מנוגדים-אמה ויונתן פרק 6

נקודת מבט אמה
אני פשוט לא מאמינה לחוצפה של היונתן הזה, הוא השאיר אותי עם המילה בפה והלך, אם הוא חושב שאני אעבור על זה בשתיקה-הוא טועה!
יצאתי מהכיתה במהירות על מנת לחפש אותו, יצאתי למגרש בית הספר וראיתי אותו משחק כדורגל כשהוא בלי חולצה, הגוף שלו הפנט אותי, בהייתי בו כמה שניות אבל מהר התעשתתי.. נכנסתי באמצע המשחק שלהם, ובדיוק כשהכדור הגיע אליו ניגשתי אליו, והרמתי אותו עם היד "מה את עושה?!!" הוא התחרפן, ובנוסף נשמעו קולות נזיפה זועמות מכל השחקנים "מה עשית??" "הרסת את המשחק!!" הכל היה ביחד, כמו חבורה של בהמות "סתמו כבר!" צרחתי עליהם, העפתי לאחד מהם את הכדור והסתכלתי על יונתן "ואתה, בוא איתי!" אמרתי לו כשאני אוחזת לו היד ומובילה אותו לשירותים שליד המגרש. נכנסו לשירותים וסגרתי את הדלת "מה את רוצה?" הוא אמר ממהר "להסביר לך איך מתנהלים הדברים" נעמדתי מולו, כועסת ביותר שלפני שעה פחות או יותר הוא יצא מהכיתה, וסתם לי את הפה "נו, אז תסבירי לי איך מתנהלים הדברים" הוא אמר כשהוא מתקרב אלי, ואני הולכת אחורה עד שאני צמודה לקיר, והיד שלו מעליי "מה יש? אני מפחיד אותך?" הוא שאל עם חיוך מתגרה כשהוא מרגיש מעליי, תרתי משמע. הסתכלתי על העיניים היפות שלו והשפתיים העבות שלו, לקח לי כמה שניות להגיע לתשובה, היופי שלו הסיח את דעתי "אתה ממש לא מפחיד אותי" אמרתי כשאני עוברת מתחת ליד שלו שהייתה צמודה לקיר, כדי לא להגיע למצב של נשיקה "אז למה את בורחת?" הוא הרגיש מסופק מעצמו כשהוא מתקרב אלי בחזרה "בורחת?" גיחכתי "ממש לא, פשוט אי אפשר לדבר כל כך צמוד" המצאתי תירוץ טיפשי וילדותי מתוך הרצון להתחמק ממנו "טוב, אין לי זמן לילדות קטנות, יש לי משחק על הראש" הוא אמר, ועמד לצאת.. משכתי לו את היד, וסובבתי אותו אליי "לא, אתה עכשיו תקשיב!" רתנתי "נו" הוא אמר מיואש ממני, וחסר סבלנות "ראשית כול, אף אחד לא משאיר אותי עם המילה בפה, ובטח שלא אפס כמוך" אמרתי בשיא העצבים שלי "שנית, למה אתה חושב שאני בכלל מעונינת בך? יותר נכון, למה את מדמיין?" לעגתי לו על מנת לתת לו תחושה שהוא כלום ושום דבר, כשלמען האמת אני מרגישה בידיוק ההפך ממה שאמרתי לו.
"ראשית כול, אני אשאיר את מי שאני רוצה עם המילה בפה, ובטח שילדה קטנה כמוך" הוא ענה מחקה אותי בשפה, ובתנועות גוף שלי כשאני דיברתי "ושנית, אני ראיתי איך הסתכלת עליי ועל ליאן במסיבה, שנישקתי אותה.. מתת מקנאה, וכמו ילדה בת שלוש-שהולכת סחור סחור, שבמקום לגשת אליי, ולהגיד שאת בעניין שלי, ניסית לעורר בי קנאה.. תשובה מספיק טובה?" הוא ענה ושאל באופן לעגני למשמע הדרישות המפגרות שלי "ילדה בת שלוש? הולכת סחור סחור? אני?" שאלתי כועסת על הייחוס תכונות שלו כלפיי "אתה ילדון הססן, שלא מסוגל להחליט שום דבר בחיים שלו.. ולא, אני לא קינאתי בה, ואם זה מה שבאלך לחשוב אז תחשוב, כי אתה מצוין בלחיות בסרט" עניתי עם ביטחון, וייחסתי לו גם תכונות על מנת להחזיר לו באותו מטבע "אה את לא הולכת סחור סחור?" הוא שאל עם חיוך, נשען על המעקה של הכיור, ומביט אליי "לא, ממש לא!" עניתי עם ידיים על המותניים, לא בטוחה בתשובה שלי לחלוטין "אוקיי" הוא אמר, הביט בי מבט חודר של שניות אחדות, ולאחר כמה שניות תפס אותי עם יד אחת מהמותן "אם את לא הולכת סחור סחור תנשקי אותי, כמו שאת מתה לעשות מהשנייה הראשונה שראית אותי!" הוא אמר והסתכל לי בעיניים ובשפתיים במחזוריות, מתתי לנשק אותו.. באמת שרציתי, והסתכלתי על השפתיים האלו, אבל לא אין מצב שאני אעשה את זה, ואפול לפח שהוא טומן לי. השתחררתי מהאחיזה, והלכתי לצד השני "רואה? את הולכת סחור סחור" הוא אמר מרוצה מזה שהוא מכיר אותי, ועמד ללכת… עצרתי אותו עם היד שלי, באמצע החזה שלו "אני לא הולכת סחור סחור, הסיבה היחידה שלא נישקתי אותך היא מאוד פשוטה, ואולי חדשה לך-כי אתה לא מוצא חן בעיניי, ולא תמצא חן בעיניי, כי אני לא אוהבת ילדים מפונקים של אבא" עניתי לו כדי שילמד לבלוע את השחצנות שלו, ויצאתי שמחה מהעובדה שהפעם אני זו שהשאירה אותו עם המילה בפה.

