אהבה נכזבת

נשענתי על אדן החלון והבטתי בשקיעה.
איזו שקיעה יפה ,חשבתי, חבל שהחיים לא כאלה.
יש לי תאוריה כזאת שמלווה אותי במהלך חיי.
חצי מהאנשים בעולם ברי מזל, והאחרים חסרי מזל לחלוטין.
בכל מקום, יש את האנשים האלה שהם הכי עשירים, הכי יפים, הכי מצליחים..
ויש את האנשים שהם בדיוק ההפך מהם: הכי פשוטים, חסרי יכולת, מכוערים, בטלניים…
ואני אחת מהם.
אני אחת כזאת שלא מתאמצת בשביל להשיג משהו, כי אני יודעת שהוא לא יבוא.
אני אחת כזאת שלא מטפחת את עצמה יותר מדיי, כי אני יודעת שבמילא אף אחד לא יסתכל עליי.
אני אחת כזאת שעד שהיא סוף סוף מתאהבת, ובטוחה שמצאה את אביר חלומותיה, החלום מתנפץ לרסיסים.
למה? כי הוא מאוהב במישהי אחרת. למה? כי הוא מחפש מישהי יפה יותר.
למה? כי הוא פשוט לא מבין מה הוא מפסיד!!!
למה אנשים חווים אהבת נעורים ורק אני לא?! למה אנשים חווים את הנשיקה הראשונה שלהם בגיל 13?14?16? ורק אני לא חוויתי אותה אף פעם?
אני יודעת שאני בסה\"כ בת 17 וחצי ויש לי חיים ארוכים לפניי, אבל זה פשוט מתסכל!
מתסכל לראות את החברה הכי טובה שלך מתנשקת עם חבר שלה מול עינייך!!
מתסכל לראות את הידיד הכי טוב שלך מפלרטט עם מישהי, ואחרי שבוע וחצי לראות אותם אוחזים יד ביד!!!
מתסכל להשקיף בשקיעה היפה הזאת, ולהצטער על כך שהחיים לא נראים כמוה!!!!
מתסכל להביט בבבואה שלך מבעד לחלון השקוף, ולגלות שאת בעצם שונאת את עצמך!!!!!
ואם את שונאת את עצמך, איך תוכלי לאהוב אחרים?
ואיך אחרים יאהבו אותך?