ללכת רק בעקבות הלב פרק 2

פתחתי את דלת הבית באיטיות הבית היה חשוך קודר וקר. סגרתי את הדלת מאחורי התקדמתי באיטיות ניסיתי למצוא את המתג של האור. "הו מצאתי" אמרתי לעצמי הדלקתי את האור התחלתי ללכת וראיתי מדרגות שמובילות למטה, פתאום הרגשתי שמישהו תופס לי את הצוואר דפקתי צרחה וניסיתי להשתחרר התיק שלי והמגבת נפלו,"זאת את!!" הוא אמר ופתאום שחרר אותי, הסתובבתי אליו עם מבט מבהיל כשאני הולכת שתי צעדים אחורה,לוקחת את התיק ובורחת.

מי זה? מה הוא עושה שם? הוא בגיל שלי.. למה רודפים אחריו ?? חשבתי על זה כול הדרך הביתה, הייתי עם ראש מלא מחשבות. נכנסתי הביתה זרקתי את התיק נכנסתי לחדר לקחתי מגבת ונכנסתי למקלחת חמה ומרגיעה אחרי מה שעברתי, יצאתי מהמקלחת לכיוון החדר, הדלקתי את המזגן סגרתי את החלונות והלכתי לחפש משהו טעים לאכול אחרי הערב המוזר והמפחיד הזה. אחרי שאכלתי את הטוסט הטעים שלי וראיתי את התוכנית האהובה עלי,כיביתי את המזגן ואת הטלוויזיה והלכתי לישון.

"בוקר טובבב" אמא שלי נכנסה לחדר שלי ופתחה את החלונות שלי.
"אמא אני יכולה לא ללכת היום לבית ספר?? כואב לי הראש" אמרתי כשאני עוד חצי ישנה
"כן בטח ממש"
"נו בבקשההה"
"את תשלימי חומר?"
"מבטיחה"
"בלי להרוס את הבית"
"יששש" חיבקתי אותה כשהרגליים שלי עוד על המיטה.
החלטתי ללכת לחקור על הנער הזה. פחדתי, אתם לא מבינים עד כמה, אני זה הרגיש לי חשוב, למה ילד בגילי לא מסתובב עם חברים ונהנה ובמקום זה מסתובב באמצע הלילה במרדף.
'את לא באה?' שי,החברה הכי טובה שלי שלחה לי הודעה. שתבינו. אני עדיין במיטה.
'אין כוחות'
'מפסידה'
'מה יש?'
'ילד חדש'
'מהההה מי זה? יש לכם סיכוי?דיברתם?'
'חחחח לא חיים שלי,יש לי מישהו באופק'
'חצופה תספרי לי'
'כשתחליטי לבוא לפעמים אני אספר לך'
'טוב טוב צלמי לי אותו'
ואז זה קרה היא שלחה תמונה שלו, תנחשו מי זה היה.. כן, נכון, אותו אחד שהתחבא בבית עץ,אותו אחד שרדפו אחרי עם סכין.
'את לא מבינה איך כולן רודפות אחריו.'
'אני באה לבית ספר'
'חחחחחח התלהבת'
החלטתי ללכת בכול זאת.

"סליחה על האיחור המורה" אמרה כשאני מתנשפת
"כנסי בבקשה."נכנסתי וישבתי ליד שי, מזלנו שאנחנו אותה כיתה, מהגן אנחנו ביחד.
"נו איפ הוא?"
"לא בכיתה הזאת בכלל חחחח"
"בהפסקה את באה איתי"
"חחח מה הלחץ שלך לראות את החדש?"
"אני אספר לך בהזדמנות.."
ישבנו ככה עד הצלצול

סוף סוף היה צלצול תפסתי את שי ושאלתי אותה אם היא יודעת איפה הוא? "כן הינה אם אני לא טועה.." היא הצביעה עליו שהוא ישב על ספסל אחד
נתתי לה נשיקה בלחי והמשכנו ללכת אליו ואל כול הפרחות שהיו מסביבו.
נדחפתי בין כולן והעםפתי איזה בלונדה משכבה יא.
"הייי, איך קוראים לך?" שאלתי כשאני דוחפת את שי לעסק.
"מה את עושה פה?"
"מה אתה עושה פה?"
"הוא תפס לי ביד ומשך אותי אל מאחורי המגרש בזמן שכול הזונות מקללות אותי.
הוא סיבב אותי ודפק לי את הגב בקיר.
"מי את? מה את רוצה?"
"מי אתה? מה אתה עושה פה?"
"אני לא יכול לספר לך"
"טוב, אני דווקא אשמח לספר למנהל ולהורים שלך, את מה שקרה אתמול." אמרתי ופשוט הלכתי משם. "את לא מסוגלת" הוא צעק לי. עצרתי הסתובבתי אליו. "רוצה שנתערב?"
"אני אספר לך בתנאי שאת לא אומרת מילה."

נ.מ ליאב
פחדתי. ממש פחדתי, בחיים לא שיתפתי אף אחד,אף פעם ברגשות שלי. "אני אספר לך בתנאי שאת לא אומרת מילה." פתאום זה יצא, אני מחפד גם מזה וגם מזה.
אז היא התקרבה, ממש צמוד, ממש ממש צמוד," היום בגינה שליד המכון."
אין לי מושג מה לעשות.. ללכת או לא? להקשיב ללב או לא? אני צריך מישהו שיהיה איתי עכשיו..