מבינים שרק מייק יכול לשנות הכל.

הזמר נגע בלחיו השמאלית, מגחך לרגע ולאחר מכן מביט עמוק אל תוך עיניו המבוהלות של הארי שכרגע הביטו שוב עליו, ושוב, מבלי מילים מייק פעל לבד והתרומם מהמיטה, מושך את הארי גם הוא אל הריצפה, "מה אתה עושה?" הארי שאל, עדיין מזועזע מעצמו, אבל מייק שתק ומשך את הארי אל מחוץ לחדר, לא נותן לו אפילו לנעול את נעליו.
משאיר את השאר מאחור.

–

"תשחרר" הארי מלמל אבל מייק המשיך למשוך את הנער היחף לאורך כל המזדרון, יורד איתו במדרגות אל הקומה בא נמצאת מחלקת הסרטן. 

הארי השתמש בכל כוחו ונעצר, לא נותן למייק למשוך אותו עוד, אבל הרקדן היה נחוש בדעתו והוא משך בחוזקה את הארי, גורם לקטן ליפול על הריצפה ולנתק את האחיזה בניהם.
מייק הסתובב אל האחר, נאנח לעצמו והושיט את ידו לזמר, אך ירוק העיניים סירב לקחת את ידו או בכלל לעמוד.

"אם זה מה שאתה רוצה" מייק סוף סוף דיבר, אבל במהרה הארי הבין שזה לא סימן טוב.

הגדול מבניהם תפס בחוזקה את צדי גופו של הארי, מרים אותו בכוח לעמידה ואוחז בחוזקה בזרועו הימנית של מייק, מושך אותו. הוא פעל מבלי רגש, יודע מה הוא עושה ויודע שהוא חייב לעשות את זה.
–

הוא משך את הארי שוב ושוב, לא מתייחס להתנגדויות החוזרות של האחר. ואז הוא נעצר מול דלת שהמספר '15' התנוסס מעליה, הוא פתח באיטיות את הדלת, מסתכל על החדר הלבן והריק להפתעתו הרבה לפני שנכנס פנימה, מושך את הארי לתוך החדר ונועל את הדלת מבפנים.

–

"זה היה החדר שלי" מייק החליט לדבר בזמן ששוב חקר את החדר, "זאת הייתה המיטה שלי" הוא הצביע על המיטה שליד החלון, "במיטה השנייה צ'אן ישן", "אני לא רוצה לשמוע את זה" הארי נלחם באחיזה, אבל מייק לא שיחרר, "לונה ישנה בחדר מולנו, השורה השמאלית במסדרון הייתה חדרים לבנים והימנית לבנות" מייק המשיך לדבר, לא מסתכל על הארי. "אמרתי לך שאני לא רוצה לשמוע את זה" הזמר צרח, נלחם בדמעות שחנקו את גרונו. 

"אתה יודע כמה פעמים חשבתי עליך בזמן שהייתי פה? הופעת לי בכל חלום", "די מייק" הארי התחנן, "אפילו הזיתי אותך מאות פעמים, כשהייתי מתעורר באמצע הלילה הייתי בטוח שהייתי רואה אותך יוצא מהדלת והייתי צועק לך שוב ושוב שתחזור, הייתי מעיר את כולם" מייק צחק, "בבקשה מייק, אני לא רוצה לשמוע את זה", הדמעות כבר מזמן לא הקשיבו להארי וצנחו אחת אחרי השנייה, מרטיבות את פניו של האחר, "כשעברתי הקרנות הייתי עוצם את העיניים ורואה אותך ואז הייתי מחייך, הרופא היה בטוח שהשתגעתי".

"די!" הארי צווח את נשמתו, הוא צרח כל כך חזק שנוצר הד, ואז נהיה שקט, הארי רעד, מרגיש את האחיזה של מייק מתחזקת, זה הכאיב לו, אבל כל מה שמייק אמר הכאיב לו עוד יותר, המחשבה על מה שמייק עבר הכאיבה לו עוד יותר. המציאות הזאת כאבה לו כל כך. הוא לא רצה את זה.

