מי זה שלא אוהב?

נכנסתי אל הבית של החבר שלי, יפתח.

הדלת לא הייתה נעולה, זה מוזר. נכנסתי.

הלכתי בתוך הבית שאני מכירה כבר מלפני שנה.

יש כאן מישהו?
ואם כן יפתח כאן?

יש לי משהו חשוב לספר לו.

הבית היה חשוך. הוא נראה ריק.

נכנסתי לחדר של יפתח. ידעתי שהוא יהיה שם.

והוא היה.

הוא היה עם הגב אלי. נגעתי בכתפו.

הרגשתי שהוא נבהל. הוא כנראה לא ציפה למישהו.

"היי" אמרתי לו.

הוא לא הסתובב וכבר אמר "תסתלקי מכאן, לינוי!"

באמת, לינוי?

"לא קוראים לי לינוי, שמי זה אלמוג" אמרתי ומיד הוא הסתובב.
מבט של תדהמה ניצב בפניו, אך מיד החליף מבטו לכעס.

"למה את באה לכאן… ניצן לא כאן, הוא לא יבוא גם…"

"למה? ולמה בכלל הבאת את ניצן? ניצן זה… אח שלך! מה קרה לו?" שאלתי, וכן, ניצן זה אח של יפתח.

יפתח תמיד היה ביחסים טובים עם ניצן. מה קרה עכשיו?

"את אוהבת !אותו! סתם היית איתי בשבילו" הוא אמר בכעס.

"זה לא נכון! באמת, מה… מה קרה אתו?" שאלתי בזהירות כדי שלא יכעס יותר.

זה לא נכון. יפתח טועה.

"רואה, את דואגת לו!" זה בגלל שהוא אח שלו, זה אמור להיות ברור.

אך לפני שהספקתי להגיד את זה נשמעה דפיקה בדלת.

נשארתי בחדר של יפתח. הדלת בחדר שלו הייתה חצי פתוחה. נעמדתי מאחוריה.

יפתח ניגש לפתוח את הדלת.

"שלום" שמעתי קול מוכר.

"שלום" יפתח אמר למי שבדלת.

"אתה יודע שהכול היה שקר, סתם המצאתי את זה. תהיה עם אלמוג. אני לא אוהב אותה"
זה היה הקול של ניצן. וכשהוא אמר שהוא לא אוהב אותי, שמעתי שקר בקולו.

יצאתי מהחדר של יפתח.

"אם אתה מאמין לכל שקר שיוצא מהפה של מישהו ומוכן בגלל זה לסכן את החברות שלנו לא מגיע לך להיות איתי. זה נגמר" אמרתי ויצאתי מהבית שלהם.

התעוררתי מהחלום. אני באמת צריכה כבר להיפרד ממנו.

אני הולכת לעשות את זה!