סיפור על אופק וליז החתלתולה (זה בשביל שני ) :(

זה היה בלילה עצוב ואפל, זה היה היום ששני עזבה את המשפחה בלי להגיד את הסיבה,אופק לא הצליחה להפסיק לבכות ,היא הלכה לה בשביל של היער החשוך הכול היה שקט דומם כאילו כולם היו באבל, אופק הסתכלה על הסוף של השביל היא ראתה את הצוק הנחמד שהיה שמה , אופק הפסיקה ללכת וישבה על עץ כרות ובכתה בכי שקט בלי רעש," גם אותך כרתו ? גם ממך לאף אחד לא היה אכפת? גם אתה הפסקת לאהוב ?" שאלה אופק את העץ הכרות אשר ישבה עליו וידע שלא יענה לה אך בכול זאת , "כן גם אותי כרתו ,גם ממני לאף אחד לא אכפת ,גם לי כבר אין רגשות ," שמעה אופק קול אומר מאחוריה ,אופק היסתובבה וראתה את ליז החתלתולה "למה שונאים אותנו?" שאלה אופק את החתלתולה וסירקה לה את הפרווה שהיא התקרבה עליה"כי לא אכפת להם מהלב שלנו ,לא אכפת להם שכול פעם שעוזבים יש עוד סדק ועוד סדק עד שכבר אין את הרגש אהבה ," ענתה לה החתלתולה "אבל למה שני?למה היא? היא הבטיחה שהיא לא תעזוב אותנו ,היא הבטיחה שהיא לא תעזוב אותי," אמרה לה אופק ובכתה "תמיד מבטיחים כולם מבטיחים אבל אף פעם לא מקיים, הריי משפחה אי אפשר להרוס אז איך זה שהורסים את המשפחה,?" שאלה ליז החתלתולה "כנראה שאני ואת לא חלק מהמשפחה " אמרה לה אופק ובכתה לליז אל הפרווה, "בואי אנחנו צריכות לעשות את זה ," אמרה ליז לאופק ,ליז ואופק רצו ורצו לא הפסיקו לרוץ , הם צעקו צעקות צורבות אוזניים, צעקות של כאב אך לאף אחד לא היה אכפת, הם הגיעו לסוף השביל ששמה היה הצוק, הם החזיקו ידיים ושקפצו צעקו את המשפט האחרון שלהן, : שני את הבטחת

THE AND