חתונת היובל של דוריס ואלכסנדר

בכל בוקר מתלבשת דוריס, מתאפרת ושמה את תכשיטיה. ההסעה מחכה לה למטה.
היא לוקחת עוד לגימה מהקפה. מהחדר שינה היא שומעת את מלמולי האהבה, הזוג יונים התעורר. ועכשיו הם מצחקקים , והיא שומעת נשיקות קטנות ושוב צחקוק חרישי.
דוריס מעיפה מבט בשעון , עוד שתי דקות . אין לה זמן . מספיק , היא צריכה להתנתק מהמחזה הסוריאליסטי שמסב לה סבל רב.
הנהג דובי רואה אות ה ומקבל את פניה בחיוך ואומר לה בוקר טוב .
בוקר טוב ושמח אומרים אחריו החברים , משכימי הקום.
הם נוסעים למועדון .
דוריס , אשה עצובה, אוהבת להיות במועדון הזה . היא שוכחת את תלאותיה וצרותיה . היא כבר לא צעירה אבל עוד לא זקנה . מנחם כבר בן תשעים. מנשה שמונים והנשים… הן כולן מבוגרות בהרבה ממנה . אבל היא אוהבת להשתתף בשיעורי התנך, בסדנא לזיכרון, את הכיף שהם עושים בשיעורי הזימרה והתאטרון. וגם כשיש עבודות יד כמו ריקמה וסריגה וציור בצבעי גואש ומים.
דוריס גם קוראת המון.בעברית ובאנגלית. זה עוזר לה אחר הצהריים, ומפיג את בדידותה.
דוריס אשה נשואה. עוד מעטי חמישים שנה. איך שהזמן עובר . גם אם טוב וגם אם רע , הזמן עובר בדהרה. לא תמיד היה לה רע. דווקא אלכס בן אדם טוב. אף פעם לא העליב או פגע בה. הוא אפילו לא אמר כלום כשסיפרה לו לפני שנים רבות שהיא עקרה . היא עבדה כמנהלת חשבונות במשביר. ואלכס היה שם איש אחזקה . האנשים אהבו תמיד את דוריס. כי דוריס אהבה אנשים. תמיד במצב רוח טוב ותמיד מחייכת לכולם. ואם מישהו זקוק לעזרה היא שם. בשבילו.
בשנה שעברה אלכס יצא לפנסיה.
דוריס הבינה שהאיש עצוב וקשה לו. פתאם כל היום לבד. פתאם המשכורת איננה. ויש גימלה, והיא מצוצמת. בבוקר הוא מטייל לו בקניון השכונתי, חוזר מכין לו משהו לאכול ומתחיל לשתות. בזמן האחרון אלכס שותה המון.
יום אחד היא חזרה מהמועדון, אלכס לא היה בבית.
לפנות ערב הוא הגיע . במצב רוח מרומם, שמה לב שהוא לבוש , לבוש עדכני ואפילו מסופר. הוא ראה את סימני השאלה בעיניה …מה קרה ?
טוב , היא באמת שמחה שחל שינוי כזה לטובה, אבל איך כל זה קרה?
וככה עברו הימים , דוריס הלכה למועדון של הפנסיונרים. אלכס לא הסכים.
"מה יש לי לחפש שם ?" עם כל הזקנים והזקנות.
ואלכס , המשיך להגיע בשעות הערב , לפעמים שתוי , לפעמים סתם במצב רוח טוב.
לפתע הוא פונה אליה , "דוריס מה דעתך שנביא בחורה אלינו הביתה ?"
היא תעזור לך בניקיון בבישול ובכביסה"
דוריס לא מבינה למה הוא מתכוון
"בחורה?" מי?"
או , אז ככה , הוא מתחיל לספר לה …תשבי קודם …
"הכרתי אשה "
דוריס פוקחת עיניים גדולות . איזה סתומה היא … איך לא הבינה … הרי הכתובת היתה מזמן על הקיר !
"דוריס תביני הכרתי אשה צעירה ואין לה דירה . הייתי רוצה שהיא תבוא לגור איתנו. אנחנו והיא, מה דעתך?"
דוריס מביטה בו בזעם .
"אז את מסכימה ?"
דוריס לא האמינה כשאנסטסיה הגיעה אליהם הביתה, ועוד בטן קטנה מבצבצת. לזקן שלה יש חוצפה להכנסיה את הצעירה הזאת אליהם הביתה ועוד עם בטן.
כן , היא מבינה, היא לא ילדה קטנה . הבחורה נכנסה להריון מהזקן. הוא אפילו לא סיפר לה שיש לו כבר אשה חיה בבית. והיא מחכה לו. וכמה היתה רוצה שיחגגו את היובל לנישואיהם. וזאת המתנה שהיא מקבלת.
אלכס ביקש יפה שתסכים מרצונה לעזוב את הבית.
"לאן יש לי ללכת , אלכס "
מהגימלה אני לא אוכל לשלם שכר דירה וחוץ מזה זה גם הבית שלי.
" טוב אמר אלכס את תשני בחדר הקטן ואני ואנה נישן בחדר השינה .
דוריס שתקה .לפחות תהיה לה קורת גג ופינה לישון .
אבל דוריס לא הצליחה לישון אף לילה . מלמולי האהבה , ומצמוצי הנשיקות הגיעו עד אליה בתוך השקט והעלטה . היא ביקשה את נפשה למות.
במועדון אף אחד לא ידע .
דוריס לא סיפרה לאף אחד . היא כלכך התביישה.
בינתיים נולד התינוק. ורדרד חמוד. אלכס היה מאושר ודוריס היתה אפורה מקנאה ומצער.
בלילות הבאים , גם לא יכולה היתה לישון . התינוק בכה ובכה ואלכס ישן ואנה עטפה אותו ויצאה למרפסת.
דוריס אפילו מזל טוב לא אמרה לה . למה?
כי היא לא צבועה.הצעירה הזאת לקחה לה את כבשת הרש. היא , שאין לה אפילו ילד , לקחה את בעלה, בעל נעוריה, הגבר שפגשה עוד כשהיו צעירים ואוהבים.
אנסטסיה הרגיעה את התינוק. הוא נרדם, והיא הלכה להתכרבל ליד אלכס.
בבוקר היה שקט.
דוריס לא קמה , לא התלבשה , לא התאפרה ולא שמה את תכשיטיה הזולים.
גופתה המרוטשת שכבה מתבוססת בדמה מתחת לחלון של חדרה.
עכשיו היא נחה.