מטוס נייר פרק 6

התעוררתי ממכה בראשי על כרית, פתחתי את עיני בעייפות, רואה את אליס עם שורט ארוך יותר מימה שראיתי כשבאתי אליה בבוקר, ואותה גופייה, עם רצועות חזייה מצד. הרגשתי איך רגל אחת על משענת הספה בצד השני, ורגלי השנייה על הרצפה. יד אחת הייתה ישרה, והיד השנייה שעונה על משענת יד, והשמיכה משמשת ככרית, והכרית על רגלי. "מה חלמת שככה אתה בבוקר?" היא שאלה מעבירה את משקלה לרגל אחת. "מה את עושה?" שאלתי בעייפות, מנסה לקום מהפוזה שהייתי בה. "אני מעירה אותך. הקפה שלך כבר קריר, ומה שהכנתי לך מתקרר" היא אמרה זורקת עלי את הכרית ומשלבת ידיים. "אני נתתי לך לישון אצלי במיטה וככה את מודה לי?" שאלתי אותה בעלבון מזויף, זורק עליה את הכרית גם בעוד היא צחקה. "אני הכנתי לך ארוחת בוקר. חוץ מזה, יכולת להעיר אותי. בכל מקרה קמתי כשהשמלה שלי הייתה במצב נוראי" היא קיטרה צוחקת קצת. "ואו, טוב פעם הבאה אזרוק אותך מהבית שלי בשלוש בלילה" אמרתי לה בקיטור. "חסר לך ואתה עושה את זה" היא איימה בעוד הלכנו למטבח, רואה שתי כוסות וצלחות עטופות בנייר אלומיניום, והסתכלתי עליה בשאלה. "לא רציתי שתאכל לבד, ושלא תאכל משהו קר" היא אמרה ומשכה בכתפייה. "מתחשבת" אמרתי בגיחוך בעוד התיישבתי איתה. הורדנו את הנייר אלומיניום והתחלנו לאכול. ישבתי בצורה רגילה והיא בישיבה מזרחית. "תודה שהשכבת אותי לישון אצלך בחדר, וניקית את מה שקשקשתי על עצמי" היא אמרה בגיחוך בעוד אכלה. "נא, זה בסדר. בכל מקרה נרדמת עלי, אז זה היה הדבר ההגיוני לעשות" אמרתי בגיחוך וראיתי שהיא מסמיקה קצת. "את מסמיקה" אמרתי בשעשוע. "לא אני לא" היא ניסתה להכחיש והסמיקה יותר. "כן את כן, את בצבע של תות" אמרתי בגיחוך ושעשוע, קם ומתקדם אליה בעוד היא הסמיקה יותר. "אם אני אומרת שאני לא מסמיקה אז אני לא מסמיקה" היא קראה עדיין סמוקה, קמה מהכיסא ומתרחקת מימני. "את סתם מכחישה" אמרתי לה בשילוב ידיים. אז התקדמתי אליה והיא זזה לאחור, ורגלה נתקעה בכיסא והיא נפלה לאחור, ואני כרפלקס התכוונתי לתפוס אותה, אך החלקתי מגרביי, וזה יצר מצב שנפלתי על מרפקי בעוד היא על ידי, ואני מעליה, ושנינו שוכבים. פניה הסמיקו יותר, ומבטה היה מופתע כמו מבטי, שכנראה היה סמוק טיפה מהקרבה בינינו. הסתכלתי עליה והיא עלי, עינינו זזות בכל הפנים של השני, נעצרות בעיניים. הסתכלתי בעיניה שהיו חומות ואפורות באותו זמן, צבע של אדמה לחה באמצע גשם ויום קודר. הסתכלנו בעיניים של אחד של השני בריכוז, והרגשתי איך פנינו מתחילות להתקרב. עינינו היו כמעט עצומות, והרגשתי את הבל פיה על שלי, ואני מניח שהיא אותו דבר. לפתע היה צלצול טלפון, ואליס מהר דחפה אותי מימנה לצד, קמה במהירות, רצה מאיפה שהיה הקול של הצלצול. ראיתי שהיא עונה במהירות, ומתחילה לדבר במהירות ומזיזה את ידיה. לא ידעתי על מה היא דיברה או עם מי, עדיין ניסיתי לעכל מה קרה לפני שנייה. לבסוף קמתי, רואה שהיא לובשת ג´קט שלבשה. "סורי שדחפתי אותך. פשוט חבר שלי בדרך והוא יתחרפן אם ידע שעברתי את החג אצלך" היא אמרה ממהרת. "או, וגם, מה שקרה הרגע…" היא החלה נבוכה. "לא קרה" עניתי במקומה בגיחוך, והיא הנהנה ולבשה את נעליה. "תודה שוב" היא אמרה בחיוך ומהר יצאה מהבית רצה לביתה.