"חשבתי עשרות פעמים על איך לעזוב, ואם בכלל לעזוב, לא היה לי את האומץ להיפרד ממך פנים מול פנים וכמו פחדן לקחתי את הכל באמצע הלילה וברחתי, משאיר אותך להתמודד עם הכל לבד" מייק הסתכל לבסוף על הארי, "כשהופעת בבית ספר חשבתי שאני משתגע, אפילו שנאתי אותך שאחרי כל מה שעברתי התייחסת אליי כאל זר מוחלט. אבל אז נזכרתי שאתה בעצם לא יודע כלום, זה גרם לי לשנוא את עצמי", "מייק, אני מבקש ממך להפסיק" להארי כבר לא היו כוחות.

"אני לא אפסיק" מייק סוף סוף התייחס לדבריו של הארי, "אני לא אפסיק עד שתתמודד עם המציאות" , "זה לא שאתה התמודדת איתה בכלל" הזמר אמר בכעס, "אני יודע, אבל לצערי הרב גילית את זה, אין לי ברירה אלא להשלים עם זה", "לצערך הרב?" הארי גיחך בזלזול, מנגב את דמעותיו.

–

"תעזוב אותי" הארי משך בחוזקה את ידו והצליח להשתחרר מהאחיזה, הולך במהירות אל הדלת, אבל מייק לחלוטין לא היה מוכן לתת להארי ללכת, לפחות לא עד שהארי יבין את המצב.

הרקדן סובב את הארי אליו, מחבק אותו בחוזקה, "אני יודע שקשה לך, אבל תנסה להבין", "אני לא רוצה להבין כלום" הקטן דחף את מייק ממנו, הולך שוב אל הדלת.

מייק נשף בחדות, מושך את הארי ומטיח את גבו כנגד הקיר, יד אחת אוחזת בזרועו הימנית של ירוק העיניים והיד השנייה אוחזקת בכוח בסנטרו של הקטן בזמן שהוא נישק אותו בחוזקה, הארי מלמל אל תוך הנשיקה הכוחנית, מניע את ראשו לצדדים, מנסה למנוע את המגע שכבר נוצר, אבל הוא לא יכל, מייק היה חזק ממנו.

–

רק כשחום העייניים החליט להתרחק המגע הכוחני נותק. ואז הארי סטר לו שוב. ושוב. ושוב. מייק לא התנגד, נותן להארי לסטור לו בפניו.

"אתה עושה את זה בכוונה נכון? אתה בכוונה רוצה להכאיב לי, אתה בכוונה רוצה לגרום לי להתמודד עם זה בכוח" הארי צעק, כולו רעד, מפניו של מייק הוא עבר לחזהו, אגרופיו הכו שוב ושוב את חזהו של מייק, "אני רוצה להמשיך לשנוא אותך, אני רוצה להמשיך לכועס עלייך, אני לא יכול להתמודד עם העובדה ששנאתי אותך כל כך בזמן שסבלת, אני פשוט לא יכול, אני לא רוצה לשנוא את עצמי, שנאתי את עצמי מספיק" המכות החלו להיחלש לאט לאט עד שהארי הפסיק, "א-אני לא ידעתי כלום" כפות ידיו מכסות את פניו והוא בכה לתוכן בכי כואב.

מייק הביט באהובו הקטן, מבין שהארי השלים עם זה גם אם הוא יגיד שלא.

הוא התקדם אליו באיטיות, עוטף את גופו של בן זוגו לעתיד בזרועותיו, מחבק אותו בחוזקה. הפעם הארי לא התנגד, להפך, ידיו עזבו את פניו והוא חיבק את גבו של מייק, אוחז בחוזקה בחולצתו של הגבוה יותר, בוכה אל תוך חזהו של מייק. 

"אתה לא צריך לשנוא את עצמך, הגיע הזמן שנפסיק לשנוא את עצמנו ונתחיל לאהוב אחד את השני כמה שאפשר" הרקדן ליטף את ראשו של היחף, נושק לראשו.

