אוקי ~ לאוהדי אשמת הכוכבים

הסכין הייתה מוצמדת לגרונו וכמעט שיספה אותו, ״מה לעשות בשבילך?״ הוא שאל וקולו היה חנוק. מכנסיי הג'ינס הכחולים היו מוכתמים הוא העביר עליהם אצבע והאבק נצמד אלייה. העיניים הירוקות שלו בהקו והוא נשך את שפתו התחתונה כשהיא קירבה את הסכין עוד יותר.
״פיטר,״ לנער התקבל כבר שם. ״אתה יכול לעשות הכל. חוץ מלהפריע.״ היא גיחכה חיוך בעל כוונות נסתרות והעבירה את ידה על מצחה המיוזע. היא נאנחה ונשפה אוויר, ״חם פה.״
״תכלס, זה אירוני.״ פיטר ניסה לשמור על קור רוח, ״שאת.״ הוא עצר. ״חוטפת בן באמצע יום בהיר ואז ממררת על כמה שאת אוהבת אותו. ועוד שוכחת את הרצח שלו.״
היא פערה את עינייה וגיחכה, ״אני לא אוהבת אותך.״
החדר היה מסודר להפליא. פיטר ישב קשור על כיסא באמצע החדר, כשידיו ורגליו קשורות לכיסא, וכך גם גופו. והיא ישבה על השולחן ועיינה בדפים בשעמום כשהסכין בידה השנייה, מקורבת לגרונו החשוף של הנער.
״אתה רק תציל אותי בדבר קטן לפני שאני אחסל אותך. רק תוציא אותי מכאן,״ היא אמרה בכניעה ופתיחות לב.
הוא הגניב מבט לעבר החדר ואז ענה במילה אחת, אוקי.
״קראת אשמת הכוכבים?״ אורו עינייה של הנערה והיא חייכה חיוך תמוה.
״לא.״ הוא ענה ופניה התקדרו בשנייה. היא פשוט חיסלה אותו והדם שלו זלג לאורך כל רצפת החדר הקטן שהיא השתכנה בו.