מאותו יום לא דיברנו במיוחד, הקשר שלנו החל להרס ולהיות יבש יותר. אנחנו דיברנו לפעמים על ספרים או על מקרים לא נעימים ומעצבנים שעברנו וקיטורים, חוץ מזה, אין שיחות בוקר, או באמצע בית ספר, או חזרה. רק מטוסיי נייר. כמו כשרק התחלנו את הקשר. זה הפריע לי קצת, התרגלתי לדיבורים בדרך לבית הספר, ולפני השינה, וקצת בכיתה, אבל כל זה כבר לא קרה. אבל זה לא הפריע לי הכי הרבה. פשוט חזרתי לשגרה שהייתה לי לפני חודש. המשכתי לטייל כל יום עם אלכס מתיו ואליוט, לפעמים כולנו יחד, לפעמים עם מישהו בבית, ולפעמים עם כל אחד בנפרד, אבל בכל מקרה היה לי בסדר עם איך שהמצב היה. השלושה וויתרו על הרעיון שאנחנו נהיה זוג, וטוב שכך, אבל התחילו למשוך אותי כל שבוע למועדון כל סוף שבוע כדי שאני אמצע חברה ראשונה. כמו עכשיו. אלכס ואליוט ומתיו משכו אותי ללא רצוני למועדון אחר שעוד לא היינו בו ומשלמים עלי לכניסה. הם הושיבו אותי על הבר, מכריחים אותי לדבר עם אנשים. התחלתי לדבר עם כמה אנשים על דברים אקראיים, והזמנתי כמה שוטים. הייתי קצת מעופף, אך מצב רוחי היה ממש מורם. איזו שהיא בחורה שדיברתי איתה בינתיים, משכה אותי לרחבת הריקודים, והתחלנו לרקוד באקראיות ובכיף ענק ששחרר האלכוהול ששתיתי. הייתי מלא אנרגיות וגופי לא הפסיק לזוז, גם כשאחת אחר שנייה באה וניסתה להתחיל איתי אך הייתי בעולם משלי והמעורפל. לבסוף התחלתי להתעייף מריקודים, ופניתי חזרה לבר, מזמין עוד שוט. אז ראיתי מזווית עיני את אליס רוקדת בין חבורות בנים, כששערה שהתארך קצת היה פזור ופרוע כאילו היא רק התעוררה. שמלה צמודה ושחורה מהודקת על גופה בעוד חלק מירכיה בולטות, ומחשוף של החזה בולט. עיניה היו עצומות כאילו היא תקועה בעולם משלה, מתעלמת מכל הבחורים שנצמדים אליה, מתעלמת מהמבטים המוזרים בקשר למראה פניה המאופרות בשכבות של איפור כהה ומעושן. פשוט זזה משוחררת. נראה שהיא אף פעם לא השתחררה כמו עכשיו, פעם ראשונה שלה במועדון, פעם ראשונה מרגישה שחרור שכזה, שנותן לה להתפרע וליהנות מעצמה, ולא מאף אחד אחר. היא מתנדנדת, מועדת, נדחפת, נמשכת, אך עדיין ממשיך לשחרר את גופה שהרבה זמן לא חווה שחרור. בחורים מושכים אותה אליה והיא מתרחקת עם צעדיה, נצמדים אליה והיא באה לאחר, ואז מתרחקת. שומרת את גופה שרובו היה חשוף אך ורק לעצמה, לא נותנת יותר לאף אחד לשלוט על עצמה, מבזבזת כל אנרגיה קטנה שנשארה לה, רק להשתחרר ולהרגיש את השחרור המהנה שחוותה. היא המשיכה לרקוד בפרעות בעוד היא פורעת את שערה ועיניה עצומות והיא מחייכת חיוך רחב ועקום ומרושל, נהנית מהשירים שמתנגנים במקום. נהנית להרגיש משוחררת.