מלאך שלי פרק פתיחה

אני חושבת שהדבר הכי חשוב בעולם, לא משנה מה קרה ומה יהיה, זאת אמא .
אמא, סחבה אותנו במשך 9 חודשים בבטן שלה, עברה את הכאב של הלידה, דאגה לנו לבית, לבגדים, להכל!
אז איך זה לחיות עם אמא?
אני מניחה שהיא הייתה עושה לי צמות בבוקר, מציקה על כך שלא הכנתי שיעורי בית, מתעניינת בחבר הראשון שלי .
אבל אני לא יכולה לדעת, כי אמא שלי מתה .
אני עומדת מול הקבר שלה, בשמלה שחורה ופרחים אדומים ביד, אחרי 10 שנים בדיוק
עדיין מדברת אלייה ומספרת לה מה קורה איתי .
" אני ואבא בסדר, לא חסר לנו כלום . כלום חוץ ממך ומגיא" מסכת הדמעות שטשטשה את הכל נשברה לשתי דמעות שנזלו על הלחיים שלי . גיא .. אחי שעוד לא הספיק לצאת לאוויר העולם, שכל מה שהוא הכיר היה הרחם של אמי .
" אבא עוד לא מרשה לי לצאת מהבית, אלא אם כן אני מבקשת לבוא אלייך "
כן, אבי סגר אותי בבית . אני ילדה בת 17 שלא ראתה את העולם, אבל ניתן להבין אותו .. נכון?
אני לומדת עם מורים פרטיים יום יום בבית שלי, עוזרת הבית קונה לי בגדים, בעיקרון לא חסר לי כלום . חוץ מחברים .
אף פעם לא הלכתי לבית ספר . ניסיתי להעלות את הנושא מול אבי אבל זה אף פעם לא נגמר בטוב ..
' אני לא יכול לסבול את המחשבה שאת לא מוגנת '
' אני לא יכול לאבד גם אותך '
משפטים שחוזרים על עצמם כל החיים שלי כמעט .
" הגיע הזמן ללכת " אבא שלי אמר, הנחתי את הפרחים על-יד המצבה, הבטתי בה פעם אחרונה והלכתי אל אבי .
ביליתי את שאר היום שכובה על מיטתי בוהה בתקרה, מוצפת מחשבות .
נמאס לי להיות כל היום בבית הזה! אני כבר בוגרת!
אני רוצה להתחיל לחיות את חיי, לחוות חוויות בעולם הזה!
זהו, החלטתי . מחר אני אגיד לאבא שלי שאני רוצה ללמוד בתיכון כמו נערה רגילה, ואני לא אקבל " לא " כתשובה .
וכך התחיל הסיפור שלי