הגברים בוכים בלילה

עינב תופסת אותי באמצע עיצוב קטלני וכשאני מתעלמת מההודעה הראשונה וגם מהשלישית, היא מתקשרת. "משהו דחוף"? אני שואלת בלי היי ומה שלומך.
"כן חברה מהממת! אם אני שולחת עשרים הודעות ומתקשרת אז כן! זה דחוף!".
"כולי אוזן, קרצייה" אני עוזבת את העכבר ומדליקה סיגריה.
"זה ממש לא לטלפון!!!" היא נשמעת היסטרית "עוד שעה בקפה של סעדיה".
לא תזיק לי הפסקה קטנה.
"אני משתגעת. אחותי, אני מאבדת את השפיות!" היא פותחת במשפט דרמתי בזמן שאני מתענגת על המרק התימני של סעדיה עם ים של חילבה בפנים. "כולנו משוגעים – חדש?" אני שואלת עם פה מלא לחוח.
"תשאירי את הציניות שלך בצד לכמה דקות סבבה?!"
"סבבה" אני עונה והיא נותנת לי מבט בוחן לפני שהיא ממשיכה.
"הכרתי מישהו שמערער אותי לגמרי!"
"מה זאת אומרת הכרת מישהו? את לא נשואה באושר כבר יותר מעשור?" אני שואלת ומפסיקה באמצע הביס. "כן. את זוכרת נכון. אני אכן נשואה באושר, טוב בערך. מי נשוי באושר בימינו? אבל גם אמיר הוא לא מה שהיה. הוא לא מי שהיה לפני שנתיים, אז ודאי שלא לפני עשור". אני מביטה בה בפליאה ושותקת.
"שמו רמי. הוא התחיל לעבוד אצלנו במשרד לפני חודש, כחשב שכר. אני רואה אותו כל יום, רוב היום. הוא מקסים והייתה בינינו כימיה כבר מה"נעים מאד" הראשון. שיחות קצרות במשרד ובהפסקות, שאלות שתמיד הייתי מוכנה לענות, את יודעת… בהמשך התחלנו לסמס זה לזו הודעות מצחיקות. בהמשך, הוא שאל אם יש מצב לקפה בארבע עיניים".
"אז יש מכונת קפה בלובי, לא רחוק מהמשרד שלך אם אני זוכרת נכון. תזמיני אותו להפוך". אני עונה מייד ועינב מבטלת את דבריי בהינף יד.
"איזה מכונת קפה? – בית קפה!" היא מסבירה שוב, כאילו לא הבנתי זאת בפעם הראשונה.
"ברור. בית קפה". אני ממלמלת וחוזרת למרק שלי. "מודה שבהתחלה סירבתי, אבל לא יכולתי לסרב גם בפעם השנייה. יש בו משהו שסיקרן אותי בטירוף. להוציא את העובדה שהוא חתיך הורס ושיש לו את החיוך הכי מהמם שראית".
"אמרת לו שאת נשואה?" שאלתי
"כן. ברור. זה לא משהו שאת יכולה להסתיר".
"והוא?"
"גרוש מזה שנתיים".
"כמה נוח בשבילו". אני שוב ממלמלת ולוקחת שלוק מהמים. החילבה חריפה אש.
"אז ישבנו לשיחה בבית קפה לא רחוק ממקום העבודה, דיברנו ודיברנו. את לא מבינה כמה נהנתי. אני לא זוכרת שאני ואמיר שוחחנו כך, מעולם, כשפתיחות וקלילות הן מילות המפתח. הרגשתי שאני מכירה אותו לפחות שנה. כמובן שזה היה הדדי ולכן הוא שאל אם יש סיכוי שניפגש שוב".
"וענית לו באופן חד משמעי שהתשובה היא…" אני שואלת שאלה שנראית לי רטורית אבל מבינה שאני לא בכיוון כשאני רואה את חיוכה המבויש של עינב. "כן" אני ממשיכה בעצמי את התשובה ומופתעת. שוב. "נכון. אני רוצה להיפגש איתו שוב ושוב ושוב. אני מודה. הוא מסעיר אותי לגמרי!" היא משתפת ונדמה לי שאני רואה שהלחיים שלה מאדימות קצת.
"מה עם אמיר? תספרי לו על החבר החדש שלך?"
"נראה לך?! אני לא רוצה לפגוע בו. וחוץ מזה הוא יתחרפן אם הוא ישמע על זה…" היא ממהרת להגיב ונראית קצת היסטרית. "טוב. מה יקרה אחרי שתמצו את הקפה?" אני שואלת
"לא יודעת. חשבתי על זה המון. ובנינו, הייתי מאד רוצה…" היא לוחשת ושוב מסמיקה.
"אוי עינב!" אני נאנחת. "אל תעשי את זה. את תצטערי על זה. אוי כמה שאת תצטערי על זה!". אני מזהירה ויודעת. אני מכירה אותה מספיק זמן בשביל לדעת. "את מהאנשים שיכולים להכיל רק אמת. איך את עושה את זה? את רק תרגישי יותר רע אחר כך. אם יש לך בעיה עם אמיר, תפתרו את זה. אבל אל תרעי בשדות זרים! את ואמיר אוהבים זה את זו לא?"
"ברור שכן. אמיר הוא אהבת חיי והאבא של הילדים שלי. ברור שאני אוהבת אותו והוא אותי".
"אז…? למה להרוס דבר טוב?". היא משפילה את עיניה. היא יודעת שאני צודקת.
"הוא סיפר לי שהוא בכה בלילה. בגללי." היא מספרת לי בלחש כמו אומרת סוד.
לא לצחוק. לא לצחוק. אני אומרת לעצמי בלב. "מה את אומרת? ממש בכה עם דמעות?"
אני שואלת ומתאמצת להישמע רצינית. "כן! ממש עם דמעות שקופות ומלוחות כאלה. מכירה?" היא יורה תשובה עם מבט שאומר יאללה יאללה. "ולמה הוא בכה?" אני מנסה שוב.
"כי הוא מתגעגע אלי. כי הוא רוצה אותי בכל מאודו וזה לא מתאפשר". היא עונה בעצב.
אני בוחרת לשתוק עכשיו. אז אני לוקחת עוד ביס מהלחוח. עוד שלוק מהמים ומביטה בכל מי שנכנס. "ואני מכירה את ההרגשה". היא מוסיפה לאחר דקות של שתיקה. טוב. הגיע הזמן לעשות סדר במסדר הבכיינים. "הבנתי. מה השורה התחתונה?"
"שהחיים בזבל". היא עונה בכעס ואני נאלצת להסכים איתה.

כעבור חודש…
לאחר שעינב התמסרה לחשב שכר היפה, בכל רמ"ח אבריה, והעבירה עם ה"עלם" מפגשים לוהטים שלא תשכח לעולם, לאחר זמן מה, לא ארוך במיוחד, הוא הפסיק לגלות בה עניין ועבר לתמר, השכנה הרווקה שלה במשרד ליד, שבמקרה גם הייתה קצת חברה שלה. נו, חברות מספרות פרטים עסיסיים זו לזו, בפרט אם הן לא נשואות לא? את סודה של עינב היא תיקח איתה לקבר. והשורה התחתונה? תמר סיפרה לעינב בסוד ובעיניים נוצצות שהיא ורמי מאוהבים זה בזו, וכיצד נפלה שבי אחריו והתרגשה, כאשר סיפר לה שהוא בוכה לפעמים בלילה… מגעגועים אליה.