מאוחר מדי. פרק 20- פרק אחרון

"אן אני לא יכול, את שיכורה עכשיו" הוא אמר בהחלטיות ויצא מחדרי.
נרדמתי מהר מאוד וחלמתי חלומות מתוקים על ליאם. קמתי בשעה 12:00 בצהריים, התארגנתי ויצאתי מחדרי.
ליאם היה במטבח. "סוף סוף קמת" הוא חייך אליי וחיבק אותי.
לפתע הבחנתי שהוא הכין ארוחת בוקר שווה במיוחד לשנינו. "וואו ליאם לא היית צריך" נשקתי ללחיו.
התיישבנו לאכול ואז ליאם שאל אותי.
"את זוכרת מה היה אתמול?"
"כן" עניתי.
"את זוכרת גם כששמתי אותך במיטה שלך?" הוא שאל.
"כן, קצת מביך. סליחה" גיכחתי.
"זה בסדר, פשוט לא היה לי נעים לישון איתך כשאת שיכורה"
ליאם אתה מושלם. בחיים לא ראיתי גבר כל כך מתחשב.
אחרי שדיברנו וסיימנו לאכול התיישבנו בסלון.
"ליאם לא נעים לי שאתה תקוע אצלי כבר יום שלם. אתה יכול ללכת הביתה, אתה יודע" אמרתי לו.
באמת לא היה לי נעים שהוא בכלל לא בביתו ושהוא 'שומר' עליי.
"זה בסדר אן. פשוט אני באמת דואג לך. כמובן שאם זה מפריע לך אני אלך"
"לא, מה פתאום" חייכתי אליו.
*************************************************

הגיעה השעה 22:00 בלילה.
אחרי שהכרחתי את ליאם ללכת הביתה בצהריים, כי פשוט היה לי ממש לא נעים שהוא אצלי כל כך הרבה זמן ואמרתי לו שאני לא צריכה בייביסיטר הוא הסכים ללכת.
אמרתי לו שיבוא אלי ב22:00 בלילה וסתם נדבר או נצא או משהו. לבשתי שמלה לבנה קצרצרה עם מחשוף קטן.
ליאם הגיע אליי והלכנו למרפסת. שוב פעם התיישבנו ואני שכבתי עליו.
"את יודעת? יש שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן" לפתע ליאם אמר.
"איזו שאלה?" שאלתי והסתובבתי אליו.
"זוכרת אז..פעם ראשונה שקראת לי לחורשת האלונים.." הוא החל לומר.
"איך אפשר לשכוח" נזכרתי והחלטתי שאני לא נהיית אטומה.
"השאלה שלי היא למה קראת לי מלכתחילה? מה רצית לומר לי?" הוא נעץ בי את עיניו.
לקחתי נשימה עמוקה והתיישבתי קרוב אליו.

"רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך" אמרתי.

הוא הביט עמוק לתוך עיני והשתררה דממה.
"אז למה לא אמרת לי את זה מאז?" הוא שאל.
"לא יצא לי. קרו הרבה דברים, לא היה לי את האומץ" לחשתי והייתי בהלם מעצמי שהצלחתי לומר את זה בכלל.
"אז למה היית עם מייקל?" הוא שאל אותי ומבטו נהיה מעט רציני יותר. אין ספק ששאלותיו היו ישירות למדי.
"מייקל היה אשליה. חשבתי שאהבתי אותו, גיליתי שלא אהבתי אותו אפילו קצת" אמרתי בכנות.
לאן ליאם חותר?
דממה.
"אן ג'יימס, אני אוהב אותך" ליאם לחש והתקרב אליי עוד קצת.
ליבי הלם בחזי במהירות.
"ליאם פרקר, אני אוהבת אותך, מאוד" לחשתי באוזנו.
זהו. אני לא מאמינה שאמרתי את זה.
ויותר טוב, שליאם אמר לי קודם.

התקרבנו אחד לשני, המצחים והאפים שלנו נגעו ושפתותינו היו במרחק נגיעה.
"אן ג'יימס, החיים קצרים מדי כדי לא לקחת סיכונים" ליאם לחש בסקסיות והצמיד את שפתו לשלי.
עצמתי את עיני והרגשתי את שפתו מנשקת אותי, חוקרת אותי, אוהבת אותי.
הנחתי את ידי על סנטרו, וליאם ליטף את גבי עם ידיו.
זו הייתה נשיקה סוערת, מלאת תשוקה ואהבה.
כששפתותינו נפרדו פקחתי את עיני והבטתי בו.
הוא נראה יפה ומושך יותר מאשר קודם.
**
תפסתי בחולצתו של ליאם והורדתי אותה. "אפשר?" הוא שאל ונגע בשמלתי. הנהנתי בחיוב והוא תפס את שמלתי והוריד אותה לאט-לאט.
ראיתי אותו בוהה בגופי. "אן אני אוהב אותך" הוא לחש ונשך לי את האוזן. אני חשבתי שאני עומדת להשתגע מרוב אהבה. הורדתי את מכנסיו ונשארנו שנינו רק בבגדים תחתונים.
לפתע ליאם קם, תפס אותי והרים אותי. הוא לקח אותנו למיטה הזוגית שלי. ליאם השכיב אותי על המיטה. "את משגעת אותי" הוא לחש באוזני.
"אני אוהבת אותך" לחשתי באוזנו בחזרה.
התפשטנו לגמרי ועשינו את זה.
**
שכבנו על המיטה מתנשפים.
היחסי מין האלו היו מאהבה אמיתית.
"כמה זמן חיכיתי לומר לך שאני אוהבת אותך, כל כך קיוויתי שזה הדדי" לחשתי לו.
"זה לגמרי הדדי. ושתדעי אן" הוא הביט בי, "לעולם לא אפגע בך" הוא לחש לי והדביק לי עוד נשיקה על שפתיי.

"לעולם לא אפגע בך"
המשפט הזה הדהד בראשי ושמחתי שהתאהבתי בדבר המושלם הזה שקוראים לו ליאם פרקר.
*************************************************

כבר חודש שלם שליאם ואני ביחד. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, זו אהבה חזקה.
אתמול ליאם הזמין אותי לביתו ושכבנו שנינו במיטתו כשהוא למטה ואני מעליו, ראשי על חזהו וידיו מחבקות אותי ומגנות עלי ואז הבנתי.

זו האהבה שחיכיתי לה כל חיי, זה הגבר שאני מרגישה הכי בטוחה איתו, שמגן עליי, שאוהב אותי.

זוהי אהבה אמיתית.
אהבה שלעולם לא תגמר.
אהבה אינסופית.

-סוף-