–

לאחר דקות ארוכות של חיבוק ממושך הזמר התרחק מעט, נרגע.
הוא הביט אל תוך עיניו האוהבות של מייק ורק אז הוא הבין עד כמה הוא בר מזל, הוא נעמד מעט על קצות אצבעויתיו ונשק ברכות לשפתיו של מייק, הוא התרחק שוב, מחייך אל מייק כשהאחר ליטף את שיערו.

"אני אוהב אותך" הארי אמר את זה. אחרי כל הזמן הזה הארי הוציא את זה החוצה, הפעם היה תורו של מייק לדמוע, המילים האלו הפתיעו אותו, הוא לא ציפה להם, "אני אוהב אותך מייק" הארי המשיך, "אני אוהב או…" מייק חסם את פיו של הארי עם שפתיו שלו, אוחז בגבו התחתון של הארי ומצמיד אותו אליו.

הם התנשקו בתשוקה, נוגעים אחד בשני כמה שיותר, חותמים עם שפתיהם את השבועה שלהם לא לעזוב אחד את השני עוד לעולם, יוצרים בתוך החדר בעל הזכרונות הרעים של העבר, זכרונות טובים של ההווה.

–

*שבועיים לאחר מכן*

"כן צ'אן, אנחנו לא מתכוונים לחזור לבית הספר עד שג'ימס יגיד להארי שהוא יכול לחזור לפעול כרגיל" מייק פתח את המקרוגל שציפצף, מצמיד עם כתפו את הטלפון לאוזנו בזמן שהוציא את שקית הפופקורן, מקפיץ אותה מיד ליד בגלל שהייתה חמה מידי, גורם להארי שישב על המיטה הזוגית שלהם לצחוק עליו מרחוק. מייק שלח להארי מבט נוזף והאחר רק הוציא לו לשון.

"גאד איזה ריח טוב" ירוק העיניים אמר בהתלהבות כשהניחוח הגיע אליו, הוא קיפץ בישיבה כמייק התקדם עם הקערה המלאה בפופקורן, חוטף אותה מידו של הרקדן ומתחיל לאכול מבלי לחכות לו.

"אוקיי, כן הוא בסדר, אתה צריך לראות אותו אוכל כמו משוגע כל דבר שנותנים לו" מייק התגרה בהארי והקטן איים עליו, מסמן לו עם ידו שהוא ירביץ לו אם הוא לא יסתום, "צ'אן אני אדבר איתך אחר כך פשוט יש פה מישהו שרוצה לקבל קצת עונש".

"נו באמת" צ'אן נאנח לעצמו "מה הוא אמר? מה הוא אמר?" אמילי התקרבה לטלפון, מנסה לשמוע את מה שמייק אומר, "תגיד לו שיזהר על הארי" בן שהיה איתם ביחד לא שכח לרגע שהוא עדיין בתפקיד האח הגדול והדואג של ירוק העיניים, "הוא אמר שהוא שמע אותך ושאין לך מה לדאוג לו" צ'אן אמר לבן את מה שמייק אמר, "או שבעצם כן" צ'אן חזר שוב על דבריו של מייק וציחקק לעצמו כשהביט על הפרצוף המבוהל של בן ואמילי.

"טוב, תהנו" כחול השיער אמר לטלפון, "תגיד להארי שידבר איתי" אמילי צעקה אל הטלפון בתקווה שמייק ישמע אותה, "וגם איתי" בן צעק גם הוא, "הוא כבר ניתק" צ'אן הביט עליהם ביאוש, אוכל משולש פיצה ומסתכל בטלוויזיה, "אוף" אמילי מלמלה אבל חייכה בזמן שלקחה גם היא משולש פיצה, מתיישבת ליד אחיה ובן וצופה איתם בטלוויזיה בזמן שהצטרפו לסלון עוד תלמידים, מחליטים להיות בחברתם. 

