לחיות בשקרים- פרק 6

-כעבור שבוע-
נקודת מבט אליאן:
שבוע עבר, גיליתי שלשוהם אין חברה, הוא לא בראש לזה שיגידו לו מה לעשות אבל מה שכן גיליתי שהוא מחבב מישהי.
בשבוע הזה הכרתי ילד מדהים, שמתחשב, דואג לי, מגן עליי ושאכפת לו ממני.
כל השבוע הזה ניסיתי להתקרב לתכלת ללא הצלחה, היא דוחה אותי, מרחיקה אותי ממנה.
לימאי גילתה את האמת אחרי כמה ימים, היא ראתה אותי בבית של שוהם כשניקיתי את המטבח.

"אלי זאת את?" שמעתי את קולה של לימאי כששטפתי את הכלים בכיור. הנדתי בראשי לשלילה.
"אני מזהה אותך בכל מקום אלי." לימאי אמרה ושמעתי צעדים מתקרבים.
"אלי זאת את נכון?" היא שאלה שוב והניחה את ידה על כתפי. הנחתי את הכלים בכיור והסתובבתי לאט לאט. לימאי נדהמה לראות אותי בסינר הלבן עם השם שלי.
"מה את עושה פה? זה הבית של שוהם אז מה את עושה פה?" היא שאלה בחוסר הבנה.
"בואי." אמרתי אחרי כמה דקות של שקט. החזקתי בידה והלכתי איתה לחדרי.
היא התיישבה על המיטה בשילוב ידיים וחיכתה שאדבר.
"אז ככה, כשהייתי קטנה אבא שלי ברח והשאיר את אמא שלי עם חובות, לבד ושתי בנות. אמא שלי לא האדם הכי חכם מבחינת ההשכלה שלה היא לא המשיכה ללמוד. היא התחילה לעבוד ישר. הייתי בארצות הברית, זה היה כמו גלות בשבילי רחוק מאמא שלי ואחותי, למרות שהן הדבר היחיד שיש לי וגם מהן הרחיקו אותי. אז כן אני הבת של המנקה פה ואת מוזמנת לרוץ ולספר לכולם את האמת, אני תלמידת מלגה." אמרתי לבסוף והתיישבתי לידה.
"למה שיקרת?" היא שאלה בהלם, טוב אני מבינה אותה, במשך שבוע מכרתי לה שקרים על אבא שלי.
"פחדתי, לא רציתי לספר לכולם שאני בת של מנקה שעובדת אצל שוהם בבית. במיוחד כשפאר תגלה זאת היא תעשה הכל כדי להשפיל אותי וגם ראית את היחס של אדיב לתלמידי המלגה. כולם נאספים סביב השולחן שבו משפילים את התלמידים." אמרתי באכזבה מעצמי ומהתלמידים העשירים האלה.
את פאר עדיין לא הכרתי, לפי מה ששוהם אמר היא אצל דודה שלה בצפון.
"אני חברה שלך, לא משנה מה ההורים שלך, לא שופטים לפי מי ההורים שלך אלא לפי מי אתה." לימאי אמרה בחיוך קטן.
"אז את תמשיכי להיות חברה שלי?" שאלתי בחיוך והיא הנהנה בראשה.
"את חברה אמיתית." אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה.

התיישבתי בכיתה בצלצול, הפעם שוהם התיישב ליד ילדה אחת וכל שנייה צחק איתה, את האמת קינאתי, אני רגילה ליחס הזה, שהוא מצחיק אותי ושהוא איתי.
במשך כל השיעור הם צחקו ועשו רעש, המורה העירה לשוהם כמה פעמים עד שהתייאשה.
"די שניכם לעשות רעש! שוהם, היא משפיעה עלייך לרעה אני מבינה." המורה צעקה על שוהם שצחק.
הצלצול נשמע בכיתה אחרי מספר שניות. הכיתה התרוקנה מעט מתלמידים.
"אלי בואי שנייה." שוהם הסתובב וקרא לי, הנדתי בראשי.
"נו בואי." הוא צעק שוב וסובבתי את ראשי לחלון, לימאי לא באה היום לבית הספר, היא חולה.
שוהם התיישב לידי אחרי כמה שניות שבהיתי בחלון, אבל האגו שלי לא נתן לי לדבר איתו, לא יכולתי להתחיל את השיחה ראשונה.
"אליאן את בסדר?" שוהם שאל אותי. הנהנתי בראשי וחייכתי חיוך מאומץ.
"אליאן תפסיקי עם החיוך המגעיל הזה ותסתכלי עליי כמו שצריך!" שוהם צעק עליי ואחז בסנטרי, הוא סובב את ראשי אליו, הסתכלתי לו בעיניים ובלעתי את רוקי.
יש לו השפעה, לפעמים טובה ולפעמים רעה, כרגע אני חושבת שאני פוחדת ממנו, יש לו מבט מלחיץ בעיניים.
"אתה קורא לי אליאן." אמרתי באכזבה, הוא קורא לי אליאן כשהוא עצבני עליי או על מישהו אחר.
"אליאן תפסיקי להיות ילדה קטנה, בואי אני רוצה להכיר לך מישהי." שוהם אמר ונעמד מהכיסא. הסתכלתי עליו מתרחק מהשולחן שלי ונאנחתי.
"בואי כבר!" הוא צעק עליי, המשכתי לשבת בכיסא, הפאר הזאת, היא כל מה שהוא דיבר עליו בימים האחרונים.
שוהם נעמד לידי ואחז בידי בחוזקה, הוא משך אותי לשולחן שבו הוא ישב ליד הילדה היפה ההיא.
"תכירי פאר זאת אליאן, אליאן זאת פאר אחותי הקטנה." שוהם אמר בחיוך מתגרה ואני פערתי את פי.
"אחותך… הקטנה? פאר?" שאלתי בהלם והוא הנהן בראשו.
"אז את אליאן המפורסמת." פאר אמרה בחיוך רחב והנהנתי בראשי. היא חיבקה אותי.
"הבושם זול יחסית לעשירה מפונקת." היא לחשה לי באוזן וחייכה.
"אני אוהבת את הריח" תירצתי תירוץ וחייכתי חיוך מתגרה.
"מעניין, מאוד מעניין." פאר חייכה חיוך מתגרה גם.
אז.. אני מכירה גם את פאר, יופי לי..