נקודת מבט יונתן
היא פשוט יצאה מהשירותים, והחזירה לי על מקודם, היא כזו ילדה קטנה והיסטרית, שבדרך כלל אני לא יכול לסבול.. אבל לא יודע מה יש לי, כל פעם שאני רואה אותה פשוט באלי ליצור איתה סיפור, בלאגן. יצאתי משם, והלכתי לבית של רון שהזמין אותי אליו שנייה אחריי שהיא יצאה, הוא הבריז משאר היום אז הברזתי גם, כשבאתי חיכו שם שתי כוסיות, וודקות, סיגריות.. רק אני הייתי חסר, ידעתי שאם אמה תראה את זה היא תתחרפן, כי משום מה, בגלל שההורים שלהם נסעו היא מרגישה המבוגר האחראי.. הבעיה שבינה לבין בגרות אין שום קשר… אבל לדמיין את התגובה שלה, זה מה שמצחיק אותי. בנתיים נהננו, העברנו את הזמן, שתינו, ורון הציע לי לישון אצלם כי מחר שבת, ואין לימודים גם ככה, אז הסכמתי. עברו כמה שעות ואמה עדיין לא הגיעה "איפה אחותך?" שאלתי את רון לא מבין "אתה לא מודאג?" שאלתי כשבעצם עברה בי תחושת דאגה "לא, כי זה או שהיא לומדת אצל חברה, או שהיא בספרייה קוראת ספר, או מתאמנת עם חברים שלה על שירים חדשים, או רוקדת.. בכל מקרה החנונית הזו עד עשר בלילה פה" מכל ההסברים של רון לשאלה 'למה היא לא הגיעה?' ההסבר שאולי היא רוקדת, העלה לי דימיונות לראש, של אמה רוקדת בבגד ים, כמו שהיא רקדה במסיבה ההיא, עלו לי מחשבות מהסוג הזה שאם רון היה יודע מה הן-כבר מזמן הייתי מאושפז בבית חולים.
המשכנו בעיניינים שלנו, והחלטנו לעלות את כל "הציוד" למעלה, לחדר של רון.. לפני שהיא תתחיל לצעוק ולהתחרפן כמו מטורפת, רק חבל שהכוסיות שישבו איתנו החליטו ללכת.

נקודת מבט אמה
חזרתי הביתה, אחרי שנשארתי עם חברים שלי להתאמן על שירים חדשים לקראת הופעה שנעלה בבית ספר לכבוד אנשים חשובים. בדרך הקצרה מהחנייה עד לבית חשבתי על יונתן המפגר, והריבים שלנו היום. כשנכנסתי הביתה היה ריח דוחה, של סיגריות ואלכוהול, בטוח זה המפגר של אח שלי, הגוף שלי היה כל כך במתח שהחלטתי לוותא על הצרחות עם רון, והחלטתי לעלות לחדר, וללבוש בגד ים. יצאתי לבריכה בחצר, ראיתי שאין אף אחד בסלון אז רקדתי בחוץ קצת כדי להפיג מתחים, רציתי להתאמן על צעדים חדשים.