–

"דיי דיי" הארי צחק בחוזקה, מניח את קערת הפופקורן על השידה לצד כמה תמונות זוגיות שלהם מפעם, מפחד שיקרה לה משהו בזמן שמייק דיגדג אותו. "זה לא יפה לצחוק על החבר שלך בזמן שהוא נשרף" הרקדן נגס באוזנו של האחר, "איה" הארי הכה את כתפו של מייק, "זה כאב" הוא שירבב את שפתיו ומייק חייך ונישק את אוזנו הכואבת של הארי, מחליט להשתעשע קצת ומוציא את לשונו, מלקק את האוזן הרגישה של הארי, גונב ממנו גניחה חלושה.

"מייקי" הארי גנח והסיטואציה נהייתה רצינית פתאום, הרקדן עלה על גופו של האחר בזמן שמצץ את אוזנו של הארי, מקבל ממנו עוד גניחות שאהב לשמוע. כשירוק העיניים הרים את זרועותיו ועטף את עורפו של מייק בהם הרקדן הבין את הרמז והתרומם מעט- רק בשביל לנשק את הארי נשיקה קטנה שבמהירות הפכה לרטובה ונזקקת.

–

ידיו של הארי נעו אל גופו התחתון של מייק, נכנסות אל תוך החולצה ומושכות את הבד למעלה. מייק חייך לנשיקה, מבין עד כמה הארי רוצה לקיים איתו יחסי מין לא פחות ממנו, אבל לעומת הארי מייק שלט בעצמו, הוא חייב לשלוט בעצמו, אחרת הוא יכאיב להארי והוא לא רוצה בזה.

הרקדן ניתק את הנשיקה, גורם להארי להביט בו בהפתעה. "לא לא לא" הוא הניע את ראשו בשלילה, "אנחנו לא עושים כלום עד שג'ימס אומר אחרת" הארי נאנח וקילל בשקט, שוב משרבב את שפתיו ומייק לא יכל לעמוד בזה וחטף עוד נשיקה קטנה לפני שלקח את קערת הפופקורן שהייתה מונחת על השידה ונישכב בחזרה על המיטה, טופח על חזהו שלו בעדינות, מסמן להארי להניח את ראשו שם והקטן חייך ועשה את המבוקש, מניח את ראשו על חזהו של מייק ובנוסף גם מניח את רגלו בצורת 'ר' על מותניו של מייק בזמן שהפעיל את הסרט בטלוויזיה, לוקח מדי פעם חופן של פופקורן ואוכל להנאתו.

–

"דן דן, צריך לחשוב על משהו כשהארי ישמע חדשות טובות מג'ימס" ג'ון ליטף עם אצבעו את חזהו החשוף והמיוזע של בן זוגו, "רק עכשיו גמרנו ואתה חושב על זה?" השרירי המשיך להסדיר את נשימתו, "מקנא?", "קצת" דן נאנח, "באמת?" ג'ון היה מופתע, "לא" השרירי ציחקק, "אין לי במה לקנא, אתה שלי לנצח", "תתחיל לקנא מותק, למה עם ההתנהגות שלך כדאי לך להיזהר" הדרמטי נעלב מעט שהאחר לא מקנא לו, "או באמת?" דן גיחך ועלה בחזרה על גופו העירום של הבלונדיני, "למה מה תעשה?" הגדול יותר התקרב אל שפתיו של ג'ון, אבל לא נישק אותו, מתגרה בקטן ומוכיח לו שהוא יודע רק לדבר ולא לעשות, "לעזאזל איתך" הדומיננטי קילל בזמן שהצמיד את שפתיו לשל דן, מאפשר לגבר החסון להתחיל בסיבוב השלישי. 

–

"התעייפתי" מגי נשכבה לצידו של מקס לאחר שיצאה מהמקלחת, מתחפרת בתוך גופו. "היה לך יום ארוך" אדום השיער נשק לאהובת ליבו, "כן, והמחזור הזה הרג אותי" היא אמרה בעצב, "רוצה לאכול משהו?", "לא, אכלתי כבר בחנות, אני רוצה רק לישון", "אז תשני" הוא חייך אליה, מלטף את שיערה הארוך והלח. 

"ג'ון דיבר איתי היום, הוא אמר שצריך לעשות משהו להארי כשג'ימס יגיד לו שהוא יכול לחזור להיות כרגיל, חשבתי על להכין לו איזשהי עוגה מעניינת ולהפתיע אותו בבית כשהוא יחזור, מה אתה אומר?", "אני חושב שזה רעיון מצויין, מחר נדבר עם החבר'ה, אני אגיד גם לבן, אמילי וצ'אן על זה, נעשה משהו מגניב, יש פחות משבועיים, עד אז אפשר לתכנן את זה", "מעולה" מגי חייכה ונשקה למקס, "אתה הגבר הכי מדהים שיש", "הכל בגלל שיש לי אישה מדהימה"  מקס הביט על הטבעות שעל קמיצותיהם, לפני שבוע הם התארסו, נכון שהם עדיין צעירים והחתונה לא תהיה בזמן הקרוב, המועד המתוכנן זה עוד 5 שנים, אבל זה גרם לליבו לפעום במהירות, הוא מצא לו מישהי שיכולה להיות איתו בטוב וברע.

–

"ג'ימס?", "כן מאריה", "השיער שלי קצת גדל, נכון?" מארי נגעה בראשה, מרגישה קוצים קטנים וחייכה לעצמה, המומחה הנהן בזמן שליטף את ראשה הדוקרני, "את גיבורה", הקטנה חייכה, "אתה יודע שאני ממש שמחה שהארי יודע את האמת על מייקי, עכשיו מייקי שלנו לא עצוב והוא יהיה בריא יותר", "גם אני שמח, מייק הבין שצריך להיות אמיץ בשביל לספר למי שאתה אוהב את האמת" מאריה הנהנה, "ואתה יודע, גם לי יש משהו שאני לא מספרת לאף אחד ורק כשאני אהיה אמיצה אני אספר את הסוד למי שאני צריכה", "באמת? את יכולה לספר לי?" הקטנה הנהנה וסימנה לג'ימס להתקרב ובעל המשקפיים עשה זאת וקירב את אוזנו אל פיה של הילדה, "אני חושבת שאני מחבבת את ג'ייקוב" הקירחת ציחקקה בביישנות, מסתירה את פיה וג'ימס ציחקק וחיבק אותה, חושב שהיא חמודה כל כך, "אני חושב שהוא מחבב גם אותך" הוא אמר לה בזמן שהוא המשיך לזרוק פירורי לחם ליונים, נותן למאריה חתיכה והיא זרקה גם כן, מצחקקת מדי פעם.
–

אם מייק היה יכול לשנות משהו הוא כנראה לא היה משנה כלום, למרות מה שעבר הוא היה עושה את זה שוב, הוא היה קם והולך וסובל לבד, הוא היה עובר עליות ומורדות עם הארי, הוא היה ממשיך להילחם ולרכך את ליבו של האחר כלפיו, כי אולי אם הוא לא היה פועל כמו שהוא פעל הארי לא היה נרדם כרגע בזרועותיו, אולי הוא לא היה בעולם הזה ואולי הוא לא היה מכיר את כל האנשים שהכיר בדרך. 
הוא התבגר ולמד להעריך את החיים ואת החברים שלו ובמיוחד את האהבה שלו להארי, הוא יהיה בן זוג טוב יותר שיגרום לזמר רק אושר ושמחה, הוא יפצה את הארי על הכל, יש להם עוד שנים על גבי שנים להיות ביחד, אין צורך למהר, הוא עכשיו יכול פשוט לכבות את הסרט ולישון ביחד עם הארי מבלי לדאוג יותר מדי, אבל רק לעוד כמה דקות הוא רוצה להסתכל עליו, לעכל ולהבין שהארי באמת כאן איתו, בדירת חדר המשותפת שלהם, שבתוכה מושרשים אלפי סיפורים וזיכרונות, טובים יותר וטובים פחות ושעוד יושרשו בה זיכרונות עתידיים שיהיו סיפורים מתוקים לאנשים חדשים שיכירו עם